Skip to content

מהטה חוזר הביתה: קונצרטי סיום העונה של הפילהרמונית

9 ביולי 2012

זובין מהטה. צילום: עודד אנטמן

הפילהרמונית נכנסת בימים אלו ליישורת האחרונה של העונה, עם שלוש סדרות קונצרטים בהן מתארחת מקהלת "קולג'יאט כוראל" (Collegiate Chorale) מארה"ב. על שתי הסדרות השבוע מנצח זובין מהטה, שחזר כעת לתזמורת לאחר שנת שבתון. בהמשך יולי יתארח כאן ריקרדו מוטי (Muti) הנהדר, שיחתום את העונה עם ה"רקוויאם" של ורדי.

הקונצרט אמש היה על טהרת המוזיקה של המלחין האוסטרי אנטון ברוקנר, בן סוף המאה ה- 19. בקונצרט בוצעו שתי יצירות: ה"טה דאום" (Te Deum) למקהלה, סולנים ותזמורת, וסימפוניה מס' 7.

ביצוע הסימפוניה השביעית של ברוקנר באולם סמולארש תוכנן כמובן זמן רב מראש, אך בביצועו כעת היתה סימבוליות לא צפויה. למה? כי הפרק השני של הסימפוניה נכתב כמצבת זיכרון מוזיקלית לריכרד וגנר, המלחין הנערץ על ברוקנר. זהו פרק לירי יפהפה, בו נתן ברוקנר מקום מרכזי לסוללה של "טובות וגנר"- כלי נשיפה ממתכת, שפותחו במיוחד עבור וגנר ונושאות את שמו.

כזכור, לפני מספר שבועות תוכנן להתבצע באולם סמולארש קונצרט מיצירות וגנר. הקונצרט בוטל עקב לחץ ציבורי, וחובבי וגנר נשארו בבית עם הדיסקים. גם אמש וגנר לא בוצע באולם, אבל פרק שחובר לפני 128 שנים לזיכרו – כן. מה יכול להיות יותר סימבולי: לא מבצעים את הדבר עצמו, אלא רק מצטערים על היעדרו.

וחזרה לברוקנר. הביצוע לסימפוניה השביעית, ככלל, היה טוב מאוד. מהטה נמצא בשיאו במוזיקה של סוף המאה ה- 19, והוא הוביל את התזמורת לנגינה מלאת צבע, ברק וחום. זה לא תמיד עזר להציל את היצירה עצמה, שהיא אמנם מהמוצלחות של ברוקנר אבל ארוכה מדי ולעיתים לא ממוקדת. זה נכון במיוחד לגבי הפרק האחרון, בו יש הרגשה שלמלחין פשוט נגמרו הרעיונות.

לעומת הסימפוניה השביעית הנמתחת, ה"טה דאום" בחלק הראשון סיפק מוזיקה מרשימה וממוקדת. זהו המנון הודיה קתולי המושר בלטינית, וברוקנר הלחין אותו לרביעיית סולנים, מקהלה ותזמורת. היצירה קצרה יחסית (כ- 25 דקות), אבל יוצרת רושם גדול בזכות תפקיד המקהלה מלא ההוד והשילוב המוצלח בינה לבין התזמורת והסולנים. רושם זה הושג במלואו תודות למקהלת "קולג'יאט כוראל" האמריקאית. זו מקהלת ענק בת כמאה זמרים, שהופיעה כאן בהצלחה גם לפני מספר שנים. זו מקהלה מבריקה ומלאת עוצמה, עם רמה ווקאלית גבוהה, אחידות וצבע מקהלתי עשיר. מצד שני, חסרים לה הרכות והעידון שאפשר למצוא אצל מקהלות אירופאיות עמיתות.  ארבעת הסולנים שהופיעו בקונצרט היו בסדר, למעט נטייה מוגזמת לשירה אופראית אצל זמרת הסופרן ונוכחות חלשה של זמר הבאס.

 החל מיום רביעי תשתנה התכנית שמבצעת הפילהרמונית. בסידרה השנייה יבוצעו הקונצ'רטו מס' 5 לפסנתר ("הקיסר") מאת בטהובן ו"עבודת הקודש" של ארנסט בלוך, בה תשתתף אותה מקהלה וכן זמר הבריטון הנהדר תומאס המפסון כסולן. "עבודת הקודש" של בלוך בוצעה בפילהרמונית לפני מספר שנים עם אותם מבצעים בדיוק, וזכתה לביקורות מצוינות. הסגנון שלה אמנם נוטה למלודרמטיות וקיטשיות, אבל הביצוע הנהדר וההקשר היהודי המרגש השאירו אז רושם כביר. מבחינה סגנונית, "עבודת הקודש" מתאימה למקהלה האמריקאית כמו כפפה ליד.

 התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעת מיצירות ברוקנר. מנצח: זובין מהטה. אולם סמולארש, תל-אביב, 8.7.2012.

פורסם ב"גלובס", 9.7.2012

From → Uncategorized

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: