ביקורת קונצרטים: "הטרובדור" מאת ורדי בפילהרמונית, ו"בין הצלילים" עם מקהלת הילדים לי-רון
זובין מהטה. צילום: דן פורגס
הפילהרמונית פתחה השבוע את סידרת הקונצרטים הנוכחית שלה, בה מבוצעת האופרה "איל טרובטורה" ("הטרובדור") מאת ורדי בניצוחו של זובין מהטה. כרגיל בפילהרמונית זהו ביצוע קונצרטי- כלומר, ללא בימוי או תפאורה, אלא פשוט עומדים ושרים. עיקר החדשות: סוללת הסולנים ברובה טובה מאד, המקהלה ככה-ככה, התזמורת מנגנת יפה אך לא תמיד ביחד, ובסך הכול הביצוע די מהנה. עם זאת, יצאתי מהערב הזה בתחושה שמביצוע קונצרטי נדרש קצת יותר כדי לחפות על היעדר התפאורה.
ולחדשות בהרחבה. בהינתן העובדה שמדובר בביצוע קונצרטי, העניין המרכזי בהפקה הזו הוא בסולנים. רובם, כאמור, טובים מאד. הבולטת ביותר היתה אנה סמירנובה (Smirnova), בתפקיד אזוצ'נה (Azucena) הצוענייה. היא הציגה קול אדיר, וגם הצליחה לרגש. ג'וליאנה די ג'אקומו, בתפקיד המרכזי של לאונורה, היתה בתחילת האופרה די פושרת מבחינת הבעה רגשית אך הלכה והתחממה. במערכה האחרונה היא כבר היתה טובה מאד, ובארייה הגדולה שלה סחטה תשואות מוצדקות. ההערכה הזו נכונה גם לסלבטורה ליצ'יטרה (Licitra) בתפקיד מנריקו, הטרובדור. עוד בלטו אלברטו גזאלה (Gazale), בתפקיד הרוזן די לונה, ומאוריציו מורארו (Muraro) בתפקיד פראנדו. הסולן היחיד שהיה חלש היה סיימון קריכלי (Kricheli), אך הוא מילא תפקיד שולי לחלוטין ולא פגם בהתרשמות הכללית.
המקהלה שהשתתפה בביצוע היא "המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני", גוף חדש יחסית שמורכב ברובו מזמרים צעירים. אם לשפוט לפי קונצרט אמש, למקהלה הזו יש עוד די הרבה עבודה. איכות השירה כשלעצמה טובה, אבל זה לא מספיק. ראשית, המקהלה צריכה לעבוד על דיקציה באיטלקית, בעיקר אצל הבנים. שנית, הסאונד המקהלתי לא עבר לאולם בצורה מספיק משכנעת. למרבה המזל, תפקיד המקהלה באופרה הזו לא גדול במיוחד, כך שעיקר המעמסה נופלת על כתפי הסולנים ואלו עושים את עבודתם נאמנה.
בהופעת הבכורה במוצ"ש מהטה הצליח לשמור על מתח וזרימה בלתי פוסקים, אבל במקביל ניכרו גם בעיות תיאום ריתמי לא מועטות. יש להניח שהדברים ישתפרו ככל שהביצוע יהפוך משומן יותר בהופעות הבאות.
לסיכום: זו לא האופרה הגדולה ביותר של ורדי והביצוע לא מושלם, אבל כדאי לבקר בזכות סוללת הסולנים המצוינת.
האופרה "הטרובדור" מאת ורדי. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 10.7.
ילדים זה שמחה
"בין הצלילים". מקהלת הילדים לי-רון ואנסמבל לי-רון. מנצחת: רונית שפירא. אולם עינב ת"א, 9.7.
מרגש, קסום, נוגע ללב- אלו הם שמות התואר המיידיים שעולים לראש לאחר הקונצרט הזה של מקהלת הילדים "לי-רון" מהרצליה. שירת ילדים היא דבר מרגש באופן טבעי, והמקהלה הזו מצליחה לזקק היטב את החוויה.
כמו כל מקהלות הילדים בארץ, גם מקהלה זו מורכבת ברובה המכריע מבנות. אצל בנים שירה זה כנראה לא מספיק "קול". כמה חבל. גיל הבנות במקהלה נע בין 6 ל- 35, וכמובן שככל שהגיל יורד ההתפעמות מההופעה שלהן עולה. מדהים לראות ילדות בנות שש או שבע שרות בהתלהבות ובמוזיקליות כאלו, ועם קולות כה מטופחים. בנוסף לצד המוזיקלי, ניכרות במקהלה גם שלל תכונות חיוביות כמו משמעת, הקפדה על פרטים, עבודת צוות ועוד. אני מניח שרוב הקרדיט מגיע למנצחת, רונית שפירא, שלפי הקונצרט הזה עושה עבודה ראויה לשבח. המלצתי היחידה לשפירא היא להימנע מלפנות לקהל בטקסטים בסגנון "וכעת בקשו משאלה והיא תתגשם", וכן להימנע משיתוף הקהל בהדרן. זיופי הקהל בסוף היו אנטי-קליימקס רציני לאיכות השירה המצוינת של המקהלה.
בעיקר מוזיקה 
שלום לך עומר!
השבוע הייתי נוכח בביצוע קונצרטנטי של " לה טראויאטה" עם סימפונית חיפה סולנים ישראליים ואיטלקיים מעולים ומקהלת טבעון-בעיני היה ביצוע דרמטי מאד ומרגש מצד כל המבצעים ולדעתי הצנועה נועם שריף הוביל ביצוע יוצא מהכלל!!
ביום רביעי הקרוב , ה-14.7.10 ב20.30תוכל לראות את ההפקה החצי בימתית של האופרה הפופולרית והיפה של ורדי באותו ביצוע- מסקרן ומומלץ!!
מקורבים סיפרו לי שהמקהלה באופרות של ורדי בפילהרמונית הורכבה אד-הוק לצורך הפרוייקט… קצת קשה לצפות לאיזו אחידות גדולה במצב כזה… אני חשבתי שהם לא רעים. אבל אין על די ג'אקומו, לאוזניי פנינת הערב. סמירנובה דווקא קצת חפרה עם הקול הכבד שלה, כמובן שהוא אדיר אבל לדעתי לא מתאים לורדי.