Skip to content

אלבומי די.וי.די חדשים: ברנבוים מנגן שופן, ברנשטיין מנצח דביוסי, והמט בביצוע מודרני ל"ריגולטו"

18 באוגוסט 2013

שופןבשנת 2010 חגג עולם המוזיקה 200 שנה להולדת שופן, והשוק הוצף בהקלטות חדשות ליצירותיו. לא מזמן הגיע לארץ אחד מאלבומים אלו, בו מנגן דניאל ברנבוים רסיטל שכולו שופן. הרסיטל צולם מתוך קונצרט חי, שהתקיים בוורשה בפברואר 2010.

אחד היתרונות באלבום הוא הגיוון הרב שהוא מציע. מבוצעים בו הפנטזיה בפה מינור, נוקטורן (אופוס 27 מס' 2), סונטה (אופוס 35), ואלסים, פולונז, מזורקה ועוד. המבחר הזה מאפשר היכרות עם מבחר מהצורות בהן הלחין שופן, ונע בין מוזיקה ריקודית וקלילה לבין יצירות כבדות ומעמיקות יותר.

מבחינת הביצוע- אין הפתעות. דניאל ברנבוים מנגן כשהוא שקוע כולו במוזיקה, בלי שום מניירות פיזיות ובלי שום ניסיון לשדר חן בימתי או קלילות. מי שאוהב פסנתרנות ריגשית ומעורבת עשוי לחשוב שהוא אפילו מעט נוקשה. מה שכן, ברנבוים מוכיח פה שוב את יכולתו המופלאה לנגינה חלומית בקטעים השקטים, יכולת שהיא רלוונטית מאוד במוזיקה של שופן. איכות הצילום וההקלטה מצוינת.

רסיטל שופן. פסנתר: דניאל ברנבוים. די.וי.די ACCENTUS.

—————————————————————————————————————————————————————————————

אמריקני ברומא

לאונרד ברנשטיין מנצח על יצירות של דביוסי. די.וי.די C MAJOR.

ברנשטייןמבין המנצחים הגדולים של המאה העשרים, לאונרד ברנשטיין הוא ללא ספק אחד מאלו שבהם הכי מעניין לצפות. הניצוח שלו שידר חום אנושי נדיר והתלהבות מדבקת, שהיתה משכנעת במיוחד ביצירות מהתקופה הרומנטית.

למרבה הצער ברנשטיין נפטר בשנת 1990, בדיוק לפני שנכנסה טכנולוגיית הצילום המתקדמת. לכן, הקלטות הווידאו שלו אינן מבריקות ומלאות צבע כמו ההקלטות הנעשות כיום. עם זאת, ההקלטות שעשה בסוף שנות השמונים טובות בצורה משמעותית מאלו שנעשו בעשורים מוקדמים יותר. זהו גם היתרון היחסי של האלבום הזה, שצולם ביוני  1989.

האלבום צולם באקדמיה הלאומית "סנטה צ'צ'יליה" ברומא, וברנשטיין מנצח בו על התזמורת המצוינת שלה. הרפרטואר שנבחר הוא דווקא צרפתי, וכולו יצירות של דביסי לתזמורת: "אימאז'ים", "אחר הצהרים של הפאון" ו"הים".

ברנשטיין כבר היה חולה מאוד בזמן הקונצרט ברומא, אבל מפגין בו את כל התכונות הנדרשות לביצוע מוצלח של דביסי: היכולת להפיק מהתזמורת קשת עשירה של צבעים, התלהבות מתפרצת, וגמישות גדולה בכל מה שקשור לזרימה ולקצב. התוצאה היא אלבום יפה ומבוצע היטב, באיכות צילום שאמנם נופלת בהרבה מהמקובל היום אך טובה יותר מרוב הקלטות הוידאו המוקדמות יותר של ברנשטיין.

—————————————————————————————————————————————————————————————

ריגולטו בלאס וגאס

ורדי- ריגולטו. הפקה של ה"מטרופוליטן אופרה" מניו-יורק. מנצח: מייקל מריאוטי. די.וי.די "דויטשה גרמופון".

ריגולטוהאלבום הזה הוא דוגמא טובה לאחת התופעות הבעייתיות של זמננו- אופרות בביצוע מצוין אך בבימוי מופרך. הפעם מדובר ב"ריגולטו", האופרה האהובה של ורדי. במקור, האופרה עוסקת בטרגדיה של ריגולטו- ליצן החצר של דוכס רודף שמלות באיטליה של המאה ה- 16. הפעם הועברה העלילה ללאס-וגאס של שנות השישים, כמייצגת מודרנית של אווירת הדקדנס.  הרעיון הזה מומחש דרך צבעים צעקניים ובימוי מוגזם, שאולי מקרב את העלילה לקהל הניו-יורקי בן-זמננו אבל מאבד הרבה מהאותנטיות של העלילה המקורית. כך, לדוגמא, מבוצעת הרביעייה המפורסמת לקראת סוף האופרה במועדון סטריפטיז, עם העמוד והכול. למען ההגינות חשוב לציין שיש לבימוי הזה היגיון פנימי ברור, ומי שמוכן לוותר על האותנטיות יוכל אפילו ליהנות ממנו.

מה שהופך את ההפקה למומלצת היא בעיקר "נבחרת חלומות" של סולנים, שחלקם הוא מהטובים שיש היום בעולם האופרה. את תפקיד ריגולטו ממלא זלקו לוצ'יץ' (Lucic) הנהדר, שעושה תפקיד אדיר גם מבחינה קולית וגם מבחינה דרמטית. ג'ילדה היא דיאנה דמראו (Damrau), שאותה פחות אהבתי. מצד שני, ג'ילדה זה תפקיד שקשה לשכנע בו, והוא הפיל כבר הרבה סופרניות לפניה. הדוכס הפתייני הוא הפולני פיוטר בצאלה, שגם הוא מצוין. את השם אמורים לבטא "בצאווה", אבל כיוון שהאות הפולנית 'Ł' אינה קיימת באנגלית הוא ויתר ומתעתק את שמו Beczala. מי שעוד נהדר הוא זמר הבאס סטפן קוכאן,  בתפקיד ספארפוצ'ילה. ההפקה צולמה בפברואר השנה (2013), ואיכות הצילום וההקלטה מעולה.

—————————————————————————————————————————————————————————————

פורסם בנוסח מקוצר "גלובס", 18.8.2013

From → Uncategorized

One Comment
  1. הרעיון של ״העתקת״ ההתרחשות אל מקום אחר או אל זמן אחר, או שניהם יחד, מציע שתי מעלות: הוא אומר שהיצירה היא אוניברסלית וניתן במאמץ לראות בה היגדים משמעותיים מעבר למקום ולזמן. ואמנם יש הפקות נפלאות, שמעתיקות את העלילה ואת המוסיקה ו״שותלות אותה״ במציאות אחרת כדוגמת ״ תיאודורה ״׳ של הנדל אצל סלרס או ״ ריגולטו ״ אצל מילר
    במקרה הזה של ״ ריגולטו ״ נראה שאולי גוף העלילה, שהזמן והמקום, הם עצם מעצמותיו, ״דוחה את ההשתלה״. כתרגיל מלא דמיון ועתיר יצירתיות, אבל אין כאן ממש ״אותה עלילה ואותה מוסיקה״ ברקע שנראה כאילו לשם נועדה היצירה. אהבתי את ההפקה, שכבר צפיתי בה כמה פעמים, בהנאה, אך הנאה של ״תרגיל מבריק״ ולא של השתלה משכנעת, שמצליחה לברוא עולם חדש, שלא ידעת שהוא קיים. אשר לביצוע הקולי המבריק, הוא הרי אינו מצריך blu ray או DVD ואפשר להסתפק ב cd ולחלום בעיניים פקוחות לרווחה על רינו או על מונטה קרלו, ואפילו על לאס וגאס..
    ובכל מקרה, הפקה ראויה מאד לצפייהצגםצמשום שהיא מפקיעה במשהו את עוצמת הדרמה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: