Skip to content

יס מקס: מקס ראבה מגיע לישראל

21 בספטמבר 2010

פורסם ב"גלובס", 20.9.2010

במהלך חודש אוקטובר יגיע לארץ מופע הקברט "הלילה או לעולם לא", בכיכובו של המוזיקאי הגרמני מקס ראבה (Raabe). ראבה גילה עניין במוזיקת הקברט הגרמנית של שנות העשרים כבר בתקופת לימודי המוזיקה שלו בברלין, ולימים הפך אותה לתחום עיסוקו העיקרי. כיום הוא נחשב בגרמניה לאייקון תרבותי והמופע שלו עם תזמורתו, הנקראת Palast Orchester ("תזמורת הארמון"), הפך ללהיט כובש במות ברחבי אירופה וארה"ב.

 

במופע "הלילה או לעולם לא" צפיתי בעיר בון (גרמניה), לקראת הגעתו ארצה. המופע כולל מוזיקה פופולארית שחוברה במהלך התקופה שבין מלחמות העולם, סופה של רפובליקת ויימאר. תקופה זו, בניגוד גמור לעשור הטראגי שבא אחריה, היתה עליזה ועשירה במוזיקה קלה. חלק ניכר מהמלחינים שחיברו את המוזיקה הזו היו יהודים, שבמהלך שנות השלושים מצאו עצמם במלכודת הנאצית. בני המזל ביניהם, כמו קורט וייל, נמלטו בזמן לארה"ב. חסרי המזל נשלחו למחנות וניספו. השירים עצמם נאסרו להשמעה עם עליית הנאציזם, כיוון שעבור הנאצים היו יהודיים מדי או שחורים מדי.

 

ראבה ותזמורתו עוסקים ברפרטואר הזה כבר משנות השמונים, ומחיים אותו במיטב מסורת הרטרו. ראבה עצמו, המופיע כזמר ומגיש, הוא הציר המרכזי במופע. הוא עולה על הבמה לבוש בטוקסידו, עם שיער חלק משוך לאחור ובשפת גוף שמשדרת ריחוק ואירוניה. המיקרופון, כמו גם יתר אביזרי הבמה, נראים כלקוחים מחנות וינטג'.

 

המופע מבוסס על רצף שירים, שביניהם מספר ראבה קטעי קישור משעשעים בפנים חתומות ובהבעה משועממת. לקהל ישראלי, סביר שזה יזכיר קצת את מתי כספי. גם הקול שלו אינו יפה במובן הרגיל של המילה: זהו קול מלאכותי ומוזר בכוונה, שמשלים את אווירת הקברט. בגרמניה זה עובד מצוין, ובכמה מהמקומות הקהל ממש נקרע מצחוק. במופע בארץ, כמו במופעים בארה"ב, קטעי הקישור יהיו באנגלית. בנוסף, לשירים יהיו כתוביות תרגום לעברית.

 

המופע מציע מעין כמוסת זמן של חיי המוזיקה הקלה בברלין של שנות העשרים והשלושים. יש בו שלאגרים בגרמנית, רומבה, פוקסטרוט, צ'רלסטון וטנגו, עם טקסטים אירוניים שרובם עוסקים ביחסים בינו לבינה. תזמורת ה"פלאסט" המלווה כוללת 12 נגנים, ביניהם שבעה כלי נשיפה ממתכת (חצוצרות וסקסופונים). גם היא, כמו ראבה, נראית כאילו נלקחה מאולמות המוזיקה הקלה של לפני שמונים שנה. כל הנגנים בנים למעט אישה אחת, שהיא הכנרת האיטלקיה הזוהרת של ההרכב.

                                                                                     

ברוב המקרים המוזיקה משעשעת ונגישה, מהסוג שקל לאהוב. גם איכות הביצוע של ראבה וחבריו גבוהה מאד. הוא אמנם לא זמר גדול, וספק אם היה מצליח כזמר אופרה; אבל יש לו טכניקה קולית טובה, שמאפשרת לו להחזיק מופע שלם בקלות ולדלג בין סוגי הפקה שונים. בין היתר הוא מצטיין בטכניקת פלצט (שירה בקול גבוה בצורה "מזויפת"), שמאפשרת לו לשיר צלילים גבוהים ללא מאמץ. האנגלית שלו היא במבטא גרמני מובהק, אך עם היגוי מדויק ומלוטש. חבריו להרכב מקצועיים לא פחות, והתוצאה היא בידור מהוקצע ואלגנטי.

 

ראבה (48) נולד בכפר קטן בגרמניה, וכבר כילד שר במקהלת הכנסייה. במסיבת העיתונאים לאחר המופע סיפר כי בילדותו האזין בעיקר למוזיקה קלאסית, ואת האהבה למוזיקה של שנות העשרים קיבל דרך האזנה לתקליטים של אחיו הגדול. בהיותו בן עשרים עזב את הכפר ועבר לברלין, שם הוא מתגורר עד היום. הוא למד זמרה אופראית באוניברסיטה לאמנויות בברלין, ובשנת 1986 הקים את ה"פאלאסט אורקסטר" והחל לבצע להיטים משנות העשרים והשלושים. את העיבודים לשירים הצליח ליצור לאחר שחקר תקליטים ישנים, סרטים ודפי תווים אותם מצא בארכיונים, שוקי פשפשים וחנויות עתיקות.

 

המופעים זכו להצלחה גדולה בברלין, והחל בשנות התשעים החלו להיות מוצגים ברחבי אירופה וארה"ב. במקביל הוצעו לראבה תפקידים בתיאטרון ובסרטים. בין היתר, הוא הופיע בסרט "המלאך הכחול" עם אוטה למפר (Lemper), בסרט "דודתו של צ'רלי", ובסרטו של ורנר הרצוג "בלתי מנוצחים".

 

ראבה מדגיש מאד את הצד היהודי החזק שמאחורי המופע. "אני שר שירים של מלחינים יהודים כבר עשרים שנה", הוא אומר. "רוב מלחיני הפופ, הסווינג והג'אז של שנות העשרים והשלושים היו יהודים. זו גם הסיבה שאני מקפיד לציין לפני כל שיר את שמותיהם של המשורר והמלחין".

 

למה בחרת דווקא את הרפרטואר הזה?

"עבורי, זוהי המוזיקה האלגנטית ביותר. אני לא חי בעבר, ולא אומר שהעבר טוב יותר. אבל המוזיקה הזו ראויה להיות מבוצעת, בדיוק כמו שאף אחד לא שואל היום למה מנגנים את המוזיקה של שוברט או ברהמס".

 

לדבריו, המופע אינו אמור להיות נוסטלגי. "בודאי שיש פה מבט אחורה, אבל אני רואה אותו כמופע על-זמני", הוא אומר. "הסממן הנוסטלגי היחיד אצלי הוא הטוקסידו. אני לא מגיע עם מונוקל ישן, והכנרת לובשת שמלות מודרניות. המוזיקה חזקה מספיק, ולא צריך יותר. זה כמו שלא מנגנים היום מוצרט עם פאות ובגדים מהתקופה".

 

מאיפה בא הרעיון לסגנון ההגשה הייחודי שלך?

"באחד המופעים הראשונים הייתי צריך להכריז על השירים. אני לא אוהב את הדרך הרגילה בה מדברים עם הקהל, ולכן מצאתי דרך של דיבור מרוחק ואירוני. כמו רדיו מיושן".

 

ומאיפה בא השימוש הרב בפלצט?

"בעיקר מעצלנות. התווים המקוריים היו כתובים לקול גבוה, והתזמורת הייתה עצלנית מדי מכדי להתאים את התפקידים לקול הבריטון שלי. לכן, במקום להתאים אותם אלי התאמתי את עצמי אליהם".

 

הבדיחות תמיד מוכנות מראש, או שאתה מאלתר?

"הכל מוכן מראש. יש רק מקרים נדירים בהם אני מגיב אם קורה משהו יוצא דופן בקהל. אני אוהב להיות בשליטה".

 

"הלילה או לעולם לא". מקס ראבה ו"תזמורת הארמון". המופע יתקיים בחודש אוקטובר בתל-אביב, חיפה וירושלים.

 

From → Uncategorized

One Comment
  1. אסף permalink

    ראיתי אותו בברלין. הוא ענק! פרפורמר אלגנטי ומקסים, שמילא את ה"וואלד בונה" של ברלין ב-15 אלף צופים. יש לו תזמורת מצוינת, דיקציה מושלמת, חוש טבעי לאנדרסטייטמנט וקול של זמר משנות ה-30.
    כמעט שלא מכירים אותו בארץ, ומי שישמע לעצתי וישיג כרטיסים, לא ישכח את החוויה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: