Skip to content

ביקורת אופרה: "ריגולטו" באופרה הישראלית

22 במאי 2014
rigoletto _photo credit yossi zwecker

קרלוס אלמגוור והילה באג'יו ב"ריגולטו". צילום: Yossi Zwecker

בפסיכולוגיה של הערכת ביצועי עובדים מוכר מושג שנקרא "אפקט הניגוד". מושג זה מתייחס לכך שכאשר מעריכים ביצוע של עובד מסוים, קשה להתעלם מהשוואה שלו לעובד שהוערך לפניו. אתה טוב, אבל לפניך היה עובד מעולה? תוערך כ"בינוני". אתה בינוני, אבל לפניך נכנס עובד גרוע? תוערך כ"טוב".

לצערו של דניאל כהן, המנצח אמש, האפקט הזה היה רלוונטי גם הפעם. בראש מנויי האופרה עדיין הידהד הביצוע האדיר של "לה בוהם", עליו ניצח דניאל אורן לפני חודש. בהשוואה אליו, הביצוע של "ריגולטו" אמש היה לא יותר מ"סביר". ראשית, הוא סבל מבימוי לא מעניין. שנית, היה בו רק סולן אחד שהשאיר את הפיות פעורים. זה היה קרלוס אלמגוור (Almaguer) ממקסיקו, בתפקיד ריגולטו. הוא הציג קול יפהפה, מרגש ומלא גוונים, וגם מבחינה בימתית שיכנע לגמרי בתפקיד ליצן החצר שמזמין מבלי דעת את הרצח של בתו האהובה. אלמגוור אמור לשיר בכל ההצגות של "ריגולטו", וזו בשורה מצוינת לאוהבי האופרה.

ביצועיהם של יתר הזמרים נעו בין "סביר" ל"טוב מאוד". את תפקיד ג'ילדה, בתו של ריגולטו שמתאהבת בבוס רודף השמלות של אביה, שרה הילה באג'יו הישראלית. היא התחממה והלכה ככל שהאופרה התקדמה, ובמערכה השנייה והשלישית היו לה כמה רגעים נהדרים. איוואן מאגרי (Magri), בתפקיד הדוכס, הציג קול חזק ויפה, אבל לטעמי שר באופן הרבה פחות פתייני וייצרי מהדרוש לתפקיד. ולדימיר בראון, בתפקיד הרוצח השכיר ספארפוצ'ילה, היה מצוין כתמיד. נפילות של ממש לא היו, למעט אכזבה קלה מההעמדות הלא מוצלחות של נוח בריגר (בתפקיד הרוזן מונטרונה), שגרמו לקולו היפה להישמע פחות מרשים מהרגיל.

גם תזמורת האופרה (הסימפונית ראשל"צ) הלכה והתחממה ככל שהערב התקדם. דניאל כהן ניצח בחן ובדיוק רב כדרכו, אבל מבחינת אנרגיה ועוצמה תזמורתית לא ניתן להשוות את הביצוע שלו לאש והגיצים של דניאל אורן מהחודש הקודם.

הנקודה החלשה ביותר אמש היתה הבימוי, שלמיטב זכרוני כבר הוצג באופרה הישראלית לפני כשנתיים. הדימוי העיקרי בבימוי הזה הוא תא זכוכית בצד הבמה, שמסמל את בידודה של ג'ילדה מהעולם החיצוני על ידי אביה. הרעיון להשתמש בתא כדי להמחיש את מצבה של ג'ילדה לגיטימי, אבל התוצאה משעממת. זה נכון גם לרעיון הבימוי השני באופרה, שהוא שימוש בשולחנות ארוכים במהלך הסצינות מרובות המשתתפים. אפילו וילון הקטיפה האדום, שבדרך כלל מוסיף לבמה אופי ועושר, לא סייע הפעם.

למרות הביקורת הכללית על הבימוי, היתה בו גם נקודת אור בלתי נשכחת: כאשר הדוכס שר את הארייה המפורסמת "לה דונה א מובילה" ("האשה הפכפכה"), אחותו הפתיינית של הרוצח מענגת אותו אוראלית. וכך, הגעתו לצלילים הגבוהים של הארייה מקבלת משמעות חדשה ובלתי צפויה (הגעה לשיא). רק על זה מגיעות לבמאי תשואות.

"ריגולטו" מאת ורדי באופרה הישראלית. מנצח: דניאל כהן. בית האופרה, 21.5.

פורסם ב"גלובס", 22.5.2014

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: