דיסקים חדשים: קנטטות חילוניות של באך עם אלארקון, מוטטים עם אמאקורד

יוהאן סבסטיאן באך מוכר בעיקר בזכות המוזיקה הכלית והמוזיקה הקולית-דתית שהלחין. לעומת זאת, רוב היצירות הקוליות-חילוניות שלו נדחקו לאורך השנים לקרן זווית. הסיבה העיקרית לכך היא שיצירות אלו חוברו למטרות בידוריות בעיקר, ולכן נחשבות לפחות חשובות (ובודאי לפחות "רציניות").

האלבום הנוכחי נועד לאפשר לאוהבי באך להכיר גם את הצד החילוני-דרמטי, הפחות מבוצע, של המלחין. לצורך זה קובצו בו שלוש קנטטות חילוניות, מתוכן שתיים בדיסקים ואחת ב- DVD. הדיסק הראשון כולל את הקנטטה החילונית מספר 201 ברשימת יצירות באך, "המאבק בין פבוס ופאן". יצירה זו כתובה לשישה סולנים, מקהלה ותזמורת, והולחנה ב- 1729 לפתיחת עונת הקונצרטים ב"קפה צימרמן" המפורסם בלייפציג. קפה זה היה מקום מפגש למוזיקאים חובבים וסטודנטים, והיצירות שבוצעו בו היו למטרת בידור של המשתתפים. עבור באך, זה היה מקום מפלט נעים מחובותיו כבדי הראש לכנסייה.

הדיסק השני מציג את הקנטטה מספר 205, "אאולוס המרוצה", הכתובה לארבעה סולנים, מקהלה ותזמורת. הדיסק האחרון הוא DVD מצולם, ובו קנטטה מס' 213 ("בחירתו של הרקולס"). יצירה זו כתובה לארבעה סולנים, מקהלה ותזמורת, וגם היא בוצעה לראשונה ב"קפה צימרמן" בלייפציג, בשנת 1733.

עצם ביצוע הקנטטות האלו אינו מהווה חדשה מרעישה, שכן הן הופיעו בהקלטות גם קודם לכן. עם זאת, יש סיכוי שגם אוהבי באך מושבעים הצליחו לפסוח על היצירות האלו, שכן הביצועים שלהן נדירים למדי (מבין הקנטטות החילוניות של באך מפורסמות בעיקר "קנטטת הקפה" ו"קנטטת החתונה", שאינן מופיעות כאן). האזנה לקנטטות מגלה צד פחות מוכר של באך, ולמרות שיש להודות שהמוזיקה לא תמיד נשגבת הרי שבדרך כלל קל מאוד לזהות את טביעת אצבעו של המאסטר. איכות הביצוע באלבום הנוכחי טובה מאוד, בעיקר בהקלטות האודיו. רוב הסולנים מצוינים, והתזמורת הקאמרית של נאמור בהדרכתו של המנצח הארגנטיני הצעיר לאונרדו גארסיה אלארקון (Alarcon) נשמעת חדה וצלולה. הקלטת ה- DVD סבירה גם כן, אבל פחות מבריקה מהסטנדרט הויזואלי המקובל היום.

"באך דרמה". המקהלה הקאמרית מנאמור וההרכב LES AGREMENS. מנצח: לאונרדו גארסיה אלארקון. אלבום AMBRONAY.

—————————————————————————————————————————-

השקיפות זה הכול

באך- המוטטים. ההרכב הקולי AMARCORD ואנסמבל LAUTTEN COMPAGNEY. מנצח: וולפגנג קטשנר. דיסק "דויטשה הרמוניה מונדי". 

עוד באך, אבל הפעם עולם אחר לגמרי. בניגוד לקנטטות החילוניות, המוטטים (Motets) של באך נחשבים ליצירות מופת ומבוצעים בתדירות גבוהה. המוטטים הם יצירות דתיות רב-קוליות, שאצל באך הולחנו בגרמנית. הם כתובים למקהלה ללא סולנים, בליווי "באסו-קונטינואו" (חטיבת כלים המנגנת את  בסיס ההרמוניה) ולעיתים גם תזמורת מצומצמת. המוטטים לא חוברו כחלק מתפקידו של באך בכנסייה אלא רק כ"חלטורה" לכבוד טקסי הלוויה, וזו גם הסיבה שבאך חיבר רק כשישה מהם לאורך חייו.

האלבום החדש של ההרכב הקולי AMARCORD מציג גישה ביצועית יוצאת דופן למוטטים. כל חמשת חברי ההרכב הם יוצאי מקהלת סט. תומאס בלייפציג, המקהלה שבאך עצמו היה מנהלה המוזיקלי לפני מאות שנים וקיימת עד היום. הפעם, ניגשים חברי ההרכב לביצוע באך במסגרת הרכב קולי מצומצם. התוצאה היא ביצוע שקוף וצלול מאוד, ללא העושר המקהלתי המקובל. בחלק מהפרקים מצטרף לחברי ההרכב צוות תיגבור של חמישה זמרים נוספים וכן הרכב אינסטרומנטלי, שנותנים אפקט סטריאופוני מעניין. באלבום משובצות גם פתיחות תזמורתיות לשתי קנטטות, באופן ש"שובר" בצורה יעילה את הרצף הקולי.

הביצוע מציג איכות קולית מעולה, אך מומלץ רק לאלו המעדיפים גישה "רזה" ושקופה למוזיקה הקולית של באך.

פורסם ב"גלובס", 27.8.2013