ביקורת קונצרט: פתיחת העונה של תזמורת הבארוק ירושלים

פורסם ב"גלובס", 22.10.2009

קלייר מגנאג'י. צילום: יוסי מסה

איזה יופי של פתיחת עונה: גם יצירה יפהפיה ולא מוכרת, גם נגינה מצוינת, וגם סולנית ישראלית פנטסטית. הקרדיט הזה מגיע במלואו לתזמורת הבארוק ירושלים, שפתחה את העונה החדשה שלה בסערה בביצוע בכורה ישראלי ליצירתו של הנדל "חגיגת אלכסנדר".

"חגיגת אלכסנדר" היא אורטוריה מהפחות מוכרות של הנדל, המהללת את השפעתו של המוזיקאי טימותאוס על אלכסנדר מוקדון הגדול. האורטוריה מהללת את כוחה של המוזיקה, ומבוססת על שילוב של קטעים סולניים וקטעי מקהלה. בניגוד לחלק מהאורטוריות של הנדל, שמזכירות לפעמים פס ייצור תעשייתי של מוזיקה, כמעט ואין בה רגע דל או בנאלי. היא מלאה ברעיונות מוזיקליים מרתקים, בהם באה לידי ביטוי התורה הבארוקית של המחשת הטקסט באמצעות המוזיקה. בחירתה כיצירת פתיחת עונה היתה רעיון מעולה, כיוון שהיא גם לא מוכרת- ובודאי לא שחוקה- וגם מציעה מוזיקה יפה שכיף להכיר.

אם היה עלי להצביע על כוכבת אחת בביצוע אמש, האצבע היתה מופנית מיד אל זמרת הסופרן המקסימה קלייר מגנאג'י (Meghnagi). זה היה ליהוק מבריק מכל בחינה: מגנאג'י היא אחת מזמרות הבארוק הטובות בארץ, ובשנים האחרונות הופיעה לא מעט גם בחו"ל. בין היתר הופיעה ולמדה עם מנצח הבארוק האגדי ויליאם כריסטי, והבשלות והניסיון שצברה ניכרו אמש היטב. השירה שלה היתה צלולה, מעודנת ומלאת סגנון והבעה, ובכמה מקומות היא הצליחה לרגש עד דמעות. לאחר האריות שלה ממש הצטערתי על הפורמט הקפוא של הקונצרט המודרני, שמנע מהקהל להתפרץ במחיאות כפיים סוערות ולדרוש שתבצע אותן שוב. מחיאות הכפיים האלו התבקשו לגמרי, אבל לא היה נעים.

שני הסולנים האחרים- הטנור איתן דרורי והבריטון יאיר פולישוק- היו טובים גם הם, אך עדיין צריכים להבשיל כדי לממש את הפוטנציאל שלהם על הסוף.

את תפקיד המקהלה בביצוע מילאו "זמרי קולגיום", בניהולו המוזיקלי של אבנר איתי. אם לשפוט לפי שירתם אמש, המקהלה הזו לא אחידה ברמתה. שתי חטיבות הנשים טובות, חטיבת הבאס סבירה, וחטיבת הטנור חלשה. חטיבה זו סובלת ממיעוט מספרי לעומת היתר, וגם מבחינה קולית אינה בה מספיק עוצמה וניקיון. עם זאת, בסך הכל זוהי מקהלה ברמה קולית טובה, ואם האיזון בין החטיבות ישופר יש לה פוטנציאל להפוך לשחקנית משמעותית יותר בנוף המקומי. כמובן שעוד כמה חזרות היו עוזרות לפתור בעיות תיאום קלות שהיו בביצוע, אבל בתנאים הכלכליים בהם פועלת תזמורת הבארוק צריך להגיד תודה שבכלל הצליחו לגייס מקהלה.

מעבר למגנאג'י, הגיבורה העיקרית של הערב היתה התזמורת עצמה. תזמורת הבארוק הירושלמית מבוססת על פרילנסרים, ולכן יש לה ימים טובים יותר וימים טובים פחות. המשתנים המשפיעים על איכות הקונצרט הם זהות הנגנים שגוייסו לפרויקט, זהות המנצח, זהות הכנר הראשי והאנרגיה הכללית של הערב. אמש, זה היה יום טוב במיוחד. דוד שמר הוביל את התזמורת בהתלהבות ובדייקנות, ורוב הנגנים נשמעו בהתאם. הכנרת הראשית אמש היתה דפנה רביד, ששבה לאחרונה לארץ אחרי שנים של עבודה בחו"ל. גם עבורה עשו השנים עם מנצחים גדולים מעבר לים רק טוב, והיא הובילה את התזמורת בנגינה מלאת חן וביטחון.

לסיכום: תזמורת הבארוק ירושלים עוררה בקונצרט הזה הרבה ציפיות להמשך העונה. בניגוד ללא מעט מתחרים התזמורת הזו מציעה רפרטואר מעניין וחדשני, ואם לשפוט לפי אמש, גם איכות ביצוע גבוהה.

הנדל- "חגיגת אלכסנדר". תזמורת הבארוק ירושלים עם מקהלה וסולנים. מנצח: דוד שמר. מוזיאון ת"א. 21.10.