Skip to content

ביקורת קונצרט: הסימפונית חיפה בניצוח נעם שריף * גם מודרני יכול להיות יפה

25 במאי 2010

 פורסם ב"גלובס", 25.5.2010

אלה מילך-שריף. צילום יח"צ

הסימפונית חיפה מציגה בימים אלו תכנית אטרקטיבית בניצוחו של נעם שריף, מנהלה המוזיקלי. אם לשפוט לפי הקונצרט ביום א' זהו ערב שקל מאד ליהנות ממנו, תודות לבחירה נבונה של יצירות וביצוע ברמה טובה.

הגילוי העיקרי של הקונצרט הזה הוא הקונצ'רטו לפסנתר של אלה מילך-שריף, בת זוגו של נעם שריף ומלחינה מוכשרת בפני עצמה. המוזיקה שעושה מילך-שריף, לטעמי, היא בדיוק מה שעולם המוזיקה הקלאסית צריך היום. זו מוזיקה קומוניקטיבית, טונאלית כמעט לגמרי ואנושית. זו הפעם הראשונה מזה שנים בה שמעתי יצירה בת-זמננו שממש נהניתי ממנה.

הקונצ'רטו, בביצוע מסור של הפסנתרנית מיכל טל כסולנית, מורכב משלושה פרקים. הראשון והאחרון ריתמיים יחסית, והשני נושא אופי של קינה. פרק זה, שכותרתו "In Memoriam" ("יד זיכרון") הוא ללא ספק שיא הקונצ'רטו. הוא מושפע מאד ממהלר, במיוחד מהאדאג'יו קורע הלב של הסימפוניה התשיעית בו נפרד מהלר מהעולם. מילך-שריף מסבירה בחוברת המצורפת כי כתבה את הפרק כתפילה לזיכרה של אמה, והאופי שלו מרגש בהתאם. ממש מוזיקה טובה.

שני הפרקים האחרים- הראשון והשלישי- מהנים גם הם, אך פחות מהודקים מבחינה נושאית. גם בהם ניכרות השפעות של מלחיני עבר- קצת שוסטקוביץ', קצת פרוקופייב, קצת ראוול, קצת פולנק. חשוב להדגיש שזו השפעה בלבד: המוזיקה של מילך-שריף מקורית לחלוטין.

למה הקונצ'רטו הזה כל כך משמח? כי הוא מוכיח שתקשורת עם הקהל, וכתיבת מוזיקה יפה, אינן בהכרח מילים גסות. יתכן שבחוגים אקדמיים מסוימים יפטרו את היצירה כקלה מדי, מתחנפת לקהל או פשטנית. לטעמי- אלו שטויות. עולם המוזיקה הקלאסית זקוק ליצירות כאלו כאוויר לנשימה, כי הן מקרבות אליו את הקהל הלא-מקצועי לאחר שהורחק ממנו בשיטתיות במהלך קרוב למאה שנים.

היצירה המהנה השנייה בקונצרט הזה היתה המוזיקה ל"פר גינט" של אדוארד גריג, שבוצעה לאחר ההפסקה. גריג כתב כאן מצעד להיטים מענג, עליו ניצח שריף במיומנות וללא תווים. אל התזמורת הצטרף ביצירה זו עומר פרנקל, כמספר וקריין. הוא הציג עברית מהודקת והופעה נעימה, והשילוב בינו לבין התזמורת עלה יפה. בכל הנוגע לנגינה, הקטעים המשכנעים ביותר היו אלו הדרמטיים: "קינתה של אינגריד" וכמובן השיר המסיים של סולוויג.

בעייתה העיקרית של הסימפונית חיפה, אם לשפוט מקונצרט זה, היא עייפות מסוימת בצליל התזמורתי. הנגנים אמנם מקצועיים ואיכותיים והניצוח של שריף מדויק, אך הצליל שעובר לקהל סובל מחוסר חיות ואנרגיה מספקות. הבעיה הזו ניכרה במיוחד ביצירה שפתחה את הקונצרט, סימפוניה מס' 33 של מוצרט. זו יצירה שכולה חן וינאי, וביצוע טוב שלה דורש מהתזמורת קלילות ושובבות. בחיפה התכונות האלו היו חסרות: הביצוע היה אמנם נקי וכל הצלילים היו במקום, אבל הוא נשמע מעט ישנוני ו"עייף" יחסית לרצוי. לביצוע משכנע של מוצרט צריך אופי חד, עירני וזורם יותר, וזה נכון גם לרגעים רבים ביתר היצירות שבוצעו.

לסיכום: מומלץ בזכות המוזיקה היפה של "פר גינט" ובזכות הקונצ'רטו של מילך-שריף,  שמוכיח שגם מלחינים בני-זמננו יכולים לכתוב מוזיקה יפה. הקונצרט יבוצע שוב מחר (יום ד' 26.5) בתיאטרון הצפון בקריית חיים.

התזמורת הסימפונית חיפה. מנצח: נעם שריף. אולם רפפורט, חיפה, 23.5.

 

From → Uncategorized

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: