ביקורת הקלטות: די.וי.די עם האופרה "לה רונדינה" (פוצ'יני), ודיסק מקסים של מרסיו פראקו
"לה רונדינה" (הסנונית) היא אחת האופרות הפחות מוכרות של פוצ'יני, וחבל. אחת הסיבות לכך שלא זכתה למעמד של "לה בוהם", "טוראנדוט" ודומיהן הוא ההתייחסות אליה כאופרטה, שהיא צורה קלה ובידורית, ולא כאופרה רצינית של ממש.
האמת היא, שההתייחסות אליה כאופרטה אינה מופרכת. היא עוסקת בסיפור הקלאסי של פילגש שמתאהבת בצעיר בורגני, בטקסט יש לא מעט מקומות משעשעים, ובמערכה השנייה יש אפילו סצינה עם ריקודים סטייל קאן קאן. עם זאת, מבחינת אופי מוזיקלי זהו פוצ'יני לכל דבר ועניין, כולל רגעי קסם כמו האריה היפהפייה של הגיבורה. זו בודאי לא האופרה הגדולה ביותר של פוצ'יני, אבל היא בהחלט שווה היכרות.
ב"לה רונדינה" שלוש מערכות, ועלילתה מתרחשת בצרפת. האופרה מספרת את סיפורה של מגדה (היא הסנונית שעל שמה האופרה), פילגש צעירה ויפה של בנקאי עשיר. מגדה מתאהבת ברוג'רו, צעיר בורגני שמגיע לפאריז ולא יודע שאהובתו היא פילגש של מישהו אחר. מגדה עוזבת את פאריז ואת הבנקאי העשיר למען האהבה, והיא ורוג'רו עוברים לגור בבית מקסים על חוף הים. השניים חוגגים את אהבתם, אך השמחה מוקדמת: רוג'רו מקבל מכתב גורלי, המגלה לו את האמת על מגדה. הוא מתעמת איתה בזעם, מסרב להיענות להסבריה, ונוטש אותה ללא שהיות. מגדה השבורה והמיואשת צועדת לתוך הים, ואתם יכולים להבין שהיא לא נכנסת לשם כדי לדוג.
בחודשים האחרונים הגיע לארץ די.וי.די חדש של "לה רונדינה", בהפקה של בית האופרה של וושינגטון. המנצח הוא עמנואל ויום (Villaume), והבמאית היא מרתה דומינגו. את תפקיד מגדה שרה זמרת הסופרן הספרדיה איינואה ארטטה (Ainhoa Arteta), שלטעמי עושה עבודה מצוינת: יש לה קול יפה ועשיר, והופעה בימתית מלאת נוכחות ונוגעת ללב. את תפקיד רוג'רו שר מרקוס הדוק (Haddock), שלא הכי משכנע מבחינה דרמטית אבל שר יפה. גם לזמרים בתפקידי המשנה אין תלונות. לשבחים מיוחדים זוכה ריצ'ארד טרוקסל (Troxell) בתפקיד המשורר פרונייה (Prunier), הן מבחינה קולית והן מבחינת משחק.
הבימוי של מרתה דומינגו ריאליסטי, עשיר בפרטים ומדויק, בלי המצאות מודרניסטיות מעצבנות. זהו בימוי מהסוג שמשרת את הסיפור ביעילות, ומאפשר להתחבר לעלילה ולדמויות בקלות.
ההפקה צולמה מהופעה חיה בשנת 1998, ולמרות שעברו מאז כמה שנים איכות הצילום וההקלטה מצוינות. לטעמי זוהי הפקה מוצלחת מאד, שמאפשרת היכרות עם אופרה משולי הרפרטואר שבהחלט ראויה לשידרוג במעמדה.
פוצ'יני- La Rondine ("הסנונית"). בית האופרה של וושינגטון בניצוח עמנואל ויום. די.וי.די DECCA.
ובשורות גם מהאגף האתני, הפעם עם דיסק אודיו רגיל שכבר הרבה זמן אני רוצה להמליץ עליו. הדיסק המדובר הוא Um Rio ("נחל"), של המוזיקאי הברזילאי הנפלא מרסיו פראקו (Faraco). זהו דיסק בסגנון ברזילאי רך, עם השפעות של סגנונות כמו סמבה, באיאו ועוד. פראקו שר ומנגן בכלי מיתר, ולצידו חמישה נגנים- בפסנתר, סקסופון סופרן, חליל, כלי הקשה, בס ועוד. המוזיקה היא בסגנון נעים, זורם ואינטימי, מהסוג שאפשר להאזין לו בהקשבה מלאה או לחלופין ליהנות ממנו כמוזיקת רקע. בדיסק 11 שירים, רובם בעלי אופי לירי וחלקם קצת יותר שמח. כולם משרים אווירה רכה, רגועה ואופטימית, שתתאים פיקס לערב רומנטי בבית. מומלץ מאד, ולא רק לאוהבי מוזיקה ברזילאית.
מרסיו פראקו- Um Rio. דיסק של חברת Le Chant du Monde. יבוא: MCI.
בעיקר מוזיקה 
התגובות סגורות.