מבינים גם במוצרט: קונצרט הגאלה של התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה

יוליאן רחלין (משמאל) ואורי ויסנר-לוי בקונצרט הגאלה בת"א. צילום: מיכל ראש בן-עמי

שורה תחתונה תחילה: התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה בתל-אביב היתה ונשארה תזמורת מצוינת, שמנגנת ברמה מקצועית לחלוטין. הפעם, בקונצרט שכולו מוצרט, אפשר היה ליהנות מהתזמורת הזו בהרכב מצומצם יחסית, שניגן עם הרבה סגנון וטעם טוב.

זובין מהטה נמצא השנה בשבתון, ואת מקומו המסורתי על דוכן המנצחים בקונצרט הגאלה תפס הפעם יוליאן רחלין (Rachlin) בתפקיד כפול של מנצח וסולן. יכולותיו של רחלין ככנר מוכרות היטב, וגם בקונצרט זה הוא הפגין אותן במלואן בביצוע יפה לקונצ'רטו לכינור מס' 5 של מוצרט. הסקרנות היתה בעיקר סביב יכולותיו כמנצח, וכאן דווקא אין הרבה מה לכתוב הביתה. רחלין התגלה כמנצח קורקטי ו"טכני" יחסית, וניכר שניצוח אינו תחום התמחותו. כדי לקבל את הכריזמה והחשמל תצטרך התזמורת לחכות לשובו של זובין מהטה.

הגילוי האמיתי של הקונצרט הזה היה הכנר הצעיר אורי ויסנר-לוי (Ori Wissner Levy), תלמיד בית הספר. ויסנר-לוי, בן 22 בסך הכל, הפגין כנרות נהדרת מכל בחינה. הוא הציג צליל עשיר ונעים, מוזיקליות עמוקה, ואישיות בימתית שמקרינה שילוב של צניעות, יציבות וביטחון. קצת לא נעים להודות, אבל בביצוע ה"סימפוניה קונצ'רטנטה" של מוצרט הוא שיכנע הרבה יותר מרחלין, שהפעם ניגן בוויולה.

קשה לדעת אם ביצועו הפושר של רחלין ביצירה זו נבע מיכולת פחותה בוויולה לעומת הכינור, או ממה שנראה כמו תקלה טכנית בוויולה עליה ניגן. בכל מקרה, הביצוע של ה"סימפוניה קונצ'רטנטה" ייזכר בעיקר כתצוגת תכלית מרשימה של אורי ויסנר-לוי. מי שעוד ראויה לכל שבח היא התזמורת, שניגנה בצליל מלא, משוחרר ומלא סגנון. טוב היה להיווכח שהתזמורת הזו יכולה להתמודד בהצלחה לא רק עם יצירות עתירות כלים מהמאה ה- 19, אלא גם עם המוזיקה האינטימית והמעודנת של מוצרט.

קונצרט גאלה של התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת ת"א. סולן ומנצח: יוליאן רחלין. אולם סמולארש, אונירסיטת ת"א, 9.3. 

פורסם ב"גלובס", 11.3.2012