החלילן מווינה: ראיון עם קרל-היינץ שיץ, החלילן הראשון של הפילהרמונית של וינה, לקראת הופעותיו בארץ
קרל היינץ שיץ. צילום יחצ
בשבועיים הקרובים יופיע בארץ החלילן האוסטרי קרל-היינץ שיץ (Schuetz), המכהן באחד התפקידים היוקרתיים ביותר בתחומו בעולם: חלילן ראשון בתזמורת הפילהרמונית של וינה. שיץ יופיע כאן כסולן עם התזמורת הקאמרית נתניה-הקאמרית הקיבוצית, וינגן איתה – בביצוע בכורה- עיבוד לחליל שעשה לקונצ'רטו המפורסם של בטהובן לכינור.
שיץ, בן 39, מנגן בפילהרמונית של וינה מזה שלוש שנים. תזמורת זו נחשבת לאחת הטובות בעולם, אך במקביל היתה ידועה לשמצה בתור התזמורת האחרונה באירופה שהדירה נשים משורותיה. התזמורת היתה על טהרת הגברים עד שנות התשעים המאוחרות, ושינתה את מדיניותה רק לאחר מאבק חברתי ומשפטי ארוך. "למרבה השמחה, כיום התזמורת פתוחה לגמרי", מספר שיץ. "כיום יש בתזמורת 147 נגנים, מתוכם קרוב לעשרים נשים. רוב הנגנים החדשים שמתקבלים בשנים האחרונות הם נשים, במיוחד בכינור. יש עדיין בתזמורת נגנים מבוגרים ושמרנים שלא מרוצים מהשינוי הזה, אבל ככל שחולפות השנים הם פורשים ומתמעטים".
"בכל תזמורת תוכל למצוא אנשים שלא אוהבים להכניס לשורות התזמורת זרים ונשים, וזה נכון גם אצלנו", הוא אומר. "אבל הרוח השתנתה. בשנת 1997 התפטר מנכ"ל התזמורת כיוון שלא היה מוכן לשמוע על הכנסת נשים לתזמורת, ומי שהחליף אותו קידם בהתלהבות מהלך להפוך את התזמורת לצעירה יותר ועם שילוב מלא של נשים. בשנים האחרונות זה כבר הפך לדבר מובן מאליו".
זו תהיה הפעם השנייה בה מופיע שיץ בארץ כסולן עם תזמורת נתניה-הקאמרית הקיבוצית. בשנה שעברה ניגן עם התזמורת גירסא לחליל לקונצ'רטו המפורסם לכינור של מנדלסון, והשנה יעשה דבר דומה עם הקונצ'רטו לכינור של בטהובן. "זה מעין תחביב שלי, לקחת יצירות יפות לכלים אחרים ולעשות להם עיבודים לחליל", הוא צוחק. "לקונצ'רטו לכינור של בטהובן יש כבר גירסה לחליל שעשה ויליאם בנט, אבל אני אנגן גירסה אחרת שהכנתי בעצמי".
"הכתיבה של בטהובן לסולן בקונצ'רטו לכינור מאוד לינארית, ולכן קל לנגן אותה בחליל", הוא מספר. "בחלק מהמקומות הייתי חייב לעשות מעט שינויים, בעיקר בגלל שאי אפשר להגיע עם החליל לצלילים הגבוהים והנמוכים שאפשר לנגן בכינור. אבל היצירה זהה ואפילו הסולם זהה".
שיץ מספר שהחליל בו הוא מנגן עשוי זהב צהוב 24 קראט. הכלי יוצר לפני שש שנים, ונעשה במיוחד עבורו. "יש עשרים כלים כאלו בעולם", הוא מספר. "היתרון הגדול של הזהב הוא שהוא מעביר צלילים בצורה מעולה, ונותן מניפה עשירה של צבעים וטווח רחב של צלילים".
כמה כלי כזה שווה?
"אולי עדיף שלא אספר זאת", הוא צוחק. "הוא עולה 75,000 יורו".
זו השנה השנייה ברציפות בה אתה מופיע בישראל. יש לזה סיבה?
"הגעתי לישראל לראשונה בשנה שעברה, והחוויה היתה מדהימה. באירופה מכירים את ישראל בעיקר מהזווית של הקונפליקט, ומקבלים תדמית מאוד מסוימת שלה. אבל אז מגיעים, ומגלים כמה האנשים פה תומכים ומקבלי פנים. הכול פה מאוד פתוח ומאוד חברי. הכי ריגשה אותי פגישה עם ניצולת שואה, שבאה לדבר איתי אחרי אחד הקונצרטים. אני דור שלישי אחרי המלחמה ואנחנו חונכנו כבר בצורה אחרת, אבל זו היתה עבורי חוויה חזקה מאוד לפגוש מישהי שסבלה מהמשטר הנורא אז וכיום באה להודות לי על המוזיקה שביצעתי".
בעיקר מוזיקה 