קודו וסוטרה בישראל
קשה שלא להתפעל מהמופע של חברי להקת "קודו" (Kodo) מיפן, המופיעה בימים אלו בארץ. פירוש המילה "קודו" ביפנית הוא "הלמות לב", והמופע מבוסס כולו על קצב ואנרגיה. עם זאת, לפני שהולכים כדאי לדעת למה לצפות.
חברי הלהקה מנגנים על תופים יפהפיים הנקראים Taiko, העשויים מעץ דובדבן. ההופעה בנויה מ"נאמברים", השונים זה מזה במספר הנגנים ובאופי הכלים המשתתפים. המופע שומר על אופי יפני מובהק ונראה אותנטי לגמרי; עם זאת, אל המוזיקה קל מאד להתחבר.
המופע של "קודו" הוא מפגן מרשים של קואורדינציה אישית, תיאום קבוצתי, כוח פיזי, חוש קצב ויכולת מוזיקלית. בקטעים הקבוצתיים, המתוזמנים להפליא, ברור שכל טעות הכי קטנה תביא לקריסת הקטע כולו; ומצד שני, ברור גם שטעות כזו לא תתרחש. הנגנים הם אמנים פנטסטיים, שמציגים יכולת כמעט על-אנושית מבחינת כוח ותיאום. מדהים לשמוע איך כולם עוברים יחד, בתיאום של שבריר שנייה, בין הקשה כמעט בלתי נשמעת לבין "פורטיסימו" עוצמתי.
למרות התשבחות לביצוע המושלם, החוויה הכללית היתה מעט מונוטונית. חלק מהנאמברים היו לטעמי קצת ארוכים מדי, ולעיתים חסר לי גיוון של כלים וצבעים אחרים. נראה לי שהדרך הנכונה לחוות את המופע של "קודו" הוא להתייחס אליו כמדיטציה דרך תיפוף, ולהתחבר לצד החוויתי-חושי ולמוזיקליות הקדומה של הלמות התופים.
להקת קודו (יפן). 1 באוקטובר. המשכן לאומנויות הבמה ת"א. המופע האחרון של הלהקה יהיה הערב (5 באוקטובר) בבנייני האומה בירושלים, בשעה 20:30.
דברי ימי מנזר
המופע של "סוטרה" (Sutra) מציע חוויה מסוג אחר: המבצעים הם 17 נזירים בודהיסטים ממנזר שאולין (Shaolin) בסין, והמופע משלב מוזיקה, תנועה ואמנויות לחימה.
בניגוד למה שאפשר לחשוב, "סוטרה" היא יצירה עכשווית. יש לה כוריאוגרפיה מודרנית, ועיצוב הבמה נקי מכל סממן סיני. התפאורה מבוססת על תיבות עץ גדולות, שמשמשות לחלופין רקע וכלי קיבול לנזירים הרקדנים. אחת מחולשות המופע, לטעמי, היא בכך שהתפאורה הזו לא מספיק מגוונת.
הכוריאוגרף הבלגי שיצר את "סוטרה" חי תקופה במנזר השאולין, ולמד את תרבותו. התוצאה היא שילוב מעניין של מזרח ומערב: המופע מציג רקדן מערבי למראה, המנסה למצוא את דרכו בין שורת לוחמי שאולין. מסייע לו בכך ילד- נזיר שנראה בן פחות מעשר, שמשמש כחוט מקשר בינו לבין תרבותם של הנזירים. ילד זה, לטעמי, היה הכוכב האמיתי של הערב.
שפת התנועה של הנזירים מבוססת על אמנויות לחימה או חיקוי של חיות, והיא מרשימה מאד לצפייה. לטעמי, המופע היה נשכר אם הצד האותנטי שלהם היה מקבל חשיפה גדולה יותר על חשבון הכוריאוגרפיה ה"מערבית", שלא תמיד היתה מספיק מעניינת.
את "סוטרה" מלווה מוזיקה מקורית חיה, בביצוע הרכב מצומצם של כלי מיתר, פסנתר וכלי הקשה. היא משמשת בעיקר כרקע, ונעה בין משיכות קשת נוגות ודיסוננטיות לבין קטעים ניו-אייג'יים בפסנתר. זו לא מוזיקה גדולה, אבל היא מתחברת לא רע עם המופע.
באופן מפתיע, את קורת הרוח הגדולה ביותר במהלך הערב סיפקה לי התכנייה. הגיעו ימות המשיח: כל השמות הזרים בתכנייה היו מנוקדים לעילא, וחסכו את הצורך לנחש איך אמורים לבטא אותם או לדפדף לעמודים באנגלית. הלוואי על כל תכניות המופעים בארץ.
להקת "סוטרה" (סין). המשכן לאומנויות הבמה, תל-אביב. 4.10. מופעים נוספים יתקיימו במשכן היום (5.10) ובמהלך כל יתר ימי השבוע.
בעיקר מוזיקה 