דיסקים חדשים: פולקבארוק של הבארוקדה, החדש של הפילהרמונית ואוסף מקהלות האופרה של הליקון

פולק בארוק הוא אחד הדיסקים המקסימים ששמעתי לאחרונה: הוא מציע מוזיקה עממית, פשוטה במובן הטוב של המילה, שמתחברת אל הרגשות האנושיים בצורה הישירה ביותר וזוכה לביצוע נהדר.

כותרת המישנה לשם הדיסק היא  "מוזיקה על-זמנית בכלים עתיקים", וחתום עליו אנסמבל הבארוקדה. זהו הרכב ישראלי מעולה, המתמחה בנגינה בכלי תקופה מהמאות ה- 18 – 16. הדיסק מתמקד בשירים ולחנים מאנגליה, איטליה, ספרד ועוד, שחוברו החל בתקופת הרנסאנס והבארוק ועד ימינו. מיוצגים בו מלחינים מוכרים כמו דאולנד, פרסל, מונטוורדי, פיאצולה ועוד, לצד שורת מלחינים אנונימיים. השירים בנויים במתכונת פשוטה: קו מלודי גבוה, קו באס תומך, והרמוניה בסיסית באמצע.

השירים מוצגים בביצועים יפהפיים ויצירתיים, אותם שרה הזמרת הקבועה של ההרכב, הסופרן יעלה אביטל. אוהבי אופרה יחשבו מן הסתם שלקול שלה חסר "בשר", והם יצדקו: זהו קול קל, צלול וגמיש, ללא הנפח הגדול והעוצמה המקובלים בשירה אופראית מאוחרת. בדיוק אופי הקול שמתאים לשירים מהסוג המבוצע פה. חברי ההרכב מנגנים בגישה מעודנת ומלאת סגנון, והתוצאה נהדרת. ממש מעורר אופטימיות לדעת שאלבום כל כך מקורי וכיפי בוצע והוקלט בארץ. מומלץ בחום. ניתן לרכוש את הדיסק באתר ההרכב: http://www.barrocade.co.il

Folk Baroque. אנסמבל בארוקדה (Barrocade). דיסק בהוצאה עצמית.

 ______________________________________________________________________

 שמרנות סימפונית

מוצרט- סימפוניה מס' 35, דבוז'אק- סימפוניה מס' 8. הפילהרמונית הישראלית. מנצח: הרברט בלומשטט (Blomstedt). דיסק "הליקון רקורדס".

זהו אחד מהדיסקים האחרונים שיצאו בפרויקט המשותף של "הליקון רקורדס" והפילהרמונית, בו מקליטה "הליקון" קונצרטים חיים של התזמורת. הוא הוקלט בשנת 2005, ואיכות ההקלטה טובה.

לגבי ההערכה, יש צדדים לכאן ולכאן. צד החובה: שתי היצירות בדיסק מוכרות לעייפה, ולשתיהן יש הקלטות בלי סוף. בנוסף, הביצוע למוצרט כבד ושמרני, בוודאי יחסית לביצועים מתחרים בגישה "תקופתית". בקונצרטים חיים אין אמנם בארץ מתחרה לפילהרמונית מבחינת איכות ביצוע, אבל כשמגיעים לעולם ההקלטות יש אלטרנטיבות הרבה יותר מעניינות.

צד הזכות: שתי היצירות יפות מאד, והביצוע לשמינית של דבוז'אק נשמע חם וזורם. זה לא מפתיע-  במוזיקה רומנטית הפילהרמונית נמצאת במגרשה הביתי. בסך הכל זהו אלבום יפה ונעים להאזנה לכל אורכו, אבל ההמלצה מסויגת למי שלא מקפיד על סוג הפרשנות ואופי הביצוע.

____________________________________________________________________________________

משיא לשיא

המקהלות הגדולות של האופרה. אוסף "הליקון".

אלבום "המקהלות הגדולות של האופרה" הוא האוסף האחרון של "הליקון", שמצטרף לעשרות אוספים קודמים שהוציאה החברה בעבר. הוא מקיים בדיוק מה שהוא מבטיח- שורה ארוכה של קטעי מקהלה מפורסמים מהאופרות הגדולות, בביצועים מסורתיים ובאיכות הקלטה טובה. יש פה קטעי מקהלה מאופרות ידועות של ורדי, דוניצטי, בליני, ביזה, ברליוז, מוצרט, וגנר, צ'ייקובסקי ואחרים, שנבחרו בקפידה. מבחינה זו נעשתה פה עבודה טובה: קשה לחשוב על קטע מקהלה אופראי ידוע שאינו מופיע באלבום.

הבעיה עם האלבום- כתמיד באוספים- היא שהקטעים מופיעים בזה אחר זה, מנותקים מכל הקשר עלילתי או רצף מוזיקלי מקורי. את ההקשר העלילתי אפשר לקרוא בחוברת המצורפת, בה מוסבר בקצרה במה עוסק כל קטע (למרבה הצער- ללא ניקוד או תעתיק אנגלי, שהיה מאפשר לדעת איך מבטאים שמות). גם את מילות הקטעים תיאלצו לחפש באינטרנט.

לסיכום: האוסף עמוס במוזיקה יפה בביצועים טובים ונע משיא מקהלתי אחד למשנהו, אך ללא הקשר או רצף. מסיבה זו בדיוק הוא מכוון באופן מובהק לחובבים, ופחות מומלץ לאוהבי אופרה "כבדים".

פורסם ב"גלובס", 20.7.2011