ראיון עם דן אטינגר, המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ראשל"צ
בגיל 38, נמנה דן אטינגר על שורה לא ארוכה של מנצחים ישראלים שעושים את דרכם בביטחה אל הפיסגה העולמית. עד לפני שנתיים הוא כיהן כמנצח בית באופרה הממלכתית המפוארת של ברלין, והחל מהשנה יכהן במקביל כמנהל מוזיקלי של בית האופרה של מנהיים ושל התזמורת הפילהרמונית של טוקיו. בנוסף לתפקידיו כמנהל מוזיקלי, הוא הופיע כמנצח אורח בבתי האופרה של וינה, מינכן, ושינגטון ועוד. בעונה הקרובה יקיים את הופעת הבכורה שלו כמנצח ב"מטרופולין אופרה" בניו-יורק, שנה אחר כך ב"קובנט גארדן" בלונדון, ושנה אחר כך ב"בסטי" בפאריז. יחד עם כל מחויבויות אלו הוא ממשיך לכהן, זו העונה החמישית, כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ראשל"צ.
לאור רשימת המקומות בהם הוא מופיע, שמציעים הרבה יוקרה והרבה כסף, נראית התעקשותו של אטינגר להמשיך לכהן בראש תזמורת ראשל"צ מעט תמוהה. "אמנותית אני באמת לא צריך את זה", הוא אומר בראיון בתל-אביב, בה הוא שוהה בימים אלה כדי לנצח על קונצרט סיום העונה של התזמורת. "יש לי מספיק ריגושים, מספיק עבודה ומספיק אתגרים בחו"ל. ההתעקשות שלי על תזמורת ראשון היא כי גדלתי עם התזמורת הזו, ואני לא רוצה להפסיק לעשות פה מוזיקה. מעבר לזה, המשפחה והחברים הקרובים שלי נמצאים בארץ. מהבחינה הזו התפקיד בתזמורת הוא מזל, כי הוא מחייב אותי לבוא לארץ כמה פעמים בשנה. אני מפחד מהרגע בו איאלץ לעזוב את התזמורת, ואז לא אהיה חייב יותר לבוא הנה".
וזו גם התכנית לעתיד?
"בינתיים אני לא מוותר על המינוי הזה. אוותר רק כשארגיש שאני כבר לא יכול לספק מה שמנהל מוזיקלי צריך לספק לתזמורת שלו מבחינת זמן, אחריות ומסירות".
אטינגר מתגורר בברלין ומבלה חלק ניכר מהשנה גם בטוקיו, שם התמנה לאחרונה למנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית המקומית. תכניותיו לעתיד מתפרסות גם לארה"ב. "בקיץ שעבר ניצחתי באופרה של וושינגטון, שמנהלה הכללי הוא פלסידו דומינגו", הוא מספר. "בחזרה הגנרלית בא אלי דומינגו, ושאל בצורה הכי ישירה אם אני רוצה לבוא להיות המנהל המוזיקלי של בית האופרה שלו. בדיוק חתמתי על חוזה עם מנהיים, והייתי לפני חתימת החוזה עם טוקיו. כך שאמרתי לו שהייתי מאד שמח להיענות, אבל כרגע זה בלתי אפשרי מבחינת מחויבויות קודמות. בעתיד אני כן מקווה שזה יצא לפועל. זה יכול להיות עבורי מעולה- לנהל במקביל בית אופרה בגרמניה (מנהיים), בית אופרה בארה"ב (וושינגטון) ותזמורת סימפונית (טוקיו). אם יסתדר מבחינת זמן, הלוואי שאוכל לשלב זאת גם עם המשך ניהול תזמורת ראשל"צ כאן".
אתה עוד בקשר עם דניאל ברנבוים, שהיה המנטור שלך בתחילת הדרך?
"בין ברנבוים לביני יש קשר מיוחד, כמעט מיסטי. הוא התייחס אלי מההתחלה כקולגה, לא כתלמיד. זה יצר מצב מורכב, כי במידה מסוימת הוא היה מתוסכל מזה שלא הייתי מספיק תלמיד שלו. מצד שני הוא העמיס עלי כמויות עבודה עצומות, ומי שכל כך עסוק בעבודה לא יכול להיות תלמיד. למדתי ממנו בעיקר דרך הסתכלות ועשייה, לא דרך שאלות ותשובות. גם כיום אנחנו נמצאים בקשר, אבל זה קשר מסוג שונה. אני עדיין מעדכן אותו לגבי התפתחויות והצעות ומתייעץ איתו. ברנבוים היה ותמיד יהיה המנטור שלי" .
ברנבוים עושה כותרות באופן קבוע בהקשר פוליטי. אתה בכלל לא.
"נכון. אני לא בקטע הזה בכלל. ברור שיש לי דעות פוליטיות, אבל אני לא רוצה לעשות מהן אקט פרסומי. אולי בגיל מאוחר יותר זה יבוא".
הבית שלך בשנים האחרונות הוא בברלין. זה נכון שברלין הפכה בשנים האחרונות למקום מקלט למוזיקאים ישראלים?
"בהחלט. יש בברלין אינפלציה של מוזיקאים מישראל, במיוחד בשנים האחרונות. אם פעם המרכז היה בניו-יורק, כיום הוא עבר לברלין. היא יותר קרובה, יותר זולה, מאד נוחה, ויש בה מורים טובים. מעבר לכך, יש בה משהו שמאד מזכיר את תל-אביב, בעיקר בחלקים המתחדשים של מזרח העיר. אתה לא מרגיש שם כמו עיר גרמנית נוקשה, אלא יש אווירה מאד חופשית. אתה יכול להיראות איך שאתה רוצה ולעשות מה שאתה רוצה. עבור המוזיקאים, הנקודה החשובה ביותר היא שיש בה הרבה יותר פרנסה. היצע העבודה יותר גדול, השכר יותר גבוה, ויש יותר אופציות מכל סוג".
מה מצב הנגנים בארץ, לעומת זאת?
"משכורות הנגנים בארץ הן לא משכורות רעב, ונעשות יותר סבירות ככל שהוותק גדל והמישרה נעשית בכירה יותר. עם זאת, ברור שמדובר במשכורות נמוכות יחסית למשק. המצב הזה גורם תיסכול מתמיד בקרב הנגנים, ומה שיותר גרוע, זה מקשה לבוא אליהם בדרישות. מנצח טוב תמיד שואף למצוינות, אבל גם עם הנגנים הטובים ביותר יש בעיה כשהם נמצאים במאבק יומיומי על שכר. יש פה גם עניין פיזי: הנגנים נאלצים לעשות עבודות אחרות כדי להשלים הכנסה, ומגיעים לחזרה לפני או אחרי עבודת לילה. ברור שהם לא יכולים להיות בריכוז מלא במצב כזה. זה שונה לגמרי מאשר המצב בגרמניה, שם נגן חי ברמה סבירה ומעלה רק מעבודתו בתזמורת".
אתם לא מנסים לדאוג לתוספת הכנסה לתזמורת דרך אגודות ידידים וכדומה?
"זה הצד החלש שלנו. לא קל להשיג תרומות כיום, עם המצב הכלכלי הנוכחי. אבל אנחנו בהחלט מנסים להגדיל את מעגל התורמים והידידים, ועושים ערבים מיוחדים במטרה לגייס כאלו".
בתכנית של התזמורת לעונה הבאה כמעט אין מנצחים וסולנים בעלי שם עולמי. זה רק עניין כלכלי?
"בהחלט. זה בלתי אפשרי להביא מנצחים בעלי שם עולמי בסכומים שאנחנו יכולים להציע. בפילהרמונית זה שונה, כי זובין מהטה מביא קולגות שמופיעים איתו בחו"ל, והם באים בזכות הקשר איתו ובזכות היוקרה של התזמורת. אצלנו פשוט אין כסף לשלם. אני מקווה שבעתיד אוכל גם אני למשוך לכאן קולגות שאיתם אני עובד בחו"ל, ויסכימו לבוא בזכות קשרים אישיים".
ומה לגבי הרמה של התזמורת עצמה?
"התזמורת עשתה קפיצה גדולה בשנים האחרונות. העובדה שהיא מנגנת בקביעות כתזמורת האופרה נתנה לה איכות ייחודית של גמישות. זו תזמורת שיודעת ללוות סולנים גם בלי מנצח, או כשעובד איתה מנצח גרוע. הגמישות של התזמורת הזו בליווי סולנים ראויה להערצה, והיא זו שמייחדת אותה מיתר התזמורות בארץ".
במקביל להופעותיו כמנצח, אטינגר מקפיד להמשיך להופיע גם כפסנתרן. בשנה הבאה ינגן, בין השאר, בסידרה הקאמרית של תזמורת ראשל"צ. "נגנים בתזמורת מתייחסים אחרת למנהל מוזיקלי שגם מנגן", הוא אומר. "הם מתייחסים אליך כמו מוזיקאי מבצע, כלומר אחד מהם. לא רק כמו אל מישהו שמזיז מקל".
אתה שותף פעיל בבניית התכנית המוזיקלית של התזמורת?
"בהחלט. יש תהליך ארוך של סיעור מוחות, שאני שותף מלא בו. אנחנו צריכים לזכור כל הזמן שאנחנו תזמורת פריפריה. אמנם פריפריה קרובה וטובה, אבל פריפריה. יש לנו קהל מעולה, אבל צריך לשמור עליו ולבדוק כל הזמן מה הוא רוצה לשמוע. אחד הדברים שתמיד הולכים טוב הם יצירות ווקאליות גדולות, ובעונה הבאה באמת נעשה את "כרמינה בוראנה" של קרל אורף. בנוסף אנחנו עושים תכניות של שילוב מדיות, לדוגמא קונצרט בשילוב להקת מחול. מבחינת רפרטואר, אני מנסה להגיע לאיזון אופטימלי בין המוכר והחביב לבין האינטלקטואלי והחדש. חשוב לי לשמור על הקהל, אבל חשוב לי גם לאתגר את הנגנים. אני רוצה שיהיה להם לפחות אתגר אחד או שניים בעונה. בעונה הבאה, לדוגמא, נעשה את "פטרושקה" של סטרווינסקי".
והתכניות שלכם באמת עובדות?
"לשמחתי, עד כה, התשובה היא כן. מספר המנויים לעונה הבאה כבר עבר את זה של העונה הנוכחית, וזה סימן טוב. בסופו של דבר אנחנו עוסקים במותרות, ובתקופה שבה אנשים מצטמצמים אלו בשורות טובות".
ממקום מושבך כיום, איך היית מאפיין את עולם המוזיקה הקלאסית הישראלי?
"יש פה נגנים טובים, אבל התנאים קשים. אם אני מסתכל על תזמורת ראשל"צ כראי של המוזיקאים בישראל, אני רואה הרבה אי יציבות. נגיד שכבר קיבלנו נגן צעיר ומבטיח, הרי שתוך שנה-שנתיים הוא נוסע לחו"ל כדי למצוא עבודה משתלמת יותר. חלק באמת מוצאים עבודה בחו"ל, ואז אנחנו מאבדים אותם לגמרי. חלק אחר מתנסה בחו"ל, ומחליט לחזור לתזמורת כדי להיות בארץ בכל זאת. יש תנודה מתמדת של אנשים שעוזבים וחוזרים. את העובדה שיש נגנים ישראלים מעולים אתה רואה בכל רחבי אירופה, כולל בתזמורות הכי יוקרתיות כמו הפילהרמונית של ברלין. אם הם לא היו טובים, הם לא היו זוכים בתפקידים כאלו".
בשנתיים האחרונות אתה לא מנצח באופרה הישראלית. יש לזה סיבה?
"ההיעדרות שלי מהאופרה הישראלית היא עקב סכסוך אישי עם הנהלת האופרה, על רקע מתיחות שהייתה באותה תקופה סביב תפקיד המנהל המוזיקלי העתידי של הבית. לי זה מוזר, כי גדלתי בבית האופרה הזה אבל אני כבר לא מנצח בו. כיום המתיחות שככה, אבל עדיין יש משקעים עמוקים ועובדה שאני לא מופיע שם".
זה קשור לסכסוך המתוקשר שהיה להנהלת האופרה עם אשר פיש?
"אני לא רוצה להיכנס לפרטים בעניין הזה. אני יכול לומר רק שלאשר פיש ולי יש היום מערכת יחסים טובה מאד. אנחנו אחים לצרה- שני מנצחים ישראלים מובילים, שמנצחים בכל העולם ורק לא אצלם בבית".
תגובת חנה מוניץ, מנהלת האופרה הישראלית:
"אין כיום שום סכסוך ביני לבין דן אטינגר, ואני אפילו לא זוכרת על מה פרץ הסכסוך שהוא מדבר עליו. הסיבה שהוא לא מנצח כרגע בבית האופרה היא כי לא הצלחנו למצוא תאריכים עקב לוח הזמנים העמוס שלו. אין לי שום משקעים כלפיו, וברגע שנמצא תאריכים אשמח מאד אם ינצח אצלנו בעתיד".
ההזמנה הזו פתוחה גם לגבי אשר פיש?
"לא. עם אשר פיש באמת יש משקעים עמוקים".
בעיקר מוזיקה 
מעניין מה היה הסיפור עם מנכלית האופרה. התשובה שלה נראית לי מתחמקת
Excellent article
האם מנכלית האופרה השיבה אי פעם תשובה לא מתחמקת?
כל ראיון אתה שקראתי היה מרוח בצביעות וחנפנות.
העובדה היא פשוטה – כל מנצח ישראלי טוב שהופיע עם האופרה לא מצליח להחזיק מעמד, החל מגרי ברתיני ז"ל, דרך ירוחם שרובסקי, אשר פיש ודן אטינגר . אני מניח שזה יהיה גם גורלו של עומר ולבר. דיויד שטרן, פרט לייחוס אבות, נופל בהרבה מכל אחד מן האחרים.