Skip to content

די.וי.די חדשים- לאנג לאנג, רוסיני ופולנק

2 בינואר 2011

לאנג לאנג – קונצרט חי בווינה. די.וי.די סוני.

את לאנג לאנג לא צריך להציג בארץ. המטאור הסיני הצעיר, עוד לא בן 29, מוכר פה היטב בזכות הופעותיו בפילהרמונית והקלטותיו הרבות. לאנג הוא לא רק פסנתרן נפלא, אלא גם פרפורמר שיודע לכבוש את הקהל בזכות שפת גוף שמשדרת התמסרות טוטאלית למוזיקה. היה מי שהגדיר זאת כהתניית אהבים עם הפסנתר, וזו הגדרה לא רעה.

זהו הדי.וי.די הראשון שלאנג מוציא בחברת "סוני", אחרי שנים של הקלטה בלעדית ב"דויטשה גרמופון". הוא צולם בתחילת 2010 באולם ה"מוזיקפריין" (musikverein) המפורסם, אולם הקונצרטים המוזהב של ווינה. הרפרטואר תובעני למדי: שתי סונטות של בטהובן (כולל ה"אפסיונאטה"), הספר הראשון של "איבריה" מאת אלבניז (Albeniz), הסונטה מס' 7 של פרוקופייב, ולקינוח שלוש יצירות קצרות מאת שופן.

הביצוע של לאנג, ברובו, טוב מאד. הוא וירטואוז בחסד עליון, ושפת הגוף שלו – בעיקר הבעות הפנים- משדרת מעורבות רגשית עצומה בעשייה המוזיקלית. יהיו מי שיטענו שמדובר במנייריזם. זכותם. להערכתי גם חלק מהבחירות הפרשניות שלו מבחינת פיסוק, דינמיקה ועיצוב פראזות עשוי להיות שנוי במחלוקת. אבל ככה זה במוזיקה: אי אפשר להשביע תמיד את הטעם של כולם. הבעייה האובייקטיבית היחידה באלבום היא היעדר תאורה מספקת באולם, עובדה המשפיעה על איכות התמונה מהמצלמות המרוחקות. מעבר לכך, זהו אלבום שאוהבי פסנתר חייבים לעצמם.

 

 רוסיני- "הטורקי באיטליה". מנצח: ג'ונתן ווב. די.וי.די ARTHAUS.

 זהו ביצוע חם מהתנור למהתלה האופראית הנחמדה של רוסיני: ההפקה נעשתה בשנת 2009, ויצאה על די.וי.די בחודשים האחרונים. הצילום הוא מתוך ביצוע חי, שהועלה בבית האופרה "קרלו פליצ'ה" בגנואה, איטליה. המנצח הוא ג'ונתן ווב, שזכור לטובה בארץ מהתקופה בה ניצח באופרה הישראלית.

 בהפקה הזו יש כל מה שצריך. איכות הצילום וההקלטה מעולה, הבימוי מסורתי ונטול שטיקים מודרניים מעצבנים, ומבחינה מוזיקלית הביצוע סביר מאד. בצוות הסולנים אין שמות גדולים, אבל כולם שרים יפה ובדיקציה איטלקית מושלמת. גם המקהלה והתזמורת נשמעות טוב מאד.

אין מה לצפות פה לחוויה קורעת לב, אבל זו הזדמנות טובה להתוודע לאחת האופרות הקומיות של רוסיני, שלמיטב זכרוני לא בוצעה מעולם בארץ, בביצוע איטלקי אותנטי.

 

 

 

פולנק- "הדיאלוגים של הכרמליטיות". מנצחת: סימון יאנג. די.וי.די ARTHAUS.

"הדיאלוגים של הכרמליטיות" היא האופרה החשובה ביותר של פרנסיס פולנק (Poulenc), מגדולי מלחיני צרפת במחצית הראשונה של המאה העשרים. לטעמי, היא יצירה קצת בעייתית. מצד אחד, היא מרגשת מאין כמוה. היא מספרת את סיפורן של נזירות כרמליטיות בתקופת המהפכה הצרפתית, ומסתיימת בקטע מצמרר בו הן מוצאות להורג בזו אחר זו באיבחת גיליוטינה. מצד שני, היא ארוכה מדי וחסרת מיקוד. למי שעושה היכרות ראשונה עם פולנק הייתי ממליץ על יצירות אחרות לפני שמגיעים אליה.

 לגבי הביצוע החדש – ככה ככה. זהו ביצוע חי מהאופרה הממלכתית של המבורג, שצולם בשנת 2008 ויצא השנה. מובילה אותו האוסטרלית סימון יאנג, שמנצחת על התזמורת הפילהרמונית של המבורג ומקהלת האופרה הממלכתית שלה. הסולנים אלמונים, אך ברובם טובים. הבימוי מינימליסטי, ומתבסס על במה כמעט ריקה בגווני הכחול. זה משכנע בעיקר בתמונת הסיום, בה מחוסלות הנזירות בזו אחר זו.

 איכות הצילום והסאונד מצוינת. עם זאת, מבחינת היצע הדי.וי.די הקיים בשוק אני ממשיך להעדיף את הביצוע בניצוחו של ריקרדו מוטי (Muti), שיצא ב- 2007 בחברת TDK. הוא חם ואנושי יותר, ולטעמי גם עדיף מבחינה מוזיקלית.

הביקורת פורסמה ב"גלובס", 2.1.2011

From → Uncategorized

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: