Skip to content

ביקורת אופרה: "היהודייה" באופרה הישראלית

24 באפריל 2010

פורסם ב"גלובס", 14.4.2010

צילום: יוסי צבקר

העלאת "היהודייה" באופרה הישראלית היא אירוע חשוב מאד, לא רק מבחינה מוזיקלית אלא גם מבחינת מסר פוליטי-חברתי. זו אופרה שחוברה ע"י יהודי, הגיבור שלה יהודי, והמנצח עליה חובש כיפה; והנה, דווקא היא מציגה את היהודים באור מאד לא סימפטי. אלעזר, הדמות הראשית, הוא יהודי שדמותו מזכירה להפליא את דמותו של שיילוק ב"הסוחר מוונציה" של שייקספיר. הוא צורף יהודי רודף בצע, ששמח לרמות את שכניו הנוצרים כדי להרוויח עוד קצת כסף. וגרוע מכך- הוא פנאט דתי, שמוכן להקריב את עצמו ואת מי שגידל כבתו ובלבד שיוכל לשמור על דתו ולנקום בקרדינל הנוצרי שוחר הפיוס. אלעזר אפילו לא מספר לבתו רחל את הסוד המשפחתי הגדול שלהם, שיכול להציל אותה ממוות. זוהי דמות שפשוט אי-אפשר להזדהות איתה, אלא רק לכעוס עליה על הפנאטיות הדתית, על יצר הנקמה ועל ה"ראש הקשה" שמוביל לאסון. נשמע מוכר? אגב, אם זה מעודד, גם הנוצרים יוצאים פה אנטישמים צרי מוחין, שמהלכיהם נקבעים על ידי תכתיבים דתיים חשוכים. המסר החשוב שמעבירה היצירה הזו הוא שדת- כל דת- יכולה להיות תירוץ למעשים איומים כלפי בני אדם אחרים.

האופרה שהלחין ז'אק פרומנטל הלוי סביב עלילת "היהודייה" רחוקה מלהיות מושלמת. היא ארוכה מדי (ארבע שעות), ויש בה לא מעט רגעים חלשים. עם זאת היא מצליחה לזרום היטב, ושומרת על מתח כמעט לכל אורכה. וחשוב מכך- יש בה אריות ואנסמבלים נפלאים, כמו תמונת ליל הסדר המרגשת או האריה קורעת הלב של אלעזר במערכה האחרונה. מבחינה מוזיקלית ההפקה הזו היא הצלחה גדולה. נראה שדניאל אורן הפך להיות עבור האופרה הישראלית מה שמהווה זובין מהטה עבור הפילהרמונית: מגנט לסולנים כוכבים, שמוכנים להופיע בארץ תמורת סכום זעום ובלבד שיוכלו לשמור על קשרי עבודה טובים עם המאסטרו. כתוצאה, סוללת הסולנים שהופיעה אמש באופרה הישראלית הייתה יכולה לפאר כל בית אופרה בעולם.

ואכן, רוב הזמרים בתפקידים הראשיים אמש נעו בין "טוב מאד" ל"מעולה". ניל שיקוף (Shicoff), בתפקיד אלעזר, לא הרשים במיוחד בהתחלה אבל הלך והתחמם, והאריה הגדולה שלו במערכה האחרונה הייתה שיאו הריגשי של הערב. מרינה פופלאבסקיה (Poplavskaya), בתפקיד בתו רחל, היתה נפלאה והציגה קול יפהפה ועשיר בגוונים. רוברטו סקנדיוצי (Scandiuzzi), בתפקיד הקרדינל ברוני (Brogni), הציג בתחילת הערב קול באס עוצר נשימה אך לקראת הסוף קצת נחלש מבחינת הבעה ריגשית. רוברט מקפירסון, בתפקיד הנסיך שבוגד באשתו עם רחל היהודייה, הציג קול מבריק ומלוטש אם כי לטעמי קצת מתכתי מדי. אניק מסיס, בתפקיד הנסיכה המקורננת אודוקסי (Eudoxie), הציגה קול יפהפה ומעודן- לעיתים אפילו מעודן מדי במקומות שדרשו קצת יותר עוצמה. בסך הכל זו היתה תצוגת תכלית מרשימה של יכולת סולנית, עם ריכוז כוכבים די נדיר יחסית למקובל באופרה הישראלית. הנקודה העיקרית לשיפור, לטעמי, היא הגברת הווליום של המקהלה בקטעים בהם היא שרה מאחורי הקלעים.

כצפוי, הגיבור הגדול של הערב לצד הסולנים היה המנצח דניאל אורן. כתמיד, היה תענוג לראות אותו בעבודה: מדויק, מפוקס ומלא אנרגיה, כמו דינמו שמייצר חשמל עבור התזמורת והזמרים. שבחים מגיעים גם לתזמורת ראשל"צ, שהוכיחה שוב שהיא יכולה להיות תזמורת אופרה מעולה אם עומד מולה האדם הנכון. בסיכומו של דבר זו הייתה חוויה מוזיקלית גדולה, למרות האורך המופלג.

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: