באך בגירסה הסולנית: ראיון עם פול מק'ריש לקראת הופעתו בארץ

פול מק'ריש. צילום יח"צ

ב- 26 במרץ יופיע בארץ ההרכב האנגלי "קונסורט גבריאלי", בניצוחו של פול מק'ריש (McCreesh). ההרכב יגיע לקונצרט חד-פעמי במסגרת הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית באילת, ויבצע את יצירתו הכבירה של באך "יוהאנס פסיון". ההרכב נחשב לאחד המובילים בתחומו, והופעתו הקרובה בארץ צפויה להיות אירוע מוזיקלי מרתק.

מעבר לאיכות המבצעים, ייחודו של הביצוע הצפוי באילת הוא במספר המשתתפים. מק'ריש שייך לאסכולה הגורסת כי הפסיונים של באך נועדו לביצוע סולני, ולכן ישתתפו בביצוע שמונה זמרים בלבד ולא מקהלה שלמה. התפיסה הזו נשענת על מחקרים עדכניים, הטוענים שזו היתה כוונתו המקורית של באך.

"באך עצמו ביצע את הפסיונים שלו עם שמונה זמרים, ולא עם מקהלה", אומר מק'ריש (51) בראיון מביתו באנגליה. "רוב הקטעים המקהלתיים יבוצעו אצלנו ע"י ארבעת הסולנים המרכזיים. אליהם יצטרפו ארבעה "זמרי חיזוק" בקטעי ה- Turba, הקטעים בהם מגלמת המקהלה את העם".

לדברי מק'ריש, הסוגייה המוזיקולוגית של מספר הזמרים הנכון לביצוע באך כבר הוכרעה. "הדבר היחיד שלא ברור הוא איפה הצטרפו ארבעת זמרי החיזוק ואיפה לא", הוא אומר. "אבל ככל הנראה באך היה גמיש בעניין, ולכן זה פחות משנה".

הגעת למסקנה הזו לאחר מחקר עצמאי?

"לא. אני מעדיף להגדיר את עצמי כמבצע, לא כמוזיקולוג. לכל היותר אני מוזיקולוג חובב", הוא צוחק. "אבל אני נשען על מחקרים מוזיקולוגיים מעולים, שנעשו ע"י ג'ושוע ריפקין ואנדרו פארוט ומוכיחים את העובדה הזו ללא ספק".

אתה מבצע את הפסיונים של באך בגישה סולנית ברחבי העולם. איך מקבל את זה הקהל?

"ברור שיש אנשים שרגילים לשמוע את הפסיונים של באך עם מקהלה של ארבעים זמרים, אבל היתרון הגדול של ביצוע סולני הוא בכך שאפשר לשמוע פרטים וקווים בגלל השקיפות של המרקם".

ואנשים לא מתלוננים שחסר להם הנפח הצלילי של מקהלה גדולה?

"באך היה גאון, וידע בדיוק מה הוא עושה. אנחנו, כמנצחים, צריכים להבין שהוא ייעד את היצירות האלו להרכב קטן ולא למקהלה. צריך לצאת מהארון בעניין הזה, ולהשתחרר מהתפיסה שהמוזיקה הדתית של באך צריכה להישמע מסיבית וכבדה. הרי באך גדל על המסורת של מלחינים כמו שיץ ובוקסטהודה, ואצלם שימוש בסולנים הוא דבר מובן מאליו".

ומה עמדתך לגבי מנצחים שמבצעים באך עם מקהלות?

"אני לא אומר שאין אפקט מרשים כשזה מבוצע במקהלה גדולה, אבל זה פשוט לא מה שבאך עשה. ביצוע סולני זה כמו רוטב מצומצם. לא צריך שלושה טון ממנו על הסטייק. צריך רק את התמצית בשביל הטעם. אני לא מאמין בתפיסה שאומרת שכדי להיות יפה צריך להיות גדול, שלצערי רווחת בימינו. אני מאמין יותר ב- Less is more".

*****

למרות היותו מומחה עולמית במוזיקה מוקדמת, מקריש אומר שכיום הוא מתפרנס בעיקר מניצוח על תזמורות "רגילות", המנגנות בכלים מודרניים ומתמקדות ברפרטואר קלאסי-רומנטי.

אתה מרגיש שיש דעיכה בעניין הציבורי בביצועי מוזיקה מוקדמת?

"בהחלט. המיינסטרים חזר להיות ביצוע בתזמורות "רגילות". זה לא מה שהיה לפני שלושים שנה, כשהיה "הייפ" סביב תנועת המוזיקה המוקדמת. כיום אין סיכוי שהרכבי מוזיקה מוקדמת יקבלו את אותם התקציבים שמקבלות תזמורות "רגילות", והם גם לא נהנים  מהקליינטורה הקבועה שיש לתזמורות האלו. החשיבות העיקרית של התנועה כיום היא בכך שהיא קבעה סטנדרד חדש לביצוע מוזיקה של באך, מוצרט ואפילו בטהובן".

ואיך זה בא לידי ביטוי?

"כיום אתה רואה שאפילו תזמורות שמרניות אימצו סטנדרד חדש לגבי פרשנות של מוזיקה מוקדמת. רוב האנשים מעדיפים לשמוע מוזיקה מוקדמת בפרשנות תקופתית, וגם מנצחים "מודרניים" לוקחים זאת בחשבון כשהם עובדים על מרכיבים פרשניים כמו בלאנס, צבעים ובניית משפטים".

*****

פורסם שהופעלו עליכם לחצים שלא להופיע בישראל.

"נכון שקיבלנו פנייה בעניין, ודווקא מישראלים. אבל המדיניות שלי היא שאני מוזיקאי, לא פוליטיקאי. אני לא מעוניין להצהיר הצהרות פוליטיות. אולי אני נאיבי, אבל אני מאמין שחילופי תרבות עדיפים על הצהרות והחרמות. אני מעדיף להיות בקשר עם אנשים במקומות בהם יש בעיות פוליטיות, לא להחרים אותם".

פורסם ב"גלובס", 15.3.2011