ביצוע מקצועי לפרויקט שאפתני: הסימפונית ראשל"צ מבצעת את הסימפוניה מס' 2 של מהלר
התזמורת הסימפונית ראשל"צ התחילה את העונה בפרויקט שאפתני: ביצוע רב-משתתפים לסימפוניה מס' 2 של מהלר, אחת היצירות המרשימות ביותר ברפרטואר הסימפוני. בשורה תחתונה זה היה ביצוע טוב, לעיתים אפילו יותר מכך. משמח לדעת שיש בארץ עוד גוף, חוץ מהפילהרמונית, שמסוגל לבצע את יצירת הענק הזו בצורה כה מקצועית. עם זאת, אם הסטנדרט שלכם מבוסס על הקלטות מובילות, יש להניח שלא תיפלו מהכסא.
הסימפוניה השנייה של מהלר כתובה לתזמורת גדולה, מקהלה גדולה ושתי סולניות. היא בנויה מחמישה פרקים, שהולכים ונבנים לקראת שיא קולוסאלי בפרק האחרון. מהלר מנסה לענות בסימפוניה על כמה מהשאלות העומדות ביסוד הקיום האנושי: לשם מה נולדנו? לשם מה אנו חיים וסובלים? את התשובה הוא נותן בהמנון האדיר המסיים: חייך החולפים בעולם הזה הם רק הכנה לתחייתך בעולם הבא, האלוהי.
התזמורת גייסה לצורך הפרויקט אורחים לא מועטים מתזמורות אחרות, שתיגברו את שורותיה עקב דרישות התיזמור המופלגות. גם את תפקיד המקהלה מילאו שתי מקהלות שאוחדו לצורך הפרויקט- מקהלת האופרה והמקהלה הקאמרית רמת גן. זו היתה נקודת פתיחה מבשרת רע, אך שתי המקהלות המאוחדות היו ההפתעה הגדולה של הביצוע. הצליל המקהלתי היה חזק, עשיר ומלא, והדיקציה הגרמנית טובה. כתוצאה, פרק הסיום הכביר עם המקהלה היה שיאו הבלתי מעורער של הערב.
הביקורת הזו נכתבת על ביצוע הבכורה במוצ"ש, שסבל מכמה מחלות ילדות. דוגמא בולטת היתה העובדה שהמקהלה לא קמה יחד במקום הדרוש, מה שנראה חובבני למדי. יש לקוות שבביצועים הבאים העניין יוסדר. בנוסף, כפי שקורה פעמים רבות בערבי בכורה, הביצוע הלך והשתפר עם הזמן. הפרקים הראשונים היו די שטוחים מבחינה רגשית, ונתנו תחושה של נגינת התווים בצורה מקצועית ולא הרבה יותר. בפרק השלישי כבר ניתן היה להצביע על פרשנות מעניינת, ובפרק האחרון היה אפילו ממה להתפעל. בכל מקרה, חשוב לציין שלאורך כל היצירה איכות הנגינה והשירה – מבחינה טכנית לפחות- היתה ללא רבב. בהתחשב במורכבות היצירה ובתנאים בהם עובדים המוזיקאים בארץ, זהו הישג לא מבוטל.
מי שפחות הבריקו במוצ"ש היו הסולניות. מסיבה לא ברורה שתיהן שרו בצורה מאופקת ו"מוחזקת", ולא הפיקו את הברק והעומק הנדרשים. זה הפריע במיוחד בפרק הרביעי, בו יש תפקיד סולו לזמרת האלט. נועה פרנקל הציגה בו קול יפה ומיוחד, אבל שרה בצורה סגורה וחסרת הבעה רגשית מספקת. הערכה דומה היתה לזמרת הסופרן הילה בג'יו בפרק האחרון, שהפוטנציאל הרגיל שלה לא בא בערב זה לידי מיצוי.
בכל הנוגע לניצוח, לא נרשמו הפתעות. דן אטינגר הוא מנצח שיודע היטב את עבודתו, וגם הפעם שלט בהרכב הענק ביד רמה. הניצוח שלו היה בהיר, מדויק ונמרץ, עם העדפה ברורה לטמפי מהירים. התזמורת עצמה צילצלה היטב, למרות שבעיני חסרו לה הסאונד האלגנטי, החום והאיזון התזמורתי שמצליחה להשיג הפילהרמונית במוזיקה הזו. יתכן שהערכה זו קשורה גם לאולם בראשל"צ, שאינו מושלם ליצירה כה גדולה.
לסיכום: ביצוע מקצועי ומהנה, ברמה שמהווה תעודת כבוד לכל המעורבים. עם זאת, למעט רגעים בודדים הוא אינו מתעלה לכדי חוויה רגשית עמוקה.
הקונצרט יבוצע שוב הערב (יום א') בשעה 20:00 בבית האופרה בת"א, ובימים שני ושלישי בהיכל התרבות בראשל"צ בשעה 20:30.
מהלר- סימפוניה מס' 2 ("התחייה"). התזמורת הסימפונית ראשל"צ. מנצח: דן אטינגר. היכל התרבות ראשל"צ, מוצ"ש 11 בספטמבר.
בעיקר מוזיקה 
זו בעצם ביקורת קטלנית כי מאהלר לא אמור להיות מקצועי ומהנה! הוא אמור לגרום לחוויה עמוקה.כדאי לך לשמוע פעם את תזמורת ירושלים מנגנת את מאהלר.הנגינה שם אינה הכי מקצועית אך החויה תמיד ישנה!
ממש לא קטלנית. זה היה ביצוע טוב בהחלט, בודאי מהבחינה הטכנית. הכל תלוי בסטנדרט איתו באים.