לנצח תוך כדי נגינה: ראיון עם קוליה בלאכר

קוליה בלאכר

הערב יופיע בארץ הכנר הגרמני קוליה בלאכר (Kolja Blacher), לקונצרט משותף עם התזמורת הסימפונית ירושלים. בלאכר מוכר היטב בישראל ככנר, הן מקונצרטים חיים בהם הופיע כסולן, והן מאינספור קונצרטים מצולמים מהתקופה בה כיהן ככנר ראשי בפילהרמונית של ברלין. אלא שהקונצרט הקרוב שלו בירושלים יהיה שונה: הפעם הוא יופיע בתפקיד כפול של מנצח וסולן, שיוביל את התזמורת תוך כדי נגינה מעמדת הכנר הראשי.

צורת ההובלה הזו נקראת באנגלית Play-lead ("מנגן ומוביל"), ובלאכר הוא אחד ממייצגיה הבולטים בעולם. "אני מעדיף להשתמש במילה מוביל ולא במילה מנצח", הוא אומר. "אני ממלא למעשה את אותה הפונקציה של מנצח, אבל עושה זאת תוך כדי נגינה".

בלאכר, בן 49, מסביר כי חוויית הנגינה עבור התזמורת במודל הזה שונה לגמרי מהרגיל. "הנגנים הרבה יותר אקטיביים", הוא אומר. "זה דומה יותר לנגינת מוזיקה קאמרית, שבה הנגנים חייבים להקשיב זה לזה ולא יכולים להסתמך על שרביט ניצוח. יש פה שינוי של כל מבנה הכוח המקובל. אני למעשה מנגן כמו אחד מהתזמורת, כך שהם עושים מוזיקה יחד איתי ולא סתם מצייתים למה שאני מבקש".

לנגנים שיושבים רחוק אין עם זה בעיה? הם מצליחים לראות אותך?

"לנגנים שיושבים רחוק, במיוחד אלו בכלי הנשיפה ממתכת ובכלי ההקשה, לוקח זמן להתרגל. אבל זה אפשרי".

 הנגנים מקבלים את המודל הזה בלי בעיה?

"זה שונה בין תזמורת לתזמורת. יש כאלו שמקבלות אותו בקלות, ויש כאלו בהן יש היסוסים. יותר קל לציית למנהיג מאשר להיות אקטיבי ולקבל על עצמך אחריות. אבל אחרי שהם מתרגלים הם בדרך כלל מתלהבים".

אני מעריך שגם לקהל זה קשה, כי אנשים רגילים למודל המקובל של תזמורת מול מנצח.

"בהחלט. לקהל קל יותר להזדהות עם מישהו אחד. ברגע שאין אף אחד שעומד מול התזמורת ומניף שרביט זה יוצר חוויה מוזרה. התזמורות הממוסדות והגדולות באמת פחות פתוחות למודל הזה, אבל יש יותר ויותר תזמורות קטנות שכן מנגנות כך".

תכנית הקונצרט בירושלים תכלול את הסרנדה לכלי קשת מאת צ'ייקובסקי, את הקונצ'רטו לכינור מאת בטהובן, ואת סימפוניה מס' 104 מאת היידן. בלאכר מסביר כי אלו יצירות הדורשות מספר נגנים מוגבל, ולכן הן מתאימות לביצוע ללא מנצח. "למודל הזה יש מגבלות של גודל, כיוון שלמוביל יש פחות שליטה מבדרך כלל", הוא מסביר. "לכן הרפרטואר המבוצע מתמקד ביצירות בהיקף מצומצם יחסית".

בלאכר בא ממשפחה מוזיקלית מפוארת בעלת שורשים יהודיים (אביו הוא המלחין והפדגוג הידוע בוריס בלאכר). הוא עצמו כיהן ככנר ראשי בתזמורת הפילהרמונית המהוללת של ברלין משנת 1993 עד 1999. עד הקיץ שעבר הוא ניגן גם בתזמורת פסטיבל לוצרן, תחת שרביטו של קלאודיו אבאדו. מאז שעזב את כהונתו בפילהרמונית של ברלין הוא עובד יותר כסולן וכנגן מוזיקה קאמרית, ובשנים האחרונות מתמקד בפורמט של "מנגן ומוביל" עם תזמורות שונות ברחבי העולם.

לדבריו, למודל הזה יש גם אספקט סוציולוגי. "העידן של המנצחים הדיקטטוריים חלף", הוא אומר. "זה נכון שגם היום אדם אחד אחראי על התוצאה, אבל יש פה צעד לכיוון של דמוקרטיה. קלאודיו אבאדו היה עבורי השראה גדולה לעניין הזה. עם אבאדו יש תחושה שאפשר לנגן בצורה חופשית, לא כמו הדיקטטורים של פעם. וככל שיש יותר חופש אפשר להיות יותר יצירתיים ולתת מקום לדמיון".

 הקונצרט יתקיים הערב, 15 בפברואר, באולם הנרי קראון בירושלים. 

הראיון פורסם ב"גלובס", 15.2.2012