Skip to content

ביקורת קונצרט: נגני "הפרוייקט הקאמרי הישראלי" בת"א

4 בינואר 2010

פורסם ב"גלובס", 4.1.2010

 

הפרויקט הקאמרי הישראלי. צילום: יח"צ

"הפרויקט הקאמרי הישראלי" הוא שמה של קבוצת נגנים, רובם ישראלים, הפועלים במקביל בישראל וארה"ב. לכל חברי ההרכב מספר מאפיינים דומים: כולם צעירים יחסית (סביבות השלושים), לכולם קריירה מרשימה, וכולם מנגנים או מלמדים במוסדות נחשבים ברחבי העולם. רמת הנגינה שלהם, בהתאם, גבוהה מאד בדרך כלל.

להרכב שני מאפיינים ייחודיים בנוף המקומי. ראשית, הוא שם לו כמטרה להופיע לא רק בערים הגדולות בארץ, אלא גם באיזורים פריפריאליים אליהם לא מגיעים קונצרטים ברמה כזו באופן סדיר. שנית, חברי הפרויקט מקפידים גם לבצע תכניות מאתגרות, כולל יצירה ישראלית בכל אחת מהתכניות.

בכל הנוגע לקונצרט עצמו, נראה הוגן לסכם כך: איכות הביצוע היתה מעולה בדרך כלל, אבל ההערכה הכוללת לא היה מושלמת. סיבה עיקרית לכך היתה התכנית: היא אמנם הציעה רפרטואר מגוון ולא שגרתי, אבל לא כל היצירות היו באותה רמה. כתוצאה, היה קשה לשמור על רמה עיקבית של עניין.

הקונצרט התחיל עם חמישייה לקלרנית וכלי קשת של ז'אן פראנסה (Francaix), שמזכירה מאד את האופי החמוץ-מתוק של פולנק וחבריו ואפילו לוקחת אותו צעד קדימה. זו יצירה נחמדה מאד בחלקה, אבל מוזיקה גדולה זה לא. לטובת המבצעים ניתן לומר שהביצוע היה מצוין, עם צליל חם וזורם ואיזון מושלם בין הכלים.

אחרי פראנסה הגיעה תורה של השלישייה לקרן, כינור ופסנתר אופ. 40 מאת ברהמס. לטעמי, זה היה אחד הרגעים הפחות חזקים במהלך הערב. היצירה הזו היא ממש לא אחד משיאיו של ברהמס, וגם הביצוע לא היה מושלם: הפרק הראשון נסחב, ולאורך כל היצירה הבלאנס בין הכלים היה בעייתי. ממקום מושבי, הפסנתר נשמע חלש יחסית לשני הכלים האחרים. זאת למרות- ואולי בגלל- מה שנשמע כמו נגינה עדינה ורגישה של הפסנתרן, אסף וייסמן. הייתי שמח לשמוע את הבחור הזה כסולן בהזדמנות, או לפחות בקידמת הבמה.
בכל מקרה, לביצוע המוצלח ביותר ביצירה זכה הפרק האיטי, בו ניתן היה ליהנות מנגינה מלאת רגש ועידון של הכנר איתמר זורמן.

חברי ה"פרויקט" מקפידים על ביצוע יצירה ישראלית מקורית, ולצורך הסבב הנוכחי הזמינו אחת כזו במיוחד- "פואמות שומריות" של המלחין הישראלי הצעיר (27) יוחנן קנדלר. היצירה כתובה לקלרנית, קרן, ויולה ופסנתר, ושאבה את השראתה מהשירה השומרית העתיקה. למרות הורדת הכובע על היוזמה והחדשנות, אני חייב להודות בצער שהיצירה השאירה עלי רושם קלוש ביותר. היא מציעה מוזיקה לא תקשורתית במיוחד ולא מהנה במיוחד, והקשר שלה לשירה אותה היא אמורה לתאר לא היה ברור. לפחות הביצוע היה טוב, ככל שניתן לשפוט.

את התכנית חתמה חמישיית המיתרים ק. 593 מאת מוצרט, שחוברה בשנה האחרונה לחייו של המלחין. הפעם, עם המוזיקה העילאית של מוצרט, אפשר היה להתמסר לביצוע בקלות. ואכן, חברי ה"פרויקט" סיפקו את כל מה שאפשר היה לבקש. זה היה ביצוע נפלא: נקי ומלוטש, מלא אנרגיה, ועם איזון מושלם בין הכלים. היה מענג ממש לראות מקרוב את שיתוף הפעולה בין הנגנים, והתוצאה המוזיקלית היתה בהתאם.

לסיכום: לא כל המוזיקה גדולה, אבל הביצועים ברובם כן. קונצרט זה חותם את הסבב הנוכחי של חברי ה"פרויקט הקאמרי הישראלי"; הם יופיעו בארץ שוב בחודש יוני הקרוב, עם תכנית מעניינת מיצירות דביוסי, מרטינו, בן-חיים ובטהובן (שלישיית ה"ארכידוכס"). שווה לעקוב.

הפרויקט הקאמרי הישראלי במסגרת סדרת "שטריקר בענב". מרכז ענב, ת"א. מוצ"ש 2.12.

One Comment
  1. עמית permalink

    מה זה מוזיקה גדולה?
    פרנסה נהדר. סוף סוף מלחין לא יומרני. איזה כיף לפתוח יצירה מודרנית קצרה כזו עם כותרת סתמית כמו אדג'יו-אלגרו, ולא 'ילד שותה חלב דל שומן על רקע הרים בטוניסיה'.
    אולי לא מסטרפיס במלוא מובן המילה, אבל זו מוזיקה מודרנית שמצליחה גם להיות החלטית, גם להיות מהנה וגם להיות בעלת ערך.

    שמעתי את הקונצרט בתאריך אחר, ולטעמי הקלרינט בלט מדי בחמישייה. שלישיית הקרן היא יצירה לדעתי, כי היא מציגה דיאלוג מרתק בין הקשיחות והכבדות של הקרן לכנור שמחפש להפליג רחוק עם צליליו החמים. הפסנתר בהחלט לא בלט, וטוב שכך, כי זה מתאים לתפקיד שברהמס כתב לו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: