Skip to content

ביקורת קונצרט: אנסמבל "לה פואם הרמוניק" במסגרת פסטיבל ישראל * ביצוע חי באיכות של דיסק

1 ביוני 2010

לה פואם הרמוניק. צילום יח"צ

פורסם ב"גלובס", 1.6.2010

נדיר לשמוע בארץ אנסמבל ברמתו של "לה פואם הרמוניק". ההרכב הצרפתי, המתמחה במוזיקה עתיקה, נשמע בקונצרט החי שלו בדיוק כמו שהוא נשמע בדיסקים: הקולות מדהימים, התיאום מושלם, והנגינה מעודנת ומדויקת. התוצאה היתה חוויה מוזיקלית גדולה, שנפגמה רק מהחשכת האולם באופן שפגם מאד בהבנת המתרחש. בכל מקרה, זהו בדיוק סוג הקונצרטים שפרנסי "פסטיבל ישראל" צריכים לשאוף להביא לכאן כמה שיותר.

למי שמצוי בהקלטות, ההרכב מוכר כבר שנים כאחד מהרכבי המוזיקה המוקדמת היצירתיים והאיכותיים באירופה. הקונצרט שהעלו בארץ התמקד דווקא במוזיקה איטלקית עתיקה, וביתר דיוק- מוזיקה מונציה של המאה ה- 17. התכנית נשאה את הכותרת "ונציה: מהסמטאות אל הארמונות", וכללה יצירות מאת מונטוורדי, פרארי, מאנלי (Manelli) ומאריני. רוב היצירות לא היו מוכרות, למעט "קינת הנימפה" היפהפייה של מונטוורדי, ורובן נשאו אופי פופולארי ואפילו קרנבלי. קשה לחשוב על הזדמנות אחרת לשמוע כאן מוזיקה כזו, ולכן הקונצרט סיקרן מאד למרות שלא מדובר ברפרטואר בו זכה ההרכב לעיקר פרסומו.

בכל הנוגע לרמת הביצוע, הערב הזה היה נפלא. על הבמה הופיעו ששה נגנים במגוון כלים עתיקים, ואיתם ארבעה זמרים: זמרת הסופרן הנפלאה קלייר לפיליאטרה (Lefilliatre), הטנורים סרז' גוביו (Goubioud) ויאן ואן אלסקר (Elsacker), והבאס ארנו מרצוראטי. כאמור, איכות הביצוע לא נפלה במאום מזו המוכרת מדיסקים. מקובל לחשוב שנגינה בכלים עתיקים קשה יותר מזו בכלים מודרניים, הן בגלל רגישות הכלים והם בגלל צורך בכיוון מתמיד. אצל חברי "לה פואם הרמוניק" הקושי הזה לא ניכר במאום. הם ניגנו בקלות, דיוק וחן, והזמרים שרו באיכות קולית וגמישות יוצאות דופן. נפלא.

התוספת המבורכת של הקונצרט החי היתה האלמנט התיאטרלי. רוב היצירות שבוצעו נושאות אופי עממי, וחברי ההרכב ניצלו זאת עד תום. הם לא רק שרו אלא גם שיחקו, והכל בטוב טעם ובשילוב נהדר בין הקולות. שיעשע במיוחד השיר "נוסעי הסירה" מאת מנלי, בו מתוארת סעודת מלכים על סיפון ספינה שגורמת למלחים לכאב בטן.

הסיבה לכך שהקונצרט לא היה מושלם, ובמידה מסוימת אפילו מאכזב, היתה טכנית. בקונצרט שמבוסס על שירה תיאטרלית, מעקב אחרי הטקסט המושר הוא קריטי. מה שווה לשמוע שיר על יורדי ים שאכלו יותר מדי, אם אינך יכול לדעת על מה השיר ולא מבין למה הזמרים עושים תנועות של כאב בטן? מבחינה זו, הערב סבל מבעיה גדולה: ההרכב בחר לקיים את הקונצרט בחושך, כשרק הבמה מוארת באור נרות. בתנאים כאלו, כמובן, לא ניתן היה לראות את מילות השירים ואת ההסברים. בחוברת המצורפת דווקא היה כל מה שצריך,  כולל מילות השירים מתורגמות למופת; אבל, באולם המוחשך, האפשרות לראות אותן לא היתה קיימת. וכך, למי שאינו מבין איטלקית, לא נותר אלא לנחש על מה הזמרים הנפלאים שרים, ומה פירוש התנועות המשונות שהם עושים. עם קצת יותר מחשבה מראש על הפרט הטכני הזה, זה היה יכול להיות קונצרט מושלם. מבחינה ביצועית הוא באמת היה כזה.

From → Uncategorized

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: