Skip to content

מופע הפתיחה של הפסטיבל למוזיקה קאמרית בירושלים: בין הנשגב לחיוור

1 בספטמבר 2010

רוברט הול בירושלים. צילום: דן פורגס

פורסם ב"גלובס", 2.9.2010

 

הפסטיבל הקאמרי הבינלאומי, שנפתח אמש בירושלים, הציג תכנית לא אחידה מבחינת איכות ביצוע. לקונצרט היו שני שיאים ברורים: מחזור השירים "זר שירים" של שומאן, וביצוע הבכורה של "לירות בפיל" מאת מתן פורת. הראשון- בגלל הביצוע הפנטסטי של זמר הבריטון רוברט הול, והשני בזכות הסיפור קורע הלב של ג'ורג' אורוול. יתר הביצועים היו חלשים בהרבה.

 

בהתאם למסורת הפסטיבל הירושלמי, גם תכנית אמש היתה ארוכה מאד- אפילו ארוכה מדי, בהתחשב בעובדה שהחלק הראשון ארך למעלה משעתיים. מסמר הערב, ללא עוררין, היה זמר הבריטון ההולנדי רוברט הול. הול אולי כבר לא צעיר, אבל מבחינת איכות ביצוע הוא מאסטר אמיתי. אמש הוא ביצע שני מחזורי שירים: שירי מריקה (Moerike) של הוגו וולף ו"זר שירים" מאת שומאן, שניהם בליווי אלנה בשקירובה בפסנתר. בעיני, הביצוע ל"זר שירים" היה הישג נדיר. הול שר בדיקציה מושלמת ובהגשה מלאת הבעה, ובחלק מהשירים היתה הרגשה שאפשר לחתוך את האוויר בסכין מרוב אינטנסיביות רגשית. בשקירובה ליוותה ברגישות נהדרת, והתוצאה היתה אירוע מוזיקלי בלתי נשכח. כדאי מאד לשמוע את הול גם בקונצרטים הבאים שייתן בפסטיבל. חבל רק שהתרגום לשירים שחולק לקהל היה זה של עדה ברודסקי- תרגום מיושן, נמלץ להחריד ומאוד לא ידידותי למשתמש. הגיע הזמן שהפסטיבל הירושלמי, וגופי המוזיקה בארץ בכלל, יחליפו אותו בתרגום עדכני.

 

שתי היצירות הנוספות בחלק הראשון זכו לביצועים חיוורים למדי. רביעיית המיתרים בלה מינור של שומאן, בביצוע רביעיית ארלנבוש (Erlenbusch), נשמעה חסרת אנרגיה ומתח, למרות איכותם הגבוהה של רוב נגני ההרכב. גם הסונטה השנייה של ברהמס לכינור ופסנתר, עם הפסנתרן קיריל גרשטיין והכנרת לטיצה הונדה-רוזנברג, השאירה אותי אדיש לחלוטין. מדובר במוזיקאים טובים כשלעצמם, אבל נשמע שמאחורי הביצוע שלהם לא עמדה כל תפיסה מוזיקלית מגובשת. בניגוד לרוברט הול ואלנה בשקירובה, שביצועם נגע בנשגב, נשמע היה שיתר המבצעים בחלק הראשון מנגנים את התווים ולא יותר.

 

חלקו השני של הקונצרט סיפק עניין מסוג אחר, פוליטי יותר. בחלק זה בוצעה, בבכורה עולמית, יצירתו של הישראלי מתן פורת "לירות בפיל". זוהי הלחנה לסיפור מאת ג'ורג' אורוול, שעוסק בהשחתה שעושה כיבוש קולוניאליסטי לנפשו של הכובש. הסיפור מתרחש בבורמה, ומציג את חיבוטיו של איש צבא לבן הנאלץ לירות בפיל תועה עקב לחץ של ההמון המקומי. היצירה כתובה לקריין והרכב כלי יוצא דופן, הכולל כלים בעלי אופי אקזוטי לרבות שופר.

 

את תפקיד הקריין מילא איתי טיראן, שמשתף פעולה בקביעות עם אנסמבל "גרופיוס" (Gropius) שביצע את היצירה. בצירוף מקרים יוצא דופן, יצא שטיראן קרא את הטקסט האנטי-קולוניאליסטי בדיוק במקביל לחתימתו על ההצהרה כי יסרב להופיע באריאל, מה שהוסיף לאירוע נימה פוליטית טעונה.  

 

כמו הקונצרט כולו, גם יצירה זו לא היתה אחידה ברמתה. מצד אחד- הסיפור מרתק, וטיראן הקריא אותו בצורה אפקטיבית (למעט בעיות בהיגוי העברי, שנבעו מן הסתם מהיעדר ניקוד). מצד שני, המוזיקה הייתה בעייתית. בעיקרון היא סיפקה ליווי בעל אופי אוריינטלי, שלא התחבר לשום רעיון מהותי שניתן לזכור. בנוסף, בחלק מהמקרים היא עלתה על הטקסט המדובר ופגעה ביכולת להבין אותו. בעיה זו בלטה במיוחד במקומות בהם התיזמור כלל במקביל להקראה חצוצרה או טרומבון: במקומות אלו ממש התעורר חשק לצעוק על הנגנים שיפסיקו רגע, ויתנו לשמוע את הסיפור בשקט. המקום המשכנע היחיד לטעמי היה בסיום היצירה, שם מופיע מהלך יפה שמזכיר מוזיקה כנסייתית עתיקה. בכל מקרה היצירה הזו תיזכר פחות בזכות המוזיקה, ויותר בזכות הסיפור המצמרר של אורוול וההגשה של איתי טיראן.

From → Uncategorized

3 תגובות
  1. אסף לויטין permalink

    שלום עומר.
    לא הייתי בקונצרט של רוברט הול, ואני סקרן לדעת, איזה משני ה
    Liederkreis
    של שומאן בוצע אתמול? האם המחזור אופ. 39 לשירי אייכנדורף, או מס' 24 לשירי היינה?

    בברכה,
    אסף לויטין

  2. 39. אייכנדורף. והביצוע ל- auf einer Burg היה הרגע המוזיקלי המרגש ביותר ששמעתי בארץ בשנתיים האחרונות.

Trackbacks & Pingbacks

  1. בין הנשגב לחיוור | תו-עת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: