Skip to content

ביקורת קונצרט: טיבודה ומורלו בפילהרמונית

25 ביוני 2009

פורסם ב"גלובס" 25.6.2009

טיבודה ומורלו בפילהרמונית. צילום: דן פורגס

הפילהרמונית מעלה בימים אלו סידרה בת מספר קונצרטים בניצוחו של לודוביק מורלו (Morlot), צרפתי צעיר שניצח בשנים האחרונות על כמה מהתזמורות החשובות בעולם. מורלו עשה רושם טוב למדי: הוא בחור צעיר וסימפטי, עם שפת גוף עניינית ושליטה טובה בתזמורת. עם זאת, קשה להגיד שזה היה קונצרט מהסוג שמפיל אותך מהכסא. אולי בגלל הרפרטואר, ואולי בגלל שמורלו הוא לא מסוג המנצחים הכריזמטיים שמשאירים אותך פעור פה.

הקונצרט נפתח ביצירה מודרנית של אוליביה מסיאן (Messiaen) בשם "העלייה השמיימה", יצירה סימפונית בת ארבעה פרקים בעלי אופי מדיטטיבי. למי ששונא מוזיקה מודרנית, אפשר לדווח בשמחה שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. זו דווקא מוזיקה מעניינת, לא מאד דיסוננטית ולא מהסוג שמנסה להכעיס. מסיאן משחק בה הרבה בין קבוצות כלים ובין צבעים תזמורתיים, ולמרות האופי המדיטטיבי משלב גם חלקים יותר דינמיים. הפרק הרביעי, בו מנגנים כלי הקשת בלבד, נושא אופי דתי עמוק במיוחד. זו אולי לא יצירה לשמרנים, אבל היא גם לא מהסוג המעצבן שגורם לך לאבד סבלנות. בסך הכל טוב עושה הפילהרמונית בנסיונות האלו לרענן קצת את הרפרטואר, וזה דבר שצריך לעודד.

את החלק הוירטואוזי בקונצרט מילא הקונצ'רטו מס' 2 של ליסט, עם הפסנתרן הצרפתי ז'אן-איב טיבודה כסולן. טיבודה (Thibaudet) מוכר היטב מקונצרטים והקלטות כפסנתרן מצוין, ולא איכזב גם הפעם. הוא הציג צליל שהיה עדין במקומות הנכונים ומבריק באחרים, והפגין וירטואוזיות מושלמת כפי שדורשת היצירה הסופר-קשה הזו. הבעיה היחידה, כצפוי, היתה עם המוזיקה: הקונצ'רטו הזה, לטעמי לפחות, די חלש. זהו מפגן מרהיב של וירטואוזיות וצבע, אבל מבחינת עומק הבעה הוא די ריקני ולקראת סופו גולש גם לפומפוזיות מיותרת. חבל קצת לבזבז את טיבודה על ליסט: יש מוזיקה יותר טובה בעולם.

חלקו המרכזי של הקונצרט הציג את הסימפוניה המפורסמת ברה-מינור של פרנק, שכתובה בשלושה פרקים. זה היה ביצוע יפה בסך הכל, פה ושם קצת צעקני מדי, שזרם היטב אך לא השאיר רושם יוצא דופן.

לסיכום: מסיאן מעניין ולא נורא קשה; בקונצ'רטו של ליסט הביצוע יותר טוב מהמוזיקה; ופרנק סתם בסדר. קונצרט נחמד, אבל לא חוויה מרוממת נפש.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: לודוביק מורלו. היכל התרבות ת"א, 25.6. הקונצרט יבוצע בת"א ובחיפה עד יום ב' הקרוב.

4 תגובות
  1. אור permalink

    "למי ששונא מוזיקה מודרנית, אפשר לדווח בשמחה שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע."

    זה לא משפט למבקר מוזיקה. אלא להדיוט

  2. עומר שומרוני permalink

    נכון מאד. אני לא כותב למבקרי מוזיקה אלא לקהל לא מקצועי (הדיוטות בלשונך), שרוב רובם לא מכירים את היצירה הזו של מסיאן וחלק ניכר מהם מתייחס בחשדנות א-פריורית למוזיקה מודרנית. לכן החשיבות של הפגת החשש.

  3. אור permalink

    אולי הניסוח שלי היה לא ברור.
    התכוונתי שזה משפט שאסור שיאמר מפיו של מבקר מוזיקה.

    ואם 'הקהל הלא מקצועי' מתייחס בחשדנות למוזיקה מודרנית מתפקידך כמבקר הוא להראות להם את היופי והאיכות שביצירות בנות זמננו כהמשך של הרפרטואר הקלאסי. ואדרבא יצירותיו של מסיאן שצמח מתוך המסורת ולא מתוך התנגדות לה כאחרים מבני תקופתו.

  4. עומר שומרוני permalink

    דיון מעניין. יש לנו חילוקי דעות מהותיים, במובן זה שעל פי תפיסתי התפקיד שלי הוא לא לחנך. בודאי שלא את קוראי "גלובס". חוץ מזה, מדובר גם בטעם. כשיש יופי ואיכות שלדעתי ראויים לזרקור, אני משתמש בו.
    ומעבר לשני אלו, נראה שהחמצת את ההומור…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: