ביקורת אופרה: "כרמן" באופרה הישראלית

פורסם ב"גלובס", 27.5.2009

צילום: מרטי סול

נתחיל בשורה התחתונה: אם אתם אוהבי אופרה מקצוענים שמתעניינים בעיקר באיכות הקולית של הסולנים הראשיים, לא בטוח שתמצאו בהפקה הזו את מבוקשכם. מצד שני, אם אתם בקטע של תפאורה מרהיבה ותלבושות יפות, תצאו מ"כרמן" באופרה הישראלית מרוצים מאד. ועכשיו לחדשות בהרחבה, בפורמט הנוח של "למה כן" ו"למה לא".

למה כן:

1. כי התפאורה של פרנקו זפירלי (Zeffirelli) מרהיבה. זו תפאורה אולטרה-ריאליסטית, שהוכנה במקור עבור ה"מטרופולין אופרה" בניו-יורק. יש בה עיצוב במה צבעוני ועשיר, תלבושות תקופתיות יפהפיות, תחלופה משמעותית של תפאורות בין המערכות, ובימוי שהושקעו בו הרבה מחשבה וכסף. בנקודות מפתח יש אפילו סוסים, שבמערכה הראשונה היו קצת ריאליסטיים מדי וחירבנו על הבמה לקול צהלות הקהל.

2. כי התזמורת (תזמורת ראשל"צ) הייתה מצוינת. לטובתה ניתן לציין שמדובר בעניין די שגרתי לאחרונה, ונעים להודות שהיא הופכת בהדרגה לתזמורת אופרה שתענוג להקשיב לה.

3. כי המנצח, עמנואל ז'ואל-הורנק (Joel-Hornak), עושה עבודה טובה מאד. הוא הוביל את הביצוע ביד בטוחה ומעודנת, והצליח לשמור על מתח מוזיקלי מתמיד.

4. כי מקהלת הילדים "בת קול", זו שהייתה בחדשות בימים האחרונים, הייתה מקסימה. הילדות והילדים שלה היו חמודים לאין שיעור עם השירה התמימה והמתוקה שלהם, וממש הצליחו לרגש.

5. כי היו בהפקה הזו שני סולנים מעולים, ולאו דווקא בתפקידים הראשיים. מדובר בסרנה פראנוקיה (Franocchia) האיטלקית בתפקיד מיכאלה, שהייתה פשוט מהממת, וביוזף וגנר בתפקיד לוחם השוורים אסקמיו (Escamillo). פראנוקיה, לטעמי, קטפה את התואר "מסמר הערב" די בקלות.

למה לא:

1. כי שני הזמרים בתפקידים הראשיים, רינת שחם בתפקיד כרמן וניל שיקוף (Shikoff) בתפקיד דון ז'וזה, הם לא מי-יודע-מה. שחם היא זמרת טובה מאד מבחינה קולית, אבל היו חסרים לה קצת "חוצפה" וסקסיות מתגרה כדי להפוך לדמות הצוענייה הנועזת בצורה משכנעת. הבעיה הזו הלכה והשתפרה ככל שהאופרה התקדמה, אבל אם עושים השוואות בין שחם לבין ה"כרמניות" הגדולות בהסטוריה נראה שהיא לא תיקח את המקום הראשון.

מניל שיקוף התאכזבתי. הוא שווק על-ידי אנשי האופרה כ"טנור הרביעי", והיה אמור להיות מסמר ההפקה. ובכן, לא ממש: בגיל שישים, נראה ששיאו של שיקוף מאחוריו. הוא אמנם שר בקול נקי ויציב, אבל לאור השבחים המוקדמים ציפיתי ממנו להרבה יותר גם מבחינה קולית וגם מבחינת נוכחות בימתית. בחלק מההפקות ישיר את תפקיד דון ז'וזה האמריקאי סקוט פייפר (Piper), ונראה לי שהוא הימור לא פחות ראוי.

2. כי המערכות האמצעיות, במיוחד השלישית, קצת נסחבות ואפילו מעייפות. בהפסקה שאחרי המערכה השלישית ממש צריך קפה או שטיפת פנים. למען ההגינות צריך לציין שזו גם קצת אשמתו של ביזה, המלחין.
3. כי פה ושם היו בעיות תיאום מוזיקליות וריתמיות, אבל יש להניח שזה ישתפר בהצגות הבאות.

למה לשים לב:

לישראלים הצעירים והמוכשרים שמשתתפים בתפקידי משנה. לדוגמא הזמרת הצעירה והמצוינת רחל פרנקל (בתפקיד מרסדס), שעושה כאן צעדים ראשונים ומוצלחים באופרה הישראלית. או לשותפתה הקצת ותיקה יותר, הילה באג'יו, בתפקיד פרסקיטה. או לצמד נח בריגר ויוסף ארידן, שממלאים בהרבה כישרון קומי את תפקיד המבריחים. תמיד נעים לפרגן לכוחות מקומיים, והפעם זה ממש מתבקש.

"כרמן" מאת ביזה באופרה הישראלית. מנצח: עמנואל ז'ואל-הורנק. בית האופרה ת"א, 26.5.