די.וי.די חדשים: "אאידה" מפסטיבל ברגנץ ו"טוסקה" עם יונאס קאופמן

לא רק לנו יש "אאידה" באוויר הפתוח. הדי.וי.די הזה מציג ביצוע חי של "אאידה" מפסטיבל ברגנץ (Bregenz) שבאוסטריה, שנעשה בשנת 2009. כמו בארץ, גם זו היתה הפקה באוויר הפתוח. אבל איזה הבדל: אצלנו זו היתה אופרה במדבר, ופה זו אופרה שנעשתה על האגם ומנצלת את האפשרויות התיאטרליות הגלומות בו.

 הבימוי בהקלטה מודרני וצבעוני, ומנסה לתת לסיפור של ורדי משמעויות פוליטיות עדכניות. דוגמאות: השבויים האתיופים לבושים במדי אסירים מגואנטנמו; התפאורה מציגה בשלב מסוים דימוי "מפורק" של פסל החירות בניו יורק; הנסיכה אמנריס (Amneris) מוצגת כמלכת סאדו; אאידה מוצגת באופן שמדגיש שבעצם מדובר בעובדת זרה חסרת זכויות; ועוד ועוד. הבימוי עושה שימוש מרשים בעגורנים ומגיע לשיאו בסוף, כאשר האוהבים המתים רדאמס (Radames) ואאידה נישאים מתוך המים אל  מעבר לאופק. כל זה הופך את הצפייה למלאת הפתעות, למרות שלעיתים נראה שהבימוי מתאמץ מדי ואינו משרת את המוזיקה.

הביצוע עצמו סביר למדי. רוב הזמרים אינם שייכים לליגת העל הבינלאומית, אך רובם טובים ומעלה. כך גם התזמורת (הסימפונית של וינה) והמקהלה (איחוד של שלוש מקהלות שונות). כמו אצלנו נעשה פה שימוש בהגברה, ואפילו רואים את ה"מדונות" על הזמרים. התוצאה טובה, אך לעיתים אפשר להבחין ב"דיליי" של ההגברה. האופרה מבוצעת ללא הפסקה, ולכן משך ההופעה קוצר באופן משמעותי (היא אורכת פה קצת למעלה משעתיים). עם זאת, קטעי המפתח נשארו כולם.

לסיכום: גירסה מקוצרת, צבעונית ומודרנית של "אאידה", שסובלת לעיתים מ"עשיית יתר". נחכה לדי.וי.די של מצדה כדי להשווות.

ורדי- אאידה. מנצח: קרלו ריצי. די.וי.די Unitel.

 ===================================================================================

לשיר עם כוכבים 

פוצ'יני- טוסקה. מנצח: פאולו קריניאני. די.וי.די DECCA.

ביצועים של "טוסקה" לא חסרים, גם לא ב- DVD. רק זמר הטנור הגדול פלסידו דומינגו, לדוגמא, מופיע בשתי הפקות די.וי.די שונות של "טוסקה" (ששתיהן צולמו כסרט קולנוע באתרים המקוריים ברומא בה מתרחשת העלילה). לכן, ביצועים חדשים צריכים להתמודד מול תחרות עזה.

הדי.וי.די החדש הזה צולם בביצוע חי באופרה של ציריך לפני שנתיים, ויוצא לחנויות כעת. הסיבה העיקרית שהופכת אותו למעניין היא זהותו של הזמר בתפקיד מריו קווארדוסי: זהו הגרמני יונאס קאופמן (42), אחד הסופר-סטארים הבולטים של הדור הצעיר. קאופמן מתאים מאד למודל האהוב היום של זמרי אופרה. הוא לא רק שר יפה, אלא גם נראה צעיר וכריזמטי וממש יודע לשחק. הקול שלו מעט רך יחסית לזה של דומינגו, ויש לזה סיבה: ההפקה שלו פחות גרנדיוזית ו"גדולה מהחיים" ויותר בהירה וטבעית. מי שמעדיף שירה אופראית כמו פעם, עם הרעדת קול אימתנית, עשוי להעדיף ביצועים ותיקים יותר.

מי שמרשים לא פחות הוא תומאס המפסון, ששר את תפקיד מפקד המשטרה המרושע סקרפיה (Scarpia). ההופעה שלו אמנם פחות שטנית מחלק מהמתחרים, אבל מבחינת נוכחות בימתית ויכולת קולית הוא נהדר. הזמרת בתפקיד טוסקה היא אמילי מגי (Magee), שמתאימה היטב לקו הקולי הנקי של יתר הזמרים אבל לא מפילה מהכסא.

בביצוע משתתפות המקהלה והתזמורת של בית האופרה ציריך בניצוחו של פאולו קריניאני (Carignani), שמפיקות ביצוע סביר מאד. הבימוי נקי וענייני, ולא גונב את ההצגה מהזמרים. איכות הצילום אופטימלית, והמסך מתפקע מרוב צבע וחדות.

לסיכום: לא חוויה מטלטלת, אבל הזדמנות טובה לראות את קאופמן ותומפסון באיכות צילום מעולה.

פורסם ב"גלובס", 12.6.2011