עונת האופרה הבאה: מגוונת אך לא מושלמת
המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב הציג היום (שני) את עונת 2010/2011, הכוללת תכניות בתחומי האופרה, המחול והמוזיקה. בתחום האופרה תכלול העונה הקרובה תשע הפקות, שחלקן יועלה בארץ לראשונה. בנוסף, תועלה השנה לראשונה סדרה של הפקות אופרה לכל המשפחה.
תכנית העונה ממשיכה את מדיניות הרפרטואר של האופרה הישראלית בשנים האחרונות: שילוב של להיטים בטוחים עם יצירות מאתגרות יותר, כולל כאלו מהמאה העשרים. מגמה מוזרה שתמשיך גם השנה היא מתן ייצוג יתר לאופרות של ורדי, והעונה יעלו לא פחות משלוש כאלו. פוצ'יני, לעומת זאת, לא יבוצע השנה כלל.
התכנית בעונה הבאה תכלול תשע אופרות. שלוש מתוכן הן של ג'וזפה ורדי: "אאידה" (שתבוצע במצדה), "ארנני", ו"לה טרוויאטה". עוד יבוצעו "פורגי ובס" מאת גרשווין עם בית האופרה של קייפטאון,"טירתו של כחול הזקן" מאת ברטוק, "נורמה" מאת בליני, "ליידי מקבת ממחוז מצנסק" מאת שוסטקוביץ' ו"חליל הקסם" מאת מוצרט.
העונה תיפתח בנובמבר הקרוב, בביקור ראשון בישראל של בית האופרה של קייפטאון. בית האופרה מדרא"פ יעלה את "פורגי ובס" (Porgy & Bess) מאת ג'ורג' גרשווין, בהפקה משותפת עם האופרה הישראלית. בית האופרה המקומי יספק את התזמורת (התזמורת הסימפונית ראשל"צ) ואת המנצח (דוד שטרן, המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית). האופרה הידועה של גרשווין עוסקת בחיי השחורים בארה"ב, באמצעות סיפור האהבה העצוב של פורגי ובס. האופרה יפה, לגבי הביצוע נצטרך לחכות.
בדצמבר תמשיך העונה בשילוב יוצא דופן של שתי יצירות בערב אחד, בהפקה חדשה באופרה הישראלית. התכנית תכלול את האופרה "טירתו של כחול הזקן" מאת בלה ברטוק, יצירה מודרנית וקשה המיועדת למיטיבי לכת בתחום האופרה. האופרה, שבמרכזה אציל הכולא נשים בטירתו, תועלה בתפאורה המבוססת על זכוכית. לצידה יבוצע מחזור השירים קורע הלב של מהלר, "שירים על מות ילדים", בביצוע קונצרטי עם הזמרת עדנה פרוחניק. על שתי היצירות ינצח הישראלי הצעיר אילן וולקוב, שניצח השנה על מספר תזמורות ישראליות. תכנית זו יפה ומאתגרת, אך אינה מומלצת לבעלי לב חלש או לשמרנים. כשבוצעה "טירתו של כחול הזקן" בפילהרמונית לפני מספר שנים היו לא מעט שעזבו את האולם באמצע.
בינואר 2011 תבצע האופרה הישראלית, לראשונה בארץ, את "ארנני" (Ernani) של ורדי. זוהי אופרה מוקדמת של המלחין, המספרת על אהבה בלתי אפשרית של שלושה גברים לאישה אחת בספרד של המאה ה-16. על האופרה ינצח ג'ורג' פהליבניאן (Pehlivanian), שניצוחו בימים אלו על "הספר מסוויליה" זכה דווקא לביקורות פושרות למדי. עם זאת, באופרה מלוהקת שורת זמרים מעולים, ביניהם הבאס הגיאורגי פאטה בורצ'ולדזה, מישל קריידר ואחרים. האופרה לא בוצעה בארץ מעולם, כך שקשה להמר איך יהיה.
בפברואר תעלה האופרה הפקה חדשה לאופרה הקלילה "בת הגדוד" מאת דוניצטי, גם היא בביצוע בכורה בארץ. המנצח יהיה אלברטו זדה, שזכור לטוב מהופעות קודמות בישראל. זו תהיה הפוגה חביבה בין הדרמה של "ארנני" לבין הסיפור הקשה של "ליידי מקבת", שתבוצע חודש לאחר מכן.
במרץ יחכה לקהל הישראלי אתגר נוסף, עם האופרה "ליידי מקבת ממחוז מצנסק" (Mtsensk) מאת המלחין הרוסי דימיטרי שוסטקוביץ'. זוהי הפקה משותפת לאופרה הישראלית ולבית האופרה "קירוב", שכבר עלתה בארץ לפני מספר עונות. זו אופרה קשה ותובענית, שעוררה בזמנו תגובות סוערות בשל סצינת אונס המופיעה בה. על האופרה תנצח קרי לין וילסון, שהופיעה כאן בהצלחה סבירה בעונה האחרונה.
באפריל תבוצע באופרה הפקה חדשה נוספת- "נורמה" מאת בליני (Bellini), הנחשבת לאופרה החשובה ביותר בסגנון ה"בל קנטו" ("השירה היפה") האיטלקי. הביצוע בארץ מסקרן במיוחד עקב העובדה שהמנצח יהיה דניאל אורן, מחשובי מנצחי האופרה האיטלקית בעולם.
במאי 2011 חוזרת האופרה הישראלית אל אחת האופרות האהובות ביותר ברפרטואר- "חליל הקסם" של מוצרט. אופרה מקסימה זו תבוצע בהפקה חדשה, עליה ינצח דוד שטרן. לדברי אנשי האופרה, מדובר בהפקה מודרנית וצבעונית. נחכה ונראה.
אחרי האופרה "נבוקו", שתעלה במצדה בעונה הנוכחית, תמשיך המסורת החדשה של קונצרטים במצדה גם בעונה הבאה. ביוני 2011 תועלה במסגרת זו הפקת ענק של "אאידה", גם היא מאת ורדי. הביצוע יתקיים למרגלות המצדה, על רקע הנוף הטבעי של האתר. על האופרה ינצח דניאל אורן, המתמחה בהופעות מסוג זה (הוא מנצח בקביעות ב"ארנה" הפתוחה של וורונה באיטליה). אורן יקיים בנוסף לאופרה גם קונצרט גאלה, עם תזמורת וסולנים של הארנה מוורונה. כפי שזה נראה הפקה זו תהיה האירוע הנוצץ ביותר של העונה הבאה, ויש להניח שהתימחור יהיה בהתאם.
את העונה תחתום האופרה "לה טרוויאטה" של ורדי, שתעלה ביוני-יולי 2011. אופרה זו תועלה בהפקה קיימת, אותה ביים פרנקו זפירלי. ינצח עליה עומר ולבר (Wellber), מנצח הבית של האופרה הישראלית. "לה טרוויאטה" היא אופרה אהובה אך גם מוכרת לעייפה, ויש להניח ששיבוצה המחודש נועד למשוך קהל רחב שרוצה ללכת ללהיט מוכר בלי להמר.
אופרה לכל המשפחה
בעונה הקרובה תעלה לראשונה באופרה סדרה של שלוש הפקות אופרה לילדים. הפקות אלו יבוצעו בעברית על הבמה הגדולה, בביצוע סולני האופרה הישראלית ובליווי אנסמבל כלי.
במסגרת הסדרה תועלה בבכורה עולמית האופרה "אליסה בארץ הפלאות", למוזיקה וליברטו של המלחין הישראלי דוד זבה (Sebba). כמו כן תועלינה במסגרת זו האופרות "חליל הקסם" מאת מוצרט ו"סינדרלה" מאת רוסיני, בעיבוד מיוחד לילדים. מניסיון העבר, ההפקות האלה חמודות מאוד, ויכולות לפתוח לילדים צוהר מענג לעולם האופרה.
לסיכום:
העונה מגוונת ופונה לקהלים שונים, אבל אינה מושלמת. יש בה ייצוג יתר לורדי, היעדר מאכזב של פוצ'יני, ייצוג חסר לאופרות גרמניות גדולות, והיעדר גמור של אופרות צרפתיות. מצער שגם אופרות בארוק לא יבוצעו השנה, במיוחד עקב העובדה שדוד שטרן, מנהלה המוזיקלי של האופרה, הוא מומחה בתחום. על וגנר, כמובן, אפשר רק להמשיך לחלום. אפשר להתנחם ברמתה הגבוהה של תזמורת האופרה (הסימפונית של ראשל"צ), שהפכה בשנים האחרונות לתזמורת אופרה אמיתית, ובעובדה שמלוהקים השנה כמה סולנים טובים מאד.
בעיקר מוזיקה 
עומר, זו אופרה שנכתבה לפני יותר מתשעים שנה!
אי אפשר לכנות יצירה זו "מודרנית."
אמת, זו לא יצירה קלילה, אך מבחינתי היא קלה יותר להאזנה מהאופרות של ואגנר (האורך, האורך…), ואני אוהב את המוזיקה של ואגנר.
יש לזכור שמדובר באופרה בת מערכה אחת, שאורכת סך הכל כשעה. זה לא הרפתקני עד כדי כך.
אני עדיין מחכה ל"משה ואהרן" של שנברג, האם אי פעם אזכה לראותה כאן בישראל? כולי תקווה. בינתיים אני מסתפק בהקלטות.
שלא לדבר על "Le grand macabre" של ליגטי.
לגבי הטעם, מדובר כידוע בדבר נרכש.
חובבי רוק כבד לדוגמה, ספק אם יאהבו את האופרות הכבירות של מוצרט.
אני יודע שאתה לא חסיד גדול של מוזיקה בת-זמננו, וזה בסדר גמור, אך אין צורך להרתיע את חובב האופרה הממוצע על סמך טעם אישי.
נ.ב.
חלה טעות הקלדה של שמי בפוסט הקודם. אנא מחק אותו. תודה.
בן, אין פה עניין של טעם אישי אלא של היכרות ארוכה עם טעם הקהל המקומי. העובדה היא שב"כחול הזקן" בפילהרמונית לפני כמה שנים יצא רבע אולם החוצה תוך כדי הביצוע. ומכיוון שאני כותב גם לאנשים שאינם חובבים מקצועיים, חשוב שידעו מראש למה הם באים כדי למנוע מצב כזה.
יש לי רק שאלה אחת קטנה, שלא קשורה דווקא למוזיקה:
האם הביטוי "חובבים מקצועיים" אינו אוקסימורון?
עומר, ראשית תודה על כתיבתך.
אני חייב לומר שהופתעתי מסיווג 'טירתו של כחול הזקן' כאופרה למיטיבי לכת. אני כמעט מתפתה לראות בזה מחמאה לעצמי בצעירותי. שכן נכחתי בהעלאתה של אופרה זו בפילהרמונית ב-1996 או 1997, ועברתי חוויה חזקה ביותר – אף שהקילומטרז' שלי באופרות שלמות היה אז דליל עד שואף לאפס, ויצירות הנחשבות מודרניות וקשות הן בדרך כלל קשות גם בשבילי.
אם זיכרוני אינו מטעני, זו אופרה שיש בה חלקים קשים להאזנה אבל גם כמות משמעותית של חלקים המדברים ישר אל הלב – גם לבו של מאזין צעיר ולא מנוסה כפי שהייתי.
זה היה בירושלים, ושם לא זכורה לי נטישה משמעותית של האולם. אבל אני מתאר לעצמי שהדיווח שלך נוגע למה שהתרחש בתל-אביב.
על כל פנים, ברמה העקרונית אני חושב שלומר על יצירה שהיא קשה ולמיטיבי לכת, בהנחה שאכן היא כזו, זהו שירות מועיל לקהל הקוראים וטוב שאתה עושה כך.
ממש לא אוקסימורון. חובבים מקצועיים הם אוהבי מוזיקה רציניים, שרגילים בשמיעה אבל אין להם השכלה מוזיקלית פורמלית. זהו קהל הרבה יותר קשוב ופתוח, שברוב המקרים גם ידע בדיוק למה לצפות. לעומתם, יש רבים שבאים לאופרה או לפילהרמונית כי זה נכון חברתית או כי בא להם להתנסות, הרבה פעמים בלי לדעת מה הם באים לשמוע. זהו גם סוג הקהל שיצא באמצע אם היצירה קשה לו מדי. דווקא לקהל הזה חשוב לי לפנות ולא רק לחובבים הרציניים, שיכולים להסתדר יפה גם בלעדי.