Skip to content

ביקורת מופע: יהודית רביץ והפילהרמונית

19 באפריל 2015
יהודית רביץ והפילהרמונית. צילום יחצ

יהודית רביץ ואילן מוכיח עם הפילהרמונית. צילום יחצ

עבור ישראלים רבים, יהודית רביץ היא הרבה יותר מסתם זמרת. היא ממש חלק מהקלאסיקה הישראלית, עם שורה ארוכה של שירים שנותנים תחושה מיידית של בית. זו גם הסיבה שהקונצרט המשותף שלה אמש עם הפילהרמונית היה אירוע מחמם לב, במיוחד באותם רגעים מרגשים בהם הצטרף אליה הקהל בשירה חרישית.

הבשורות הטובות מהקונצרט הן בעיקר לגבי רביץ עצמה, ששמרה על יכולת קולית טובה ונשארה גם אישיות בימתית מקסימה. הבשורות הפחות טובות הן ששיתוף הפילהרמונית לא תמיד תרם לחוויה, בין היתר בגלל הגברה מוגזמת. הבשורות הרעות נוגעות לשירתו של גידי גוב בהופעת אורח, שהיתה על גבול המביך.

את עיקר העניין במופע משכה, כמובן, רביץ עצמה. כיום, כבר בת 58, היא היתה ונשארה ההיפך מ"דיווה". כל הווייתה היא של צניעות, טבעיות והופעה בגובה העיניים. כתוצאה, פשוט אי-אפשר שלא להיות בעדה ולרצות שתצליח. מצד שני, מבחינה קולית והבעתית צריך להודות שהיא כבר לא בשיאה. הקול שלה עדיין יפה והיא מגיעה לצלילים גבוהים בלי בעיה, אבל משהו באופי התמים והזך של ההבעה שלה הלך לאיבוד. לא פעם היא עיצבה משפטים בצורה מוזרה או שרה אותם במהירות מוגזמת, כאילו שינתה את הדופק הפנימי שהיה לה פעם. האיכות העיקרית שמוכרת מרביץ של פעם היא עידון מלאכי, תום ורכות, ואלו סופקו אמש במנות קטנות מאוד. לי זה נשמע כאילו קצב הנשימה שלה השתנה יחסית לעבר, וכאילו השירים מתקשים "לשבת" על הקצב החדש. יתכן שגם הפורמט, שחייב אותה להתאים את עצמה לתזמורת סימפונית שלמה, פעל כנגד האפשרות לעצב את המשפטים בצורה טבעית.

את העיבודים של השירים למדיום הסימפוני עשה אילן מוכיח, שהיה גם המנצח על המופע. לטעמי, העיבודים היו ככה-ככה. חלקם, בעיקר בשירים האינטימיים, היו די מוצלחים והעשירו את המירקם המוזיקלי. חלק אחר לא התחבר, והתזמורת נשמעה כמו תוספת מיותרת. אין ספק שרביץ עוברת טוב יותר במדיום אינטימי, עם גיטרה והרכב קטן. הליווי העשיר של הפילהרמונית נתן ערך מוסף רק בשירים ספציפיים, במיוחד בשיר "וידוי" שביצועו המרגש סימן את שיא הערב.

את נקודת השפל של המופע סיפק גידי גוב, בהופעת אורח מביכה. הקול של גוב פשוט גמור: הוא נשמע צרוד, חנוק,  ועם מנעד קולי מינימלי. מוזר שרביץ לא וויתרה בעדינות על השתתפותו אחרי ששמעה אותו בחזרות, מוזר שנתנה לו להשתתף בלא פחות משלושה שירים, ומוזר שלא הצליחה למצוא חברים אחרים לשיר לצידה (יוני רכטר לדוגמא). עם כל הכבוד לנוסטלגיה ולחברות, ועם כל האהבה לגידי גוב, יש סטנדרט ביצועי מסוים שזמר צריך לעמוד בו בהופעה ברמה כזו.

יהודית רביץ עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: אילן מוכיח. אורח: גידי גוב. מוצ"ש 18.4, היכל התרבות תל אביב.

פורסם ב"גלובס", 19.4.2015

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: