קונצרטי סוף השבוע של הפילהרמונית והאלבום החדש לזכר רבין

פורסם ב"גלובס", 17.10.2010

נוריה פומארס אמש בפילהרמונית. צילום: דן פורגס

סוף השבוע הזה עמד בסימן התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הוא התחיל בחמישי בערב בקונצרט מוצלח במסגרת "הפילהרמונית בג'ינס", המשיך ביום שישי בצהרים בקונצרט שכלל בין היתר את זמרת המצו-סופרן הנפלאה אן-סופי פון אוטר (Otter), והסתיים אמש עם אירועי הגאלה השנתיים בכיכובה של רקדנית הפלמנקו נוריה פומארס (Nuria Pomares). על כל הקונצרטים ניצח זובין מהטה, שנראה דווקא מרוצה למדי מול עומס העבודה שהוטל עליו. לקינוח, הושק היום (א') אלבום חדש של התזמורת ובו הקלטת היצירה "קינה ליצחק" מאת דב זלצר.

הקונצרט בג'ינס ביום חמישי היה ערוך באופן מוצלח במיוחד, והציג ארבעה מהכוכבים של דור העתיד בתחום הקלאסי. את ההצגה גנבה כצפוי הפסנתרנית בת העשר מאיה תמיר, שניגנה עם התזמורת בצורה מרשימה פרק מקונצ'רטו של היידן. ממש תופעה פנומנלית. עם זאת, מילדה בת עשר אי אפשר לצפות לבשלות ועומק אמנותי, ואותם אפשר היה לקבל מהמוזיקאים הצעירים שהופיעו אחריה- התאומים הקלרניתנים לבית גורפינקל (בני 17.5) והצ'לן הרן מלצר. טוב לדעת שיש פה דור עתיד ברמה כזו. עבורי, היה מרגש במיוחד לראות את התלהבותו הכנה של זובין מהטה מהסולנים הצעירים, שתמיכתו בהם ועידודו היו ממש ניכרים לעין.

את צהרי יום שישי היה שווה להקריב כדי לשמוע את זמרת המצו-סופרן השוודית אן-סופי פון אוטר, אחת הגדולות בתחומה בעולם. פון אוטר ביצעה את "שירי ריקרט" (Rueckert) של מהלר בביצוע רגיש ומלא עידון, שהיה יכול להיות מושלם לו היתה בו טיפה יותר עוצמה קולית. פון אוטר תשיר עם התזמורת שוב בהמשך השבוע, ושווה לבוא לשמוע.

במוצ"ש קיימה התזמורת את קונצרט הגאלה השנתי, שהפעם הציג קטעים נבחרים מהאופרה "כרמן" של ביזה. זה היה ביצוע סביר, אך רק לעיתים נדירות הצליח להתעלות מעבר לכך. ההסבר בנאלי למדי- עקב עומס העבודה המטורף של התזמורת, זכתה האופרה לחזרה אחת בלבד. בנוסף, אף אחד מהזמרים בתפקידים הראשיים לא היה מהסוג שאפשר להגדיר "עוצר נשימה". את עיקר ההנאה סיפקה רקדנית הפלמנקו הספרדיה הנהדרת נוריה פומארס, שהובאה במיוחד כדי לבצע שלושה קטעי ריקוד במהלך הנגינה (כולל קטע מהאופרה "החיים הקצרים" של דה-פאייה, שהוסף מן הסתם כדי ליצור עוד הזדמנות ריקוד מעבר לאלו הקיימות ב"כרמן"). גם התזמורת ניגנה היטב, עם רגע קסום במיוחד של החלילן אייל עין-הבר בפרלוד למערכה השלישית. פתחו את המופע דברי ברכה מכובדים של הנשיא פרס לזובין מהטה, באנגלית, שזכורה מהם בעיקר טעות משעשעת שהחליפה את המילה baton (מקל ניצוח, האמור להיות מבוטא עם דגש על ה- ton)  עם המילה button (כפתור, המבוטא עם דגש על ה- bu).

שיא הערב נרשם באירוע הגאלה השנתי של התזמורת, שהתקיים במלון הילטון בהשתתפות רבים מהצמרת העסקית בארץ. קרן התזמורת הטיסה לכבוד האירוע במיוחד מספרד את להקתה של פומארס, הכוללת ארבעה מוזיקאי פלמנקו מעולים. הביצוע שלהם ענה בדיוק על ההגדרה "עוצר נשימה" שהיה חסר ב"כרמן": פלמנקו בועט, אותנטי ומלא רגש, באיכות ביצוע אופטימלית. הייתי שמח לשמוע אותם שוב בהופעה מלאה, ולא רק בין דג לקינוח.

בשורה נוספת שיצאה מהערב נמסרה מפיו של יו"ר קרן התזמורת, מיכאל צלרמאייר: עבודות השיפוץ של היכל התרבות יתחילו באוגוסט 2011, ובמהלך השיפוצים תעבור התזמורת להופיע באולם סמולרש (Smolarz) ברמת אביב. אמן ואמן: ההיכל זקוק לשיפוץ הזה כמו אוויר לנשימה.

 לוחץ על בלוטות הרגש

 דב זלצר- "קינה ליצחק". התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. דיסק ודי.וי.די "הליקון קלאסיקס".

יום השנה ה- 15 לרצח רבין מתקרב, מה שמן הסתם מסביר את עיתוי יציאת האלבום הזה דווקא כעת. הוא הושק היום (א'), ומכיוון שהצלחתי לקבל אותו להאזנה מוקדמת זוהי ככל הנראה הביקורת הראשונה שמתפרסמת עליו בתקשורת העולמית. והיא לא הכי חיובית.

האלבום, שכולל דיסק ודי.וי.די של אותה הופעה, הוקלט בקונצרט חי ב- 1998. מבחינה תוכנית, היצירה הזו משקפת היטב את מה שכונה בציניות "פסטיבל האבל" סביב רצח רבין. מה אין פה: מקהלת ילדים ששרה "קדיש", מקהלת מבוגרים גדולה, סוללת סולנים, קטעי נאומים של רבין עם מוזיקה קורעת לב ברקע, זמרת עם (חיה סמיר) ששרה כמקוננת עממית, ועוד שלל אפקטים שלוחצים חזק על בלוטת הרגש הישראלי הקולקטיבי. זו לא בהכרח מוזיקה טובה, אבל זה עובד: בדי.וי.די המצולם אפשר לראות שרבים בקהל מוחים דמעות, ונראה לי שגם היום כמה מהקטעים לא ישאירו עין יבשה. מעבר לכך, חייבים להודות שחלק מהמוזיקה (לדוגמא הפרק הרביעי, "קינה") באמת יפה ומרגש. ובכל זאת- טעם טוב, אנדרסטייטמנט ועידון אין מה לחפש פה. זו מסחטת רגשות אפקטיבית, שאמנם עושה את העבודה אבל בפרספקטיבה של 12 שנים נראית מוגזמת ופומפוזית.