סולנים זה לא הכול: על הפקת "ריגולטו" באופרה הישראלית

Carlos Almaguer והילה באג'יו ב"ריגולטו". צילום: Yossi Zwecker

שורה תחתונה: ככה-ככה. הסולנים בתפקידים הראשיים בהפקה הזו של "ריגולטו" טובים מאוד, אבל זה לא מספיק. בסופו של דבר ההפקה לא הצליחה להתעלות- הן בגלל התזמורת, הן בגלל הניצוח, ובעיקר בגלל הבימוי. אופרה נוגעת ללב כמו "ריגולטו" אמורה להשאיר חוויה ריגשית גדולה בהרבה.

סיפור האופרה נושא בחובו מוסר השכל חשוב להורים לבנות בגיל ההתבגרות. לריגולטו, ליצן החצר של הדוכס ממנטובה, יש אהבה אחת ויחידה- בתו ג'ילדה. ריגולטו רוצה לשמור עליה מהעולם החיצוני בכל מחיר, ולכן כולא אותה פיזית ומנטלית. הוא לא מסכים לספר לה דבר על עצמו או על אמא שלה, מדחיק אצלה כל תשוקה, ואוסר עליה לראות אף אדם למעט האומנת שלה. ג'ילדה, שמתקשה לעמוד בגבולות הנוקשים שהוצבו בפניה, פורצת אותם דרך אהבתה האסורה לדוכס השוביניסט ורודף הנשים. גם כשהיא מבינה שהדוכס שיקר לה, ושהוא לא סטודנט עני אלא הולל נטול מוסר- היא מעדיפה את אהבתה אליו על אהבתה כלפי אביה. בסוף הטראגי אנו מצטערים לא על ג'ילדה, שמתה מתוך בחירה מודעת, אלא על ריגולטו- שמשלם על טעותו באובדן בתו היקרה לו מכל.

הבימוי של דיוויד פאונטני לוקח את רעיון כליאתה של ג'ילדה בצורה גראפית מאוד, ומציג על הבמה כלוב זכוכית בו היא נמצאת. ככל שמתפתחת העלילה הולך הכלוב ונפרץ, וחלק מהשירה מבצעת ג'ילדה מהגג שלו. נראה לי שפחד אלוהים לעמוד ולשיר משם, אבל זה מה שנקרא בעולם האופרה סיכון מקצועי. חוץ מהכלוב אין על הבמה יותר מדי פרטים עיצוביים שמשאירים חותם, והתחושה הכללית היא של בימוי חיוור שלא תורם ליצירת רושם שנשאר בזיכרון.

מי שעוד לא השאיר רושם גדול היה הניצוח של דניאלה קלגארי (Daniele Callegari), בהופעה ראשונה באופרה הישראלית. הביצוע בניצוחו סבל מבעיות תיאום ודיוק, ותזמורת האופרה (התזמורת הסימפונית ראשל"צ) היתה רחוקה מהשיאים אליה הגיעה בשנים האחרונות. גם הזמרים בתפקידים המשניים, ברובם, לא הבריקו.

מי שכן מוצלח בהפקה הזו הם הסולנים בתפקידים הראשיים. ביום ראשון שרו זמרי הקאסט הראשון, וזכו לתשואות מוצדקות. את תפקיד ריגולטו, ליצן החצר המאבד את בתו, ביצע היטב הזמר המקסיקני קרלוס אלמגוור (Almaguer). הוא הציג קול יפה ונוכחות בימתית מרשימה, שנפגמה מעט רק בגלל הבימוי החיוור. גם הילה באג'יו הישראלית, בתפקיד בתו ג'ילדה, שרה יפה מאוד את התפקיד התובעני שכתב ורדי. לו היתה נחסכת ממנה החוויה המפוקפקת של השירה מגג הכלוב, יתכן שהיתה משכנעת עוד יותר. את תפקיד הדוכס שר זמר הטנור הצרפתי ז'אן-פרנסואה בוראס, שקולו לא היה לגמרי יציב אך ניחן בצבע נהדר. בוראס הוא גם שחקן מוצלח, והתאים מאוד לתפקיד הדוכס הפתייני וחסר המוסר.

לסיכום: לא רע, אבל ראינו כבר את האופרה הישראלית בתצוגות תכלית מרשימות יותר.

 ריגולטו (Rigoletto) מאת ורדי באופרה הישראלית. מנצח: דניאלה קלגארי. בית האופרה ת"א, 1.7. 

פורסם ב"גלובס", 3.7.2012