Skip to content

בעיקר בזכות קאופמן: "פאוסט" מאת גונו מהמטרופוליטן אופרה

23 באוקטובר 2014

פאוסט גונוכפי שצוין פה לא פעם, ה"מטרופוליטן אופרה" של ניו-יורק הפכה בשנים האחרונות למקור מרכזי של הפקות די.וי.די מעולות של אופרות. הפקות ה"מט" שומרות על מספר מאפיינים: צוות זמרים מהשורה הראשונה, צילום והקלטה באיכות HD, קטעי קישור בהגשת דמות מוכרת מעולם האופרה, ראיונות קצרים עם הסולנים, ותפאורה ובימוי קלים לעיכול. התוצאה ברוב המקרים היא הפקה צבעונית ואיכותית, שמותאמת לקהל בן-זמננו ונראית רלוונטית לחלוטין.

ההפקה החדשה של "פאוסט" מאת גונו עונה לקריטריונים האלו היטב. האופרה מבוססת בחלקה על סיפורו  המפורסם של "פאוסט" מהמחזה של גתה, שעושה עיסקה עם השטן מפיסטופלה: הוא מוכר לשטן את נשמתו, ובתמורה מקבל בחזרה את נעוריו. אולם הדגש באופרה של גונו היא דווקא על סיפורה הטראגי של מרגריט, אהובתו של פאוסט לאחר שהפך לצעיר. מרגריט הרה לפאוסט, מאבדת את תינוקה ובעקבות זאת את שפיותה, נכלאת  בבית כלא, ורק בסוף מודיעה מקהלה שמיימית כי נישמתה ניצלה. הודעת הזיכוי השמיימית היא רגע מוזיקלי אדיר, שמסיים את האופרה בצורה מזככת בליווי עוגב.

ההפקה הנוכחית של ה"מט" מושכת תשומת לב מיידית בזכות הסולן הראשי בה, הטנור הגרמני יונאס קאופמן (בתפקיד פאוסט). קאופמן הוא אחד מהשמות החמים ביותר בעולם האופרה כיום, ולא לחינם הוא זה שנבחר להופיע לבדו על עטיפת האלבום. זו בחירה נבונה מאוד: הביצוע שלו פה עונה על כל הציפיות, הן מבחינה דרמטית והן מבחינה קולית. לצידו בתפקידים הראשיים שרים זמר הבאס רנה פאפה (Pape) בתפקיד השטן, ומארינה פופלבסקאיה (Poplavskaya) בתפקיד מרגריט. פאפה הגרמני שר בקול באס עמוק וגמיש, ומשחק היטב את דמותו הנכלולית של השטן. פופלבסקאיה, בעיני, הרבה פחות משכנעת מבחינה בימתית ודרמטית. מצד שני, היא שרה יפה ובמערכה האחרונה אפילו מצליחה קצת לרגש. התזמורת והמקהלה של ה"מט" מעולות שתיהן. על ההפקה מנצח הקנדי הצעיר והמטאורי יאניק נזט-סגה (Nezet-Seguin), וגם על הניצוח שלו יש לי רק מילים טובות. המגישה והמראיינת היא זמרת המצו-סופרן ג'ויס די-דונאטו, סולנית צמרת בפני עצמה. הפעם היא מתפקדת כמגישה בלבד, ועושה זאת בחן וברהיטות.

המגבלה העיקרית של ההפקה הזו היא בבימוי. הבמאי דז מק'אנוף ביקש להפוך את האופרה לרלוונטית, ולכן בחר למקם את העלילה בראשית עידן הגרעין במאה העשרים. בגירסא שלו פאוסט הוא פיזיקאי גרעין, ובמסגרת העיסקה עם השטן מקבל כוח עצום אותו מקביל מק'אנוף לכוחה ההרסני של פצצת האטום. הרעיון, אם הבנתי נכון, הוא להראות שפאוסט נרדף על ידי ההרס שאותו הוא עצמו סייע לייצר. הרעיון יפה, אבל היישום שנוי במחלוקת. יש בהפקה רגעים ויזואליים יפים, אבל אפשר לומר בעדינות שראיתי הפקות הרבה יותר מושכות מבחינה בימתית.

לצפייה בחלק מדואט האהבה של קאופמן ופופלבסקאיה הקליקו כאן. 


גונו- האופרה "פאוסט". עם יונאס קאופמן, רנה פאפה ואחרים. תזמורת ומקהלת המטרופוליטן אופרה בניו-יורק. מנצח: יאניק נזט-סגה. די.וי.די כפול
DECCA.

פורסם ב"גלובס", 23.10.2014

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: