Skip to content

שיר אחרון ופרידה: הפילהרמונית עם ביצוע אדיר ל- Gurrelieder של שנברג

12 ביולי 2011

זובין מהטה אמש בהיכל התרבות. צילום: יוסי זליגר

שורה תחתונה תחילה: מדובר באחד ההישגים הגדולים של הפילהרמונית בשנים האחרונות. היצירה אדירה, בחירת הסולנים נבונה, וכוחות הביצוע הענקיים היו ברובם מצוינים. מי היה מאמין שהמוזיקה של שנברג, משנואי נפשו של הקהל השמרני, תזכה לכזו הצלחה בהיכל התרבות.

מי שלא חשש באופן אוטומטי מהשם "שנברג", ובא אמש לפילהרמונית בכל זאת, גילה שבעצם מדובר ביצירה השייכת מבחינה סגנונית לרומנטיקה המאוחרת. בשפה ציורית, אפשר להגדיר אותה כ"שנברג לפני שהשתגע". הטונאליות שלה אמנם מעורפלת, אבל כל אוזן שהורגלה למהלר תוכל להתמודד איתה בקלות.

"שירי גורה" היא שילוב של אורטוריה, קנטטה ומחזור שירים. היא כתובה להרכב ענק- תזמורת מתוגברת, מקהלה עצומה, חמישה סולנים וקריין. להערכתי, השתתפו בביצוע קרוב ל- 400 איש. בשלב מסוים של מחיאות הכפיים, כשהקהל החל נוהר החוצה כדי לא להיתקע בחנייה, חששתי שיהיו על הבמה יותר אנשים מאשר בקהל (זה לא קרה: באופן מפתיע נשאר רוב הקהל להריע בהתלהבות).

ובאמת היו הרבה סיבות להתלהב. ראשית, הסולנים: זובין מהטה הצליח לגייס לביצוע היצירה צוות חלומות, שכולו היה מצוין. במיוחד אהבתי את זמרת הסופרן ג'ניפר וילסון, זמרת האלט הנפלאה דניאלה דנשלאג (Denschlag) והטנור ניקלאס ריגרט (Rygert), אך גם היתר היו טובים מאד. בעיני, הרגע בו שרה דנשלאג על מותה של טווה (Tove) האהובה היה עוצר נשימה ממש מרוב עוצמה רגשית. איתי טיראן, בתפקיד קטן של קריין בחלק האחרון, שיחק נהדר אך לא לגמרי שיכנע בכל הקשור לדיקציה הגרמנית. עניין שולי.

עוד זהרה אמש מקהלת הענק, שהורכבה מחברי המקהלה הפילהרמונית של פראג והמקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני. המקהלה סיפקה את אפקט הגרנדיוזיות הדרוש, במיוחד בסיום המהמם (שמזכיר קצת את הסימפוניה השנייה של מהלר). את הכנת המקהלה עשה רונן בורשבסקי, שראוי לכל שבח. גם התזמורת נשמעה נפלא, עם צליל חם ועשיר. על כל הפרויקט ניצח זובין מהטה, שהיה לחלוטין במגרש הביתי. הוא אמנם ניצח עם תווים, אך שלט היטב בהרכב הביצוע הענק והפיק את כל הניואנסים שאפשר לבקש.

מעבר לביצוע עצמו, היו בעיני שני דברים סימבוליים בקונצרט אמש. הראשון- שהפרויקט הגדול האחרון של הפילהרמונית בהיכל התרבות לפני השיפוץ היה דווקא "שירי גורה", מהיצירות האחרונות של סוף הרומנטיקה. למה סימבולי? כי פרידה מהרומנטיקה של האולם הישן והמתפורר, וההכרה בצורך לחדש, הוא בדיוק מה שהתזמורת וקהלה צריכים כעת. גם מבחינת האולם, וגם מבחינת הרפרטואר.

האלמנט הסימבולי השני היה בכך שדרך נגינת "שירי גורה", שחוברה ע"י ארנולד שנברג היהודי, הגישה התזמורת לקהלה וגנר בלי לקרוא לו בשם. למעשה, היצירה ספוגה כולה בהשפעות וגנריות, החל ב"טנהויזר" וכלה בהמנון של אבירי השולחן העגול מ"פארסיפל". יש להניח שלרוב הקהל עובדה זו חלפה ליד האוזן, כי וגנר הרי לא מנוגן פה. חבל: קשה להבין את שנברג בלי להכיר את וגנר, וקשה להעריך את מקומו הקריטי בתולדות המוזיקה בלי להבין את הרקע ממנו צמח.  אפשר רק לקוות שסוף-סוף יוסר החרם המיותר מביצוע המוזיקה של וגנר, והקהל הישראלי יוכל לשמוע אותה לא רק בדיסקים או בחו"ל. כמו שזה נשמע אמש, הפילהרמונית תבצע את המוזיקה שלו באופן מושלם.

"שירי גורה" (Gurrelieder) מאת ארנולד שנברג. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 11.7. היצירה תבוצע שוב בת"א ביום ד' (13 ביולי) ובירושלים ביום א' (17 ביולי).

פורסם ב"גלובס", 12.7.2011

עמודים: 1 2

From → Uncategorized

2 תגובות
  1. טל permalink

    חשוב להזכיר גם את מנצח המקהלה מצ'כיה

Trackbacks & Pingbacks

  1. הפילהרמונית עם ביצוע אדיר ל- Gurrelieder של שנברג | תו-עת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: