Skip to content

מסע דניאל: ברנבוים ומהטה מבצעים בטהובן עם הפילהרמונית

17 ביולי 2011

דניאל ברנבוים. צילום עודד אנטמן

זה היה אחד הערבים הבלתי נשכחים בתולדות הפילהרמונית. גם מבחינה מוזיקלית, אבל בעיקר מבחינה אנושית וחברית. לא מדובר רק על החברות בין שני המוזיקאים הגדולים על הבמה, אלא גם על התודה הענקית שיצאה אל שניהם מהקהל.

הביצוע אמש היה נהדר, אבל במיוחד ריגשה ההתנהלות שהתרחשה אחרי שהמוזיקה נגמרה. דניאל ברנבוים ביקש מהקהל הנלהב שקט, והודה במילים חמות לזובין מהטה על חמישים שנות שיתוף פעולה עם התזמורת. הקהל, שמילא את האולם עד אפס מקום, עמד כולו על רגליו ומחא כפיים לכבוד מהטה בהתלהבות במשך דקות ארוכות. איזה רגע מדהים. מהטה, נרגש מעוצמת האהבה, הודה במחווה אצילית ומיד הפנה את התודה אל התזמורת- להראות שבלעדיה אין לו קיום. זה היה רגע חזק מאין כמותו, מזוקק ממש, של הערכה רב-כיוונית. ברנבוים סיים את התודה בצורה מושלמת, כשניגן למהטה הדרן אישי (אימפרומפטו של שוברט).

מהטה לא נשאר חייב, והודה לברנבוים במילים חמות משלו. הוא גילה לקהל שברנבוים מעולם לא גבה מהתזמורת כסף, והזמין אותו לבוא בעוד שנתיים לחגוג שישים שנה של שיתוף פעולה עם התזמורת. הלוואי שזה יקרה.

ועכשיו למוזיקה. האמת, באתי בציפיות נמוכות. שמעתי את ברנבוים מנגן ומנצח על כל הקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן בברלין בשנה שעברה, ונשארתי די אדיש. הוא ניגן אז "לפי הספר", בגישה נוקשה וללא שאר רוח מיוחד. הפעם, בתל-אביב, הוא היה הרבה יותר יצירתי ומעניין. אולי בגלל שלא היה צריך לעסוק גם בניצוח, ואולי כי הרשה לעצמו פרשנות משוחררת יותר.

את היצירתיות הוא הפגין במשיכות צליל יוצאת דופן, במשחקים מפתיעים עם מהירות ודינמיקה (עוצמת צליל), ובנגינה סולנית מעניינת בקדנצות. לעיתים נראה כאילו הוא מנסה להפתיע ולשעשע גם את מי ששמע את היצירות האלו בפעם האלף, כולל את הנגנים על הבמה. בעולם רווי ביצועים והקלטות, בדיוק כך צריך.

אבל היצירתיות לא היתה הכול. ברנבוים הוא אשף בהפקת צלילים שקטים, והרגעים המוזיקליים היפים ביותר שלו היו רגעי ה"פיאנו", הנגינה השקטה. זה היה נכון במיוחד בקונצ'רטו מס' 1, שזכה לביצוע מעולה. בקונצ'רטו מס' 5, לעומת זאת, היו לו "החלקות" טכניות קלות שמנעו מהביצוע להגיע לשלמות.

מי שפחות בלטה אמש היתה התזמורת. אולי אני טועה, אבל התחושה שלי היתה שמהטה הולך על ביצים כדי שלא לגנוב את ההצגה מהפסנתרן. הפילהרמונית ליוותה בצורה יפה וקורקטית, אבל מי שללא ספק מיגנט את הקהל היה ברנבוים. זה אולי לא נשמע ככה, אבל זו תעודת כבוד למהטה כמנהל מוזיקלי של תזמורת ענייה: כשסולן גדול כמו ברנבוים מסכים להגיע בחינם, עדיף לשים את האגו בצד לכמה ימים.

בטהובן- קונצ'רטי לפסנתר מס' 1 ו- 5. פסנתר: דניאל ברנבוים. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 16.7.

פורסם ב"גלובס", 17.7.2011

From → Uncategorized

4 תגובות
  1. נכון מאוד ויפה מאוד

  2. אשר שמש permalink

    הקהל התרגש והתלהב מהביצוע עד כדי כך
    שהוא שכח כיצד באותו אולם אנס ברנבויים את הקהל בזמנו
    והשמיע את וואגנר בתור הדרן לאחר שסוכם איתו בפירוש כי לא ינגנו וואגנר בקונצרט .

    אני מניח כי התודות הופנו בעיקר לתזמורת ולמנצחה .

  3. יעל שור permalink

    יפה.. ערב קלאסי בשמי המוזיקה הקלאסית. עם כל ההילה מסביב, לראות את החיבוק בניהם היה רגע כנה ומרגש.

  4. yara113 permalink

    אני תקווה שהקונצרט הוקלט וישודר בטלויזיה לטובת כלל הציבור.
    ולידיעה, דניאל ברנבויים תורם הרבה מאוד , ללא פרסום. למטרות נעלות.
    יאמר לזכותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: