ביקורת אופרה: "אאידה" עם בית האופרה "לה סקאלה" ממילאנו בתל-אביב
דניאל ברנבוים בחזרה על "אאידה" בבית האופרה. צילום: מקסים ריידר
נתחיל בשורה תחתונה: הפקת "אאידה" של בית האופרה "לה סקאלה" היא אירוע אופראי אדיר, שמגבלתו העיקרית היא אורך מופלג (למעלה מארבע וחצי שעות). אם תצליחו לנמנם קצת אחרי הצהרים לפני המופע ותפנו את לוח הפגישות למחרת בבוקר, צפויה לכם חוויה גדולה.
המצב הנורמלי של אופרה בישראל מוכר היטב: כדי לשמוע את הסולנים הגדולים הולכים לפילהרמונית, ואילו כדי לראות תפאורה ובימוי מגיעים לאופרה הישראלית. למה? כי הפילהרמונית מעלה ביצועים קונצרטיים ומשקיעה בסולנים הטובים ביותר, ואילו האופרה צריכה הרבה כסף לבימוי ולכן מביאה סולנים ומנצחים מדרגה נמוכה יותר. טרייד-אוף הגיוני ומתבקש.
הביקור של "לה סקאלה" טרף מבחינה זו את הקלפים: הוא סיפק גם סולנים גדולי עולם, גם תפאורה גרנדיוזית של פרנקו זפירלי (Zeffirelli), וגם מנצח ענק כמו דניאל ברנבוים. התוצאה, בדרך כלל, היתה בהתאם.
בית האופרה "לה סקאלה" הגיע לתל-אביב בהרכב מלא של מאות אנשים, כולל תזמורת, סולנים, מקהלה ורקדנים. למי שרגיל לשמוע באופרה את צליליה של תזמורת ראשל"צ נכונה חוויה מתקנת: תזמורת "לה סקאלה" נשמעה מבריקה ומלאת עוצמה, עם עומק ועושר צלילי יוצאי דופן. באנלוגיה למערכות הגברה, זה נשמע כאילו איזה מומחה לסאונד יושב על הכפתורים ומצליח גם להגביר את הצליל וגם לנקות אותו. מדהים.
ואם כבר עוסקים בהשוואות קשה להימלט מההשוואה הכואבת ביותר, זו של המקהלה. מקהלת "לה סקאלה" הראתה אמש מהי הפקה מקהלתית אופראית מושלמת: ניקיון, נפח צלילי, דיקציה, גיבוש, ליטוש- כל המילים היפות שהופכות ביצוע למעולה. בדרך כלל יש לי הערכה גדולה למה שמצליח בית האופרה הישראלי לעשות עם משאביו הדלים, אבל בכל הנוגע למקהלה נשאר רק לקנא.
גם בכל הנוגע לסולנים זו היתה תצוגת תכלית מרשימה. עבורי, הגיבורה הבלתי מעורערת של הערב היתה ויולטה אורמנה (Urmana), בתפקיד הראשי של המשרתת האתיופית אאידה. אורמנה היא ילידת ליטא, והופעתה עם עור שחור היא תוצאה של איפור מיומן במיוחד. היא היתה אאידה כמעט מושלמת מבחינה קולית ודרמטית, והשאירה רושם מיוחד בזכות יכולתה לשיר סופי משפטים ב"פיאניסימו" (שירה שקטה מאד) בעל עוצמה ריגשית אדירה. סלבטורה ליצ'יטרה (Licitra) בתפקיד מפקד הצבא רדמס (Radames) סבל בהתחלה מחוסר יציבות קולית, אבל הפגין צבע יפהפה ולקראת הסוף היה מעולה. את תפקיד אמנריס (Amneris), בת מלך מצרים, שרה זמרת המצו-סופרן יקטרינה גובנובה (Gubanova), שהחליפה את הזמרת המקורית בהתראה קצרה. היא סבלה מטיפה מבטא רוסי, אבל לקראת הסוף היתה חזקה מאד מבחינה דרמטית. צל"שים נוספים מגיעים לג'קומו פרסטיה (Prestia) בתפקיד הכוהן הגדול רמפיס (Ramfis) ולמרקו ספוטי (Spotti) בתפקיד מלך מצרים, שהיו שניהם מעולים. האמת היא שגם ליתר אין תלונות.
לגבי התפאורה: זפירלי הוא זפירלי, ואפשר להבין למה דווקא הוא נבחר. התפאורה גרנדיוזית, עמוסה וקצת מיושנת, עם סוסים ותלבושות תקופתיות. בתור תצוגת תכלית לסיורים בחו"ל, היא מספקת בדיוק מה שהקהל בעולם מצפה מ"לה סקאלה". הדבר היחיד שקצת הפריע לי היה מחול הרקדנים השחורים במערכה השניה, שהזכיר את בני האומפה-לומפה במפעל השוקולד של ווילי וונקה והיה קולוניאליסטי ומיושן. לפחות הסוסים הפעם לא נזקקו לנקביהם, בניגוד להצגת "כרמן" לפני חודש.
לסיכום: תזמורת ומקהלה מעולות, תפאורה קצת מיושנת אבל אפקטיבית, וסולנים מצוינים. הבעיה העיקרית לשוחרי שנת לילה טובה היא האורך המופלג של ההפקה, הנובע מהצורך בהחלפת תפאורות מרובה.
"אאידה" מאת ורדי עם בית האופרה "לה סקאלה" ממילאנו. מנצח: דניאל ברנבוים. בית האופרה ת"א, 14.7.
בעיקר מוזיקה 
והכל ודאי נכון. אסמוך עליך גם בלי להשקיע 1000 ש"ח שאין לי בכרטיס. יחד עם זאת, חשוב לראות את התמונה הגדולה:
ביקור לה סקאלה נתמך בתקציבי מדינה בסך 16 מיליון שקלים. לדעתי זה בערך הסכום שמעבירה המדינה לאופרה הישראלית לשנת פעילות מלאה.
צא ולמד כמה הפקות מקוריות אפשר היה להחזיק בסכום הזה.
אפשר היה, בתור התחלה, להחזיק מקהלה ותזמורת במשכורת קבועה. כיום תנאי העבודה של המוסיקאים הללו הם בלתי אפשריים – עבודה לפני שעות ורק במהלך העונה. זה יוצא בערך חצי שנה, וגם במהלך תקופה זו יש "חורים".
בתנאים האלה, לפלא הדבר שבכל זאת המקהלה נשמעת נהדר ברוב ההפקות.
האם זמרי מקהלת לה-סקאלה וחברי התזמורת שלה עובדים בתנאים הללו? הלא הם היו פורצים בבכי לו ידעו אפילו מעט על תנאי העבודה כאן.
חשוב גם להזכיר, שאין באופרה כמעט הפקות מקוריות. לכמה מלחינים, בימאים ומעצבים מקומיים אפשר היה לתת עבודה ב- 16 מיליון ש"ח?
לגבי הסולנים, למרות המגבלות האופרה מצליחה להביא לכאן בקביעות סולנים מצויינים. האם באמת מישל קריידר היא לא בקליבר של לה-סקאלה? מגוחך לטעון כך, שהרי היא עצמה מופיעה שם ובשאר בתי האופרה המובילים בעולם, ומגיעה לאופרה הישראלית פעם או פעמיים מדי שנה.
מבחינת הערך המוסף והתרומה לקהל המקומי: מי שמסוגל לקנות כרטיס ב- 1000 ש"ח לא צריך שהמדינה תממן את זמן האיכות שלו. מדובר בקהל שיכול בקלות לנסוע למילאנו, וללכת ללה-סקאלה באין מפריע.
אז לסיכום, מה היה לנו?
בית אופרה מחו"ל שלא סובל מעודף כסף, הנתמך ע"י מדינת ישראל, שבמקביל מזניחה את האמנים המקומיים;
קהל מדושן עונג של מיליונרים ישראליים, שצפה בהפקה משמימה וטרחנית מבחינת בימוי, עם סולנים ומקהלה פנטסטיים שהיה יכול בקלות לנסוע לחו"ל כדי לשמוע;
אוסף מבקרי מוסיקה חנפניים שיוצאים מגדרם ושוכחים את התמונה הגדולה;
חברי מקהלה ותזמורת ישראליים שעובדים בתת-תנאים, משל היו אוסף תיכוניסטים שמחלטרים בזמנם הפנוי;
מלחינים, בימאים ומעצבים ישראליים שצריכים להתפרסם בחו"ל כדי שמדי פעם יעלו את עבודותיהם בארץ.
אז תזכירו לי על מה השמחה בדיוק.
מר שומרוני, מוטב שאתה וחבריך תתקנו את האפקט של מופע החנפנות שלכם בכמה כתבות נוקבות, שישוו אחד לאחד את התנאים של חברי המקהלה והתזמורת של האופרה הישראלית, מהשכר ועד מספר שעות החזרות, לאלו של בתי אופרה אחרים בעולם. לא יזיק להציג נתונים דומים לגבי שאר הגופים המוסיקליים בארץ. המסקנות יהיו מאלפות, אני מבטיח.
תיקון קטן למשפט הסיום: הבעיה העיקרית היא המחיר. אם חובבי אופרה נאלצים להחמיץ הפקה חד פעמית שכזו בגלל מחירה, איך נצפה למשוך קהל חדש?
אין לי טענות לגבי מחיר הכרטיס הבסיסי – ברור שצריך לכסות את עלות ההפקה העצומה. אבל היית מצפה לראות לפחות כמות מסוימת של כרטיסים מסובסדים, למען אוכלוסיות מבוססות פחות, חיילים, נוער. סיבסוד מחיר כרטיס לילד או נער הוא השקעה בטוחה לטווח הארוך: בעוד מספר שנים אותו נער יגיע לאופרה כמנוי.
מדוע המבקרים לא מתייחסים לתזמורת שכיסתה בנגינתה לא פעם את קולות הסולנים?.
גם רדמס היה מאכזב והלך והשבח עם הזמן
ובמיוחד לקראת סיום האופרה.
אמנריס היתה מצויינת במיוחד במערכה האחרונה וגם אאידה,.
מעבר ליכולת הקולית שלה שרה בצורה מרגשת, ריגוש שחסר לי בתחילת האופרה..
לסיכום: ממנצח דגול כמו ברנבוים, ומ"לה סקאלה", הציפיות שלי היו גדולות יותר
כל הכבוד לאופרה הישכראלית על קבלת הפנים ובכלל כל הארוח היפה והאסתטי..
לסיכום, הפקה אמנם גרנדיוזית,
הייתי אתמול באאידה. נכון, היה ארוך, ונגמר מאוחר, אבל… היה נפלא!!!
נהניתי במיוחד מהתזמורת והמקהלה. סוף סוף כשהמצרים יוצאים לקרב – מרגישים זאת.
נכון רדמס היה פחות מרשים בהתחלה מאאידה ואמנריס אבל השתפר בסוף מאוד.
ואיך אפשר שלא לציין את קבלת הפנים לפני אאידה, ובזמן ההפסקות?
היה יפה,אסטתי,טעים מאוד,והרגשתי בחו"ל.
אולי אפשר להביא אותם כל שנה? 🙂
אגב, לא שלמתי אלפי שקלים. אני רק מנויה קבועה של אופרה.
למוסיקאי המתוסכל מתגובה 1- הדברים שלך מעניינים ויתכן שגם נכונים, אבל לא רלוונטיים לפה. זו ביקורת מוסיקה ולא מינשר חברתי. ולא, לא הייתי בהופעה כי גם לי זה יקר. אבל אם משלמים למישהו לכתוב ביקורת מוסיקה, אל תצפה שיכתוב תחקיר על כספים.
לרעות שלום,
הרשי לי לחלוק על דברייך. מבקר מוסיקה או כל מדיום אמנותי אחר אינו משול למי שמסקר אירוע. נהפוכו, מתפקידו להביא את הדברים במובנים הכי משמעותיים שלהם. אג'נדה יהיו שיקראו לזה.
מוסיקה היא לא רק אסתטיקה, יופי ועושר אמנותי אלא כן, מה לעשות, גם פוליטיקה, סדרי עדיפויות ועוד ועוד. מוטב היה לו היו משוקללים פרמטרים אלה לתוך הביקורת הנוכחית . תודה
מאיפה המספר של 16 מיליון ש"ח מתקציב המדינה?
מצטרף לקודמי לגבי הערת המגיב הראשון. מאיפה הנתון על כספי מדינה בסך 16 מיליון שקלים? לדעתי זה נתון מופרך
תזמורת האופרה הישראלית ניגנה בטוסקה בנצוח דניאל אורן לא פחות טוב מתזמורת הלה סקאלה!
1- בנוגע לכספי המדינה: במאמר של חגי חיטרון בהארץ נכתב שעלות הביקור 16 מיליון ש"ח. צויין שבין הגורמים התומכים *גם* גורמים איטלקיים, וכאן צוטטה מנכ"לית האופרה באומרה ש"האיטלקים מימנו את כל הטיסות". אז כנראה המדינה השקיעה את הכל, להוציא עלות הטיסות. לא הצלחתי למצוא נתון מדויק יותר, אתם מוזמנים לחפש.
2- בנוגע לרלוונטיות הנושא לביקורת המופע: אי אפשר להרשות למבקר מוסיקה לא לראות את התמונה הכללית, כי לכל דבר יש מחיר. הרי כאשר הוא כותב, לדוגמא, על הרכב תכנית העונה של הפילהרמונית, ומתלונן ששוב מנגנים את השישית של בטהובן, זה לא כי יש לו משהו נגד הסימפוניה הזו אלא כי הוא מבין שבגלל זה לא ינגנו יצירות אחרות. הכל עניין של הקצאת משאבים, והדיון לגיטימי ורלוונטי.
במקרה הנוכחי זה יותר חמור, כי המבקר ממש משמיץ את הכוחות המקומיים – התזמורת והמקהלה – ובה בשעה מהלל תזמורת ומקהלה שחבריה עובדים בתנאים שכאן אפילו לא מעזים לחלום עליהם. לכתוב "ההשוואה הכואבת ביותר היא זו של המקהלה", בלי לציין שחברי המקהלה כאן מקבלים 200 ש"ח ליום עבודה ושיש להם עבודה רק 6 חודשים בשנה במקרה הטוב – זה פשוט מגעיל. אם נראה למבקר שמישהו במדינה מתוקנת היה חולם להציע לזמר מקצועי עבודה בתנאים כאלה – הוא פשוט הוזה.
3- צדק מי שאמר שתחת שרביטו של מנצח כמו דניאל אורן התזמורת והמקהלה המקומיות נשמעות נהדר. ובכלל הן נשמעות טוב מאוד ומעלה ברוב המקרים. לא ברור איך מתגייסים בסוף המוסיקאים האלה, שעובדים בתת תנאים. אבל בד"כ זה המצב. אולי בגלל זה אפשר להמשיך לירוק עליהם, לא לשלם להם ובסוף עוד להשמיץ אותם.
ובמיוחד תודה למוזיקאי המתוסכל על הערותיו. אין לנו ויכוח, ואם תשים לב תראה שלתזמורת ראשל"צ דווקא יש לי בעיקר שבחים.
המגיבה רעות קלעה לנקודה- הביקורת חוברה עבור גלובס, ואמורה להיות ביקורת מוזיקה עבור קוראי העיתון שהיו באופרה. זו לא ביקורת חברתית ולא דיון בתקציבים. הנושאים האלו באמת חשובים ועקרוניים, אבל לא שייכים למה שמשלמים לי עליו בהקשר של ביקורת מוזיקה. בדיוק כמו שהניצבים שמקבלים שכר נמוך לא התפרצו לבמה עם שלטים.
גם לפי חישובך הרי חלק מהעלות כוסתה על-ידי האיטלקים, שגם ממנו את קבלת הפנים, חלק ממחירי הכרטיסים, חלק מתרומות , חלק מתקציב חגיגות המאה של תל אביב והשאר מתקציב האופרה מן המענק שמקבלת מן הממשלה. לא ידוע לי על הקצבה מיוחדת לנושא זה. זו לא פעם ראשונה שהאופרה מביאה בית אופרה מחו"ל רק עד היום לא בסדר גודל של לה סקאלה.אם לא היו מביאים את לה סקאלה היו מעלים את שכר חברי המקהלה והניצבים?
עומר – תודה על התגובה, ויתכן שאתה צודק לגבי המסגרת של הטור הספציפי הזה. ובכל זאת, אין ספק שמבקרי המוסיקה בארץ יכולים לעשות יותר ולכתוב על התנאים הנפשעים שבהם מוסיקאים עובדים בארץ. לא חוכמה רק לסקר ולבקר מבלי להתריע על עוולות שכל מי שעובד בתחום מתפוצץ מהן מדי יום ביומו.
אני עצמי נגן, ויש לי חברים ברוב הגופים המוסיקליים בארץ, והתחושה שלנו זה שאנשים לא מודעים לקשיים ולמחיר שאנשים משלמים כאן כדי לעבוד בתחום, והתפישה הרווחת היא שעל מה בכלל אנחנו מקטרים, ולא פעם גם שמעתי את האמירה ש"אבל למה להתלונן כל כך הרבה, הרי אתה עושה מה שאתה אוהב, איזה כיף לך". כאילו שאם אני נהנה לנגן אז זה לא מקצוע שהשקעתי בלימודו יותר מעשרים שנה. זה מרגיז. כאילו עושים לי טובה ש"נותנים" לי לעבוד במה שבחרתי.
וזה קשור גם למה שיש לי לומר בתשובה לדני:
לא, לא היו מעלים את המשכורות, והמימון הציבורי המיוחד גויס בלי קשר לתנאי העבודה בארץ, אבל זה העניין: כשרוצים וכשמעונינים פתאום יש כסף ציבורי, ואפילו לא מעט. אלא מה? זה נראה טוב ברזומה של כל מיני פונקציונרים לכתוב שהם הביאו את לה-סקאלה, אז הם טורחים בעניין ומגייסים מיליונים, וזה לא יעניין אף אחד אם לאנשים קטנים ואפורים כמוני וכמו אשתי יש עבודה קבועה, כי יודעים שממילא נבוא, כי אין לנו ברירה.
אז לא טורחים, ומכופפים לנו את הידיים כדי שנסכים לעבוד בתנאים מחפירים כי אין ברירה. העיקר שבנאומים ובהודעות לתקשורת מאוד מעריכים אותנו, ואנחנו נהדרים, וכולם חברים.
לא במקרה חמישה בוגרי אקדמיה מהמחזור שלי עברו לגרמניה, וזה רק אלה שאני יודע עליהם. שם זה אשכרה מקצוע.
אז כן, אם מבקר מוסיקה רוצה שיישאר לו תחום פעילות לסקר – כדאי מאוד שיכתוב על הדברים האלה.
שיש להעלות לדיון את עניין המשכורות המחפירות של הנגנים בלי כל קשר להבאתה של לה סקאלה. ידוע לך אם יש מידע השוואתי על השכר הממוצע לנגן בתזמורות הקבועות – פילהרמונית, ראשון לציון, ירושלים, חיפה, באר שבע, רעננה, קמרטה, קאמרית והקיבוצית?
אם אתה לא רוצה להתכתב כאן שלח לי אי-מייל.
למוסיקאי המתוסכל שלום,
ראשית, שמחתי על תגובותיך ב"הארץ" וגם ב"ווינט" ורציתי לענות לך, אלא ששם מצנזרים אותי באופן קבוע…
בנוגע לתקציב המוסד, נדמה לי שהמימון של משרד התרבות הוא בסדר גודל דומה למה שהזכרת, אלא ששכחת שהתקצוב העיקרי בא מכספי עיריית ת"א (שהם גם כספי מיסים). תקציבה הציבורי השנתי של האופרה היה בסביבות ה- 60 מ' ש"ח והבעיה היא שהמידע לגבי התקצוב האמיתי (כולל התרומות וכ"ו) מוסתר היטב. דירקטוריון האופרה, שאמור לפקח הן על התוכנית האמנותית והן על ההתנהלות התקציבית מורכב רובו ככולו מחבורת גמלאים חביבים, שחוששים מלהביע את דעתם ומושתקים בכרטיסי חינם למופעים. בישיבת הראשונה הודיעה חנה מוניץ לחברי הדירקטוריון שיש להם את המנדט לפטר אותה, אך חוץ מזה, אין להם מנדט לכלום. את תיבת הפנדורה התקציבית אף אחד מהם לא יעז לפתוח, לא כל שכן להעלות תמיהות לגבי השערוריות האמנותיות המלוות את המוסד בשנים האחרונות.
בנוגע להפקה המקורית- להנהלת האופרה אין כל עניין בהפקה מקורית ואם כבר נעשית הפקה שכזו, היא שמורה ל"בני בריתה" הכלכליים של ההנהלה והמבין יבין, אתה מוזמן לקרוא פרסומים נוספים (אפילו בבלוג הזה) ולהשכיל.
בנוגע לתקצוב המופע- בהנחה שרובו היה ב"מתנה" והאופרה ממילא מתוקצבת, ובהנחה שכרטיס נמכר ב- 1000 ₪ ושנמכרו לפחות כ- 300 כרטיסים, הרי שנכנס סכום של 3 מ' ₪ לקופת האופרה, אתה יכול לנחש לאן הוא הגיע?
בנוגע לבעיית השכר של המוסיקאים בישראל, מי כמוני מבין לליבך, זו בעיה אסטרטגית (בריחת מוחות לחו"ל) אך לא טקטית. הראייה היא שלעיתים הרכבים קטנים ועניים מצליחים להגיע לרמת ביצוע מעולה. הבעיה, אם כן, היא קודם כל של ניהול מינהלי ואמנותי לקוי ברוב המוסדות המוסיקליים בישראל.
אני לא חושב שהמבקר השמיץ את המוסיקאים בישראל. דא עקא שרמת הנגינה, אחידותה, הבאלאנס, הניקיון ואלמנטים נוספים, ששנינו יודעים שהם עושים את הביצוע למה שהוא, טובה הרבה יותר בהרכבים המצוינים הללו שמגיעים מחו"ל, ביחס למה שאנחנו רגילים לשמוע במקומותינו, ולכן, אני דווקא רואה בחיוב את הביקורים הללו, למרות שכפי שטענת, ממילא לא אנחנו הם אלה שיכולים להנות מכך… אני דווקא שואל את עצמי מדוע בארנבוים בחר להעלות אופרה בנאלית וחלשה למדי כמו "אאידה" ולא הלך על משהו מעניין יותר כמו האופרות המאוחרות של ורדי או יצירה נדירה ויפה יותר כמו "סימון בוכנגרה" המוקדמת יותר למשל, או אפילו אופרה של יאנאצ'ק (יצירות ברמה כזו שהאופרה הישראלית לא מסוגלת כלל להעלות מבלי להיכשל לחלוטין כי אין לה כח אדם מספיק טוב ומיומן לשם כך). נדמה לי ש"אאידה" מספקת ספקטקל מפואר וזה ממילא מה שמדבר אל עינהם וליבם של שועי הארץ ואנשי האופרה. הצד הקשור לאוזן ממילא מנוון לחלוטין.
כפי שכתבת, אף אחד ממבקרי המוסיקה לא יהין להרים את הכפפה ולכתוב דברים קשים נגד אף אחד מהמוסדות המבוקרים, כי בכך יפגע במו ידיו במקור פרנסתו / פרסומו.
אני סבור שהגיע הזמן שהמוסיקאים יקימו קבוצת לחץ ויפעלו להשפיע על המממנים הגדולים ולפתוח את עיניהם, בדיוק כפי שאנשי הקולנוע או התיאטרון עושים כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם (ההתעלמות מההפקה המקורית בערוץ 2, מינוי מנהל תיאטרון לא מתאים ע"י ראש עיריית ר"ג וכיו"ב). עד היום כתבתי מאמרים והעליתי את טענותי על האופרה, אלא בגלל שאני פועל לבד (כל תומכי חוששים להזדהות בשמם) מיכאל אייזנשטדט ומרעיו טורחים להציגני כחולה נפש (שיטה ידועה מימי השלטון הסובייטי) ומעדיפים שלא להתמודד עם טענותיי, (אגב, שמעת על הסרט "שיטת השקשוקה"?).
אני מזמין אותך לקרוא את המאמרים שלי על הפוליטיקה של המוסיקה העוסקים בהרחבה בכל הנושאים הללו. פרסמתי אותם די מזמן באתר שלי, ומאז אני חש שחל שינוי קטן לטובה בביקורתיות של הציבור כלפי המוסדות והגופים האמנותיים שהצגתי את ערוותם הניהולית בפומבי, הנה הלינק:
http://www.musicbook.co.il/04Author.aspx
בברכה,
בני קדם
בני – תודה על התגובה ועל הקישורים.
ותודה לעומר, שבזכות האתר שלו מתאפשרת בעצם ההתכתבות הזו.
אז בני, קראתי את החומר, ואתה צודק בכל מה שאתה אומר. ואין ספק שהמסקנה היא שהתארגנות מקצועית, ארגון עובדים אמיתי עם שיניים של כל המוסיקאים, יכול להיות פתרון.
אבל יש בעיה: המוסיקאים העובדים שינסו להוביל מהלך כזה ימצאו עצמם מהר מאוד בתור מוסיקאים לא עובדים.
לכן אף אחד לא ירים את הכפפה. בטח לא אני.
אין לי תקן קבוע. אני חי מעונה לעונה, מחצי משרה פה להפקה שם.
מי שיש לו תקן קבוע – או שהוא מסתפק בזה כי חושב שזה הרע במיעוטו, או חושש להפסידו בעתיד, או גם וגם.
סליחה על הפאסימיות. זו הסיבה שאני מעדיף להיות לא מעורב.
וגם לא בטוח שאיגוד יעזור. הרעות החולות של הגלובליזציה והאופן שבו היא מאפשרת לנצל עובדים מקומיים הגיעו גם לתחום המוסיקה.
ולכן שוב אני טוען, שכיוון פעולה מאוד פורה שרחוק מלהיות ממוצה הם כתבי התרבות והמבקרים. בכוחם להפעיל לחץ ציבורי.
הייתי אתמול באאידה בניצוח עומר ולבר, אחרי שברנבוים חזר.
לצערי הרבה מהביקורת לא היה תקף יותר, ולעניות דעתי ודעתם של מספר שכניי למופע ההופעה היתה חלשה יותר.
התזמורת הסתירה את קולות הסולנים ובייחוד את אאידה (שעליה נאמר שנשארה בארץ למרות חולייה).
המצו סופרן הרוסיה דווקא היתה מצוינת. את אאידה כמעט ולא שמעו. לעיתים עוצמת התזמורת הלא מידתית הצליחה להשתיק גם את המקהלה.
האם עוד מישהו חש כך? האם זו בעית האקוסטיקה או הגזמה של המנצח?
תודה.
חדשות מדהימות! התזמורת הקאמרית של האופרה לה סקאלה ממילאנו מגיעה לישראל!! כל הפרטים כאן
http://ticket.startpage.co.il/announce/5455