"עבור מוזיקאי, להרגיש כמו כוכב זו לא הדרך הנכונה כדי להתקדם": ראיון עם הפסנתרן דניל טריפונוב

דניל טריפונוב. צילום: מקסים ריידר

בימים אלו סיים את הופעותיו בארץ הפסנתרן דניל טריפונוב (Daniil Trifonov), שניגן כסולן אורח של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. טריפונוב זכור כאן היטב בזכות הופעתו הבלתי נשכחת בתחרות רובינשטיין ב- 2010, בה זכה בסערה הן בבחירת חבר השופטים והן כאהוב הקהל. באותה שנה זכה גם בתחרות צ'ייקובסקי ובתחרות שופן, ומיקד עליו תשומת לב עולמית. כיום, ארבע שנים מאוחר יותר, נחשב טריפונוב לאחד מהפסנתרנים המבוקשים ביותר בזירה הבינלאומית. הוא בסך הכול בן 23, אבל מופיע עם התזמורות הטובות בעולם ועם המנצחים הגדולים ביותר. בנוסף, הוא מקליט בחוזה בלעדי ל"דויטשה גרמופון" היוקרתית.

טריפונוב נולד ברוסיה וחי בה עד לפני חמש שנים, אך מסביר כי הסטריאוטיפ המסורתי על אסכולת הנגינה הרוסית כבר פחות רלוונטי כיום. "העולם היום מחובר", הוא אומר. "הרבה מורים מבריה"מ לשעבר עזבו אותה, וזה איפשר העברת ידע. במקביל חל תהליך הפוך, של העברת ידע מאירופה לרוסיה. כך שיש עירוב מסורות תמידי. בנוסף, יש היום נגישות חסרת תקדים להקלטות. אחד הדברים החשובים ביותר עבורי היה להאזין להקלטות וללמוד מפסנתרני דור הזהב- רחמנינוב, הורוביץ, קורטו, ליפאטי, גלן גולד ואחרים".

האם היתה נקודה מסוימת בה הרגשת שאתה הופך ל"שם גדול" בעולם המוזיקה?

"פסנתרנות קשורה להרבה פרטים", הוא מתחמק באלגנטיות. "הדבר הכי חשוב הוא לקבל הדרכה טובה ולבנות קרקע מוצקה. אחת החוויות החשובות עבורי בהקשר הזה היתה בישראל, בכיתות האמן תל-חי, שם זכיתי ללמוד עם הרבה מורים מצוינים כשהייתי בן 17. הבסיס שמקבלים מהלימודים הוא החשוב ביותר".

כיום מחלק טריפונוב את זמנו בין שני בתים, אחד במוסקבה והשני בקליבלנד בארה"ב. בקליבלנד הוא לומד אצל סרגיי באבאייאן, מורה מיתולוגי לפסנתר המלמד ב"מכון קליבלנד למוזיקה". "קצת קשה לדבר על בתים, כי חלק משמעותי מהזמן שלי מוקדש לנסיעות בין קונצרטים", הוא צוחק.

למרות שהקריירה שלו נוסקת בהתמדה בארבע השנים האחרונות, טריפונוב נמנע בדבקות מלראות את עצמו ככוכב. "הדרך שלי להתפתח היא למצוא רפרטואר חדש", הוא אומר. "אני ממשיך ללמוד, ועדיין מגלה דברים. עבור מוזיקאי, להרגיש כמו כוכב זו לא הדרך הנכונה לחשוב בה. חשיבה כזו מעבירה את תשומת הלב מהמוזיקה למשהו אחר, וזה לא משהו שמועיל לגיבוש אישיות אמנותית".

גם בזמנו הפנוי, הוא מספר, הוא שמח תמיד לצרוך אמנות. "אני אוהב הכל", הוא אומר. "אמנות פלסטית, הופעות, אופרה ומחול. רק עכשיו הייתי בהופעה של בת-שבע. במוזיקה אני שומע באופן טבעי בעיקר פסנתר, אבל נהנה גם מג'אז, רוק ורוק מתקדם".

לדבריו, בעתיד הוא מתכנן להתמקד לא רק בנגינה אלא גם בהלחנה. לא מזמן הלחין קונצ'רטו לפסנתר, וכעת הוא מעוניין להוריד קצת לחץ ולפנות לעצמו זמן. "אני מנגן כעת כמאה קונצרטים בשנה, ורוצה להפחית את המספר הזה ולשחרר לעצמי כמה שבועות".

על הקהל הישראלי יש לטריפונוב הרבה מילים טובות. "הקהל פה מאוד ידען ורגיש. כשאתה מנסה להעביר רגש כלשהו בנגינה- זה ייקלט. יבינו אותך. מהבחינה הזו מאוד מרגש אותי לנגן לקהל בישראל, כי הוא מגיב! ביצוע מוזיקלי מול קהל הוא כמו שאלה ותשובה, וכאן אני יודע שאקבל תשובה".

היית ממליץ לפסנתרן צעיר ללכת לתחרויות כדי להתקדם?

"תחרויות זה דבר משמעותי, אבל חשוב גם מה מנגנים בהן. לדעתי לא כדאי לעבור בין תחרויות עם אותו רפרטואר, ופשוט לנגן שוב ושוב את אותם דברים במקומות שונים. אם תחרות מעודדת אותך ללמוד- אז טוב. אם לא- עדיף פשוט לשבת ולהתאמן לבד".

פורסם בנוסח מקוצר ב"גלובס", 2.7.2014