Skip to content

הקלטות חדשות: מהלר עם ליוויין, ברוקנר עם ואנד

30 בנובמבר 2010

פורסם ב"גלובס", 30.10.2010

מהלר- סימפוניה מס' 2. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: ג'יימס ליוויין. דיסק כפול "הליקון רקורדס".

 זהו הכותר המוצלח ביותר ששמעתי לאחרונה מחברת "הליקון רקורדס", המתמחה בהקלטות של הפילהרמונית הישראלית. מדובר באלבום כפול עם הסימפוניה מס' 2 של מהלר, זו עם קטע המקהלה האדיר בפרק האחרון. באופן פרדוקסלי לא מדובר בהקלטה חדשה, אלא בהקלטת ארכיון בניצוחו של ג'יימס ליוויין משנת 1989. למה פרדוקסלי? כי "הליקון רקורדס" מוציאה לאחרונה בשיטתיות הקלטות של התזמורת מהשנים האחרונות, והנה, דווקא הקלטת ארכיון מלפני עשרים שנה מעוררת את ההערכה הגבוהה ביותר.

 ככל הנוגע לנגינת התזמורת, זהו ביצוע מפואר. הפילהרמונית מנגנת בהתלהבות ואנרגיה יוצאות דופן, ומפיקה צליל עשיר ומבריק. החטיבות התזמורתיות השונות משתלבות להפליא, והפרשנות של ליוויין מחשמלת. הנגינה נתמכת בהקלטה טובה מאד, שאינה צעקנית או מוגזמת.

 ההערכה הגבוהה הופכת למסויגת בשני הפרקים האחרונים, בהם משולב מרכיב קולי. זמרת האלט בפרק הרביעי, כריסטה לודוויג, היתה כבר מעבר לשיאה בשנת 1989. היא אמנם שרה יפה, אך השילוב שלה עם התזמורת לא משיג את האפקט המיסטי שהפרק הזה אמור ליצור. הבעיה המשמעותית יותר מגיעה בפרק האחרון, בו משולבים בנוסף ללודוויג גם זמרת סופרן סולנית ומקהלת ענק, שהורכבה משלוש מקהלות ישראליות. מבחינה איכות השירה המקהלה המאוחדת סבירה לחלוטין, אך מבחינת דיקציה גרמנית יש מקומות בהם היא נשמעת נורא. דוגמא בולטת היא הגיית האות V, שבגרמנית אמורה להישמע כמו פ' רפה, באופן שנשמע כמעט כמו ו'. גם זמרת הסופרן הסולנית, ברברה קילדאף, לא מפילה מהכסא.

 בעיה נוספת היא בגימור של ההפקה. בדיסק זה בא לידי ביטוי בכך שהפרק האחרון, שאורכו כמעט 40 דקות, לא חולק לרצועות משנה וכך לא ניתן "לקפוץ" לקטעים אהובים בתוכו. נכון שהחלוקה הזו לא מופיעה תמיד גם בדיסקים של חברות אחרות, אבל היא היתה רצויה. בחוברת, באה בעיית הגימור לידי ביטוי בכך שהביוגרפיה של ג'יימס ליוויין מסתיימת עם סיפור פציעתו במרץ 2006 והבטחה שיחזור לנצח בסתיו של אותה שנה, וזאת למרות שהחוברת הופקה בסוף 2010.

 לסיכום: האלבום מציג את הפילהרמונית במיטבה, אך מבחינה ווקאלית ומבחינת גימור הוא אינו מושלם. בשורה התחתונה, הוא מומלץ בזכות הביצוע התזמורתי והפרשנות הנהדרת של ליוויין. 

 

מנצח זה קיר

 ברוקנר- סימפוניה מס' 8. תזמורת NDR. מנצח: גינתר ואנד. די.וי.די ARTHAUS.

המנצח הגרמני גינתר ואנד נודע כתופעת טבע: הוא נפטר ב- 2002 בגיל תשעים, והמשיך לנצח כמעט עד יומו האחרון. ואנד- שפירוש שמו בגרמנית הוא קיר-  נודע כמומחה לסימפוניות של ברוקנר, אותו הגדיר כמלחין הסימפוניות החשוב ביותר אחרי בטהובן.

 הדי.וי.די הנוכחי, שיצא השנה, מציג קונצרט מפסטיבל שלזוויג-הולשטיין משנת 2000. ואנד מנצח בו על תזמורת ה- NDR (רשות השידור של צפון גרמניה), בביצוע הסימפוניה השמינית של ברוקנר. ואנד היה אז בן 88, אבל מנצח על היצירה הארוכה (למעלה משעה וחצי) בריכוז מלא ובאנרגיה מעוררת הערכה. מזכיר קצת את ארתור רובינשטיין, שעשה גם הוא הקלטות ווידאו מצוינות סביב גיל תשעים.

 למרות ההערכה לואנד, ההקלטה עצמה מומלצת למשוגעי ברוקנר בלבד. ראשית, הסימפוניה עצמה ארוכה ובחלקים גם מתישה. שנית, עם כל הכבוד, הניצוח של ואנד די כבד והפרשנות דידקטית ולא מלהיבה. שלישית, הצילום אמנם באיכות טובה אבל חסר השראה ולא מצליח ליצור חוויה מרוממת. בקיצור, מומלץ בעיקר כדי להתפעל מניצחון הרוח על הגיל.

 

 

From → Uncategorized

3 תגובות
  1. איל בראון permalink

    אני לחלוטין לא מסכים להערכתך לשמינית של ברוקנר. רבים מכנים אותה "האוורסט של הסימפוניות"- ולא בכדי. לא ראיתי את הביצוע הזה של ואנד אך בידיים של ברוקנריסטים גדולים ביצוע של השמינית הוא חווייה יוצאת דופן, למרות האורך. אולי בעידן שלנו אין למרבית האנשים סבלנות לשבת כ85 דקות ברציפות ולשמוע יצירה מוסיקלית גדולה, אך מי שכבר מסוגל- צפוייה לו אחת החוויות הגדולות והעמוקות ביותר שהעולם הסימפוני יכול להעניק.

    ממליץ במיוחד על ההקלטה האחרונה של קראיין עם הפילהרמונית של וינה משנת 1988- אחת מהקלטות המופת של סימפוניות של ברוקנר , וכך גם ההקלטה של ג'וליני עם אותה תזמורת מספר שנים קודם לכן (לא בקטלוג כרגע), וגם ההקלטת האולפן של ואנד עם הפילהרמונית של ברלין, ממש לפני מותו ,יפה מאוד.

    בעיני- הסימפוניה הגדולה ביותר שנכתבה במחצית השנייה של המאה ה-19. והיו לה כידוע מספר מתחרים לא מבוטל.

  2. הי אייל, אני מסכים עקרונית עם כך שהשמינית היא מהסימפוניות היותר מוצלחות של ברוקנר (לצד מס' 4, 7 ו- 9, שהיא האהובה עלי מכולן). עם זאת, אני כן סבור שהיא היתה נשכרת לו היתה קצת יותר קצרה וממוקדת. בכל מקרה, כדי שלא תישמע מתישה צריך מנצח כריזמטי במיוחד, ו-ואנד אינו כזה. אגב, שמעתי אותה לא מזמן בברלין בניצוחו של דניאל ברנבוים- וזו אכן היתה חוויה שונה לגמרי.

  3. ד"ר מוטי צלר permalink

    הי עומר,
    מסכים עם אייל בראון – הסימפוניה הזו פשוט מדהימה בעוצמתה ולדעתי הטובה ביותר של ברוקנר. – אבל כפי שעומר הגיב – יש לה לא מעט ביצועים איומים/רעים – וכשמודבר ביצירה כל כך ארוכה זה עלול להפוך לסיוט. הביצוע של ברנבויים עם הפילהרמונית של ברלין ב 2011 אכן מדהים (שודר בערוץ מצו מספר פעמים). לדעתי עולה על זה של קאראיאן מ 88.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: