ראיון עם שרון רוזנר, מייסד אנסמבל סולני באך הישראלים

פורסם ב"גלובס", 3.3.2010

שרון רוזנר. צילום: מקסים ריידר

סצינת מוזיקת הבארוק בישראל מעולם לא היתה תוססת יותר. בארץ יש כיום ארבעה גופים קבועים המתמחים במוזיקת בארוק, שזוכים להתעניינות הולכת וגוברת. החדש בין גופים אלו הוא אנסמבל "סולני באך הישראלים", אותו הקים המנצח ונגן הויולה דה-גמבה שרון רוזנר (36). האנסמבל הוקם במטרה מוצהרת- לבצע מוזיקה של באך ובני זמנו בכלים מקוריים מהתקופה ובגישת ביצוע נאמנה לרוח התקופה.

אנסמבל "סולני באך הישראלים" מציע במהלך השנה חמישה קונצרטים ברחבי הארץ, בהם מבוצעות קנטטות של באך בהתאם ללוח השנה הנוצרי. כיום, לאחר מספר הופעות, הוא מסתמן כהבטחה גדולה. חברי ההרכב הם מהטובים בתחומם, וכולם מתמחים בביצוע מוזיקת בארוק. בקונצרט האחרון שלהם בתל-אביב, לדוגמא, הם ביצעו קנטטות מוקדמות של באך ברמה גבוהה מאד. מעבר לרמת הביצוע, מציע ההרכב חוויה ייחודית של ביצוע נאמן למקור: המקהלה מבוססת על ארבעה זמרים בלבד, אחד בכל תפקיד, כפי שהיה מקובל ככל הנראה בתקופתו של באך. רוזנר עצמו ביצע בקונצרט תפקיד כפול: בחלק מהיצירות ניצח באופן המקובל, ובחלק אחר הוביל תוך כדי נגינה. את תפקיד נגנית העוגב מילאה רעייתו, זוהר שפי, המנגנת גם היא בהרכב.

הקהל בארץ הפנים את עניין המוזיקה המוקדמת או שהוא עדיין מעדיף את הפילהרמונית?
"אני חושב שצריך לצאת מהמנטליות לפיה מוזיקה קלאסית זה יצחק פרלמן", אומר רוזנר בראיון ל"גלובס". "כשאני שומע אותו אני משתגע. זה שמאלץ לדודות. ביצוע מוזיקלי צריך להתאים לתקופה, ובשנים האחרונות הביצוע ההסטורי באמת הפך לעניין שגור. מה שכן, צריך להיזהר מהעניין האופנתי פה. אם מישהו מנגן בכלים אותנטיים הוא מקבל מעמד של תיחכום וסמכות, וזה לא תמיד כך. לביצוע בכלי תקופה אין משמעות אם הוא לא בא מנקודה עמוקה של הבנת הנסיבות המקוריות של התקופה, הספרות, האמנות והארכיטקטורה".

יש קשר ביניכם לבין תזמורת ה"בארוקדה", שמבצעת גם היא מוזיקת בארוק בשנים האחרונות?

"לא. יש בינינו תחרות, וזה טוב. אם לא היתה תחרות היינו עובדים פחות קשה. כמו בכל תחום, גם במוזיקה כל אחד מוצא נישה. הנישה שלנו היא מוזיקה דתית קולית של באך, וגם מוזיקת בארוק צרפתית".

אפשר להתפרנס בארץ ממוזיקה עתיקה?

"רק באופן חלקי. כל אחד מאיתנו מנגן גם בדברים אחרים. בנוסף לזה חלק מלמדים, וחלק עושים עבודות היקפיות. אני, לדוגמא, עובד גם בתחזוקת עוגבים".

ואיך זה בהשוואה לאירופה?

"זה עולם אחר. השכר לקונצרט הוא פי 2 – 3 מהארץ, וההתייחסות שונה לגמרי. בצרפת, לדוגמא, יש מערכת ממלכתית שדואגת לאמנים גם אם הם לא עובדים. בארץ אי אפשר להתפרנס רק מביצוע מוזיקה מוקדמת. אין פה מספיק קהל".

רוזנר התחיל את דרכו המוזיקלית בגיל שש, בנגינת חלילית. הוא המשיך בפסנתר, וכשהתבגר עבר לנגן בקונטרבס. הוא נסע להאג ללמוד קונטרבס, ושם נחשף לעולם המוזיקה העתיקה. "מהאג נסעתי לאוניברסיטת קליפורניה בסן-דיאגו כדי לעשות תואר שני במוזיקה עכשווית", הוא מספר. "ביליתי שם הרבה בספריה, וגיליתי כתבי יד מוזיקליים ישנים שהדליקו אותי. לאחר מכן מצאתי ויולה דה-גמבה ישנה, והתחלתי לנגן בה. בשלב הזה המוזיקה העכשווית הפסיקה לעניין אותי. רציתי לנגן מוזיקה יפה. השארתי הכל מאחור, חזרתי לארץ ומאז עסקתי בלימוד עצמי אינטנסיבי של התחום".

אנסמבל "סולני באך הישראלים" מבוסס על קבוצת נגנים וזמרים קבועה, שעובדת כבר תקופה ארוכה יחד. שמות גדולים מחו"ל הם לא מביאים, ולדברי רוזנר יש לזה סיבה. "אני מעדיף לעבוד עם הרכב קבוע וזמרים ישראלים", הוא אומר. "אנחנו עובדים יחד, וזה כמו משפחה. ברור שיהיה לי הרבה יותר קל למכור קונצרטים עם כוכב מחו"ל, אבל אז יהיה לנו פחות כיף. מכירת קונצרטים זה לא העניין העיקרי שלנו. אנחנו לא עושים את הפרויקט הזה כדי להתעשר. מה שמניע אותי זו ההרגשה שאני עושה את המוזיקה שאני מאמין בה. אני לא מעוניין לרדוף אחרי טעם הקהל, אלא לנסות לשנות את הטעם שלו לכיוון הדברים שאני מאמין בהם".

אנסמבל "סולני באך הישראלים" יופיע בחודש מרץ בתכנית מיצירות באך ופרגולזי באבו-גוש וב"ש. אתר ההרכב: http://bachsoloists.org