Skip to content

"אני רוצה להגיע ליום שבו האזור שלנו לא יתעסק עם הסטוריה, אלא עם עתיד": ראיון עם סטף ורטהיימר, מקים אולם הקונצרטים החדש בנצרת

30 בינואר 2014
אודיטוריום האולם החדש בנצרת. צילום: Eila Brand Adele

אודיטוריום האולם החדש בנצרת. צילום: Eila Brand Adele

לפני מספר חודשים נפתח בגליל אולם קונצרטים חדש, הממוקם בגן התעשייה בנצרת. האדם המרכזי מאחורי הקמת האולם החדש הוא התעשיין והיזם סטף ורטהיימר, שזכה בשנים האחרונות לכותרות ענק בזכות עיסקת המיליארדים של מכירת "ישקר" לוורן באפט. ורטהיימר (88) פתח עד כה בארץ שישה גני תעשייה, ובכולם שילב פעילות תרבותית: גני פסלים, תערוכות, בית ספר לצילום ועוד. כעת מתווסף לכך גם אולם המופעים בנצרת, שנועד לשרת את תושבי נצרת והגליל כולו.

"חמישה מתוך גני התעשייה שהקמנו הם בגליל, אחד בנגב, ואחד בטורקיה", אומר ורטהיימר. "המטרה היא גם להביא לכך שהאיזורים האלו יצליחו, וגם לשנות את הדימוי של המילה 'תעשיה'. בעם ישראל המילה 'תעשייה' נחשבת למשהו שאומרים עליו שהוא 'מעניין, אבל לא בשביל הבן שלי'. ואת זה חייבים לשנות".

"בין היתר, החלטתי לחבר את התעשייה עם התרבות", הוא אומר. "התחלתי עם זה כבר בגליל, בתפן, לפני 25 שנה. זה התחיל עם מוזיאונים, פסלים, וגם סידרת קונצרטים. אחר כך המשכנו עם זה בנגב, ביישוב עומר, ואחר כך בתל-חי. כיום יש לנו פעילות אמנותית ענפה בגני התעשייה בכל הארץ. בתל-חי, לדוגמא, יש מוזיאון צילום שמשמש גם כמרכז ללימודי צילום. זה עוזר לגליל להפוך למרכזי יותר, וחוסך לתושבי האיזור את הצורך לנסוע עד תל-אביב. כשהתחלתי לבנות את הגן הבא, בנצרת, החלטנו לבנות בניין ייעודי גם למופעים".

את הרעיון לשלב בגן החדש פעילות מוזיקלית קיבל ורטהיימר לאחר שביקר בקונצרט בכנסייה בגוש חלב, עליו ניצחה עדה פלג. "נהניתי מאוד מהקונצרט הזה, והחלטתי שברגע שהגן החדש יהיה מוכן אבקש ממנה לקיים בו תכנית מוזיקלית. חצי מהאנשים בקונצרט היו ערבים מנצרת, חצי יהודים מהעמק, וכולם נהנו. היה נהדר לראות איך המוזיקה מחברת בין אנשים, בלי להתווכח מי צודק".

המנצחת עדה פלג, שהתמנתה למנהלת המוזיקלית של האולם, הביאה אליו בינתיים את תחרות החליל הבינלאומית, בה השתתפו עשרות מתמודדים מרחבי העולם. בעתיד מתוכננת להתקיים באולם החדש סידרת קונצרטים שלמה, שתתחיל בחודש ספטמבר הקרוב. "אני רוצה שהגליל יתחרה עם תל-אביב באמנות", הוא אומר. "מוזיקה היא רק דבר אחד. הדבר העיקרי הוא לאפשר לאנשים צעירים להבין מה זו תעשייה. לדוגמא, הבאנו מצרפת מפעל שלם שמאפשר לאנשים לשבת ולראות איך מייצרים חלק מפלסטיק. זה לא משהו תיאורטי במוזיאון, אלא ממש משהו פרקטי. דוגמא נוספת היא ייצור של עוד שעשוי מפלסטיק במקום מעץ, וכך לא מתקלקל. כיום מנגן על העוד הזה מוזיקאי מתרשיחא".

אתה לא חושב שהמדינה צריכה לקחת חלק בתמיכה בפעילות תרבותית, ולא להשאיר זאת ליזמים פרטיים?

"המדינה מאוד עסוקה עם ביטחון, ואני מבין זאת. אני, כיזם, מעוניין לחפש דברים חיוביים שמחברים אנשים ביחד. כשאין שוק גדול קשה לעשות פעילויות, אז אני מסבסד את הפעילות התרבותית שמתרחשת כאן. אני חושב בעיקר במושגים של לעזור לגליל ולנגב, ולאחרונה רוצה לראות איך אפשר לעזור גם בטורקיה. אני רוצה להגיע ליום שבו האזור שלנו לא יתעסק עם הסטוריה, אלא עם עתיד".

"אין לי טענות לממשלה", מוסיף ורטהיימר. "יזמים צריכים לעזור לממשלה ליצור מקומות עבודה, כדי שצעירים לא יברחו מכאן. הבריחה הזו היא מה שיכול לקרות אם לא נעשה מדינה תרבותית עם תעשייה חזקה. חקלאות היתה רעיון נהדר, אבל אין לנו מספיק שטח וגם לא מספיק מים. ולכן הפיתרון טמון בחיזוק התעשייה".

מה דעתך על אמנים ישראלים מוכשרים שעוזבים לחו"ל?

"אני מבין אותם. הם בחרו מקצוע שאין לו ביקוש פה, בדיוק כמו אלפי עורכי דין שמציפים את השוק ולא מוצאים עבודה. חבל לי רק על ההורים של אלו שעוזבים, שנשארים בארץ בלי הילדים שלהם".

אז איזה מקצוע היית ממליץ לאדם צעיר כיום ללמוד?

"כל מקצוע שהוא אוהב ומאפשר לו להישאר בארץ. מה שאנחנו צריכים עכשיו זה פרופורציות נכונות של מקצועות שונים. פעם היינו עם של חכמים, עכשיו צריך חלוקת מקצועות כמו אצל שאר העמים. א.ד. גורדון אמר את זה כבר לפני מאה שנה".

 =======

בחודש יוני השנה השלים ורטהיימר את מכירת "ישקר" לוורן באפט, אך הוא עדיין מועסק בחברה ומגיע אליה פעמיים בשבוע. בתפקידו כיום הוא אחראי על החינוך המקצועי ועל גני התעשייה. "אני כבר לא מנהל, לכל היותר לא מפריע", הוא צוחק.

הוא מלא התלהבות מאולם המופעים החדש בנצרת, אותו הקים במסגרת גן התעשייה במקום. "זהו בניין מאוד יפה ועם נוף מאוד יפה. גב הבמה שלו הוא קיר זכוכית, שמשקיף על הנוף של העמק. ממול רואים את הגבעה שממנה, לפי האמונה הנוצרית, קפץ ישו. יש בו גם מסעדה, והרבה יצירות אמנות".

היית רוצה שגם אחרים ייקחו יוזמות כאלו?

"אני מאוד אשמח שאנשים נוספים יעשו זאת, ואפילו יותר טוב. כל אחד יכול לעשות דברים יפים בצורה שלו. אחרת לא היינו בונים את הארץ".

אפשר להגדיר את הפעילות התרבותית בתור ה"בייבי" החדש שלך אחרי מכירת ישקר?

"לא. אני עוסק בפעילות תרבותית כבר קרוב לשלושים שנה, אחרי שסיימתי את התקופה בה כיהנתי בכנסת. מוזיקה אהבתי תמיד, וגם היום אני נהנה לבוא לקונצרטים ולראות שאנשים שונים נהנים ממשהו יחד".

======

ורטהיימר מציין בדאגה את הצורך לדאוג לאוכלוסיות השונות בארץ, ובמיוחד לערבים. "אי אפשר לחיות לאורך זמן בעולם שבו החלוקה לא מאוזנת. מי שטוב במשהו צריך להיות מסוגל לעסוק בו. הממשלה לא צריכה לדאוג לזה שיהיה ביקוש. את זה עושה השוק. הממשלה צריכה לדאוג רק לזה שיהיו לכולם את אותן ההזדמנויות".

"צריך לעזור לזה שהנכדים שלנו יוכלו לחיות בשקט עם השכנים שלהם", הוא מוסיף. "היו לנו תקופות שונות בהסטוריה שלנו. פעם התחושה המובילה היתה של פחד אחד מהשני. עכשיו הגיעה התקופה לבנות את הארץ ביחד. את היתר כבר ניסינו".

 פורסם ב"גלובס", 29.1.2014

From → Uncategorized

2 תגובות
  1. Mosheshy permalink

    אני רוצה להגיע ליום בו אוכל לראות את סטף ורטהיימר משלם את המס שהיה צריך לשלם לאחר שמכר את ישקר.

    http://www.adigi.co.il/blog/?p=812&cpage=1#comment-1316

Trackbacks & Pingbacks

  1. ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » 96% מהזוגות החיים יחד בישראל נשואים‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: