Skip to content

"לממשלות יש אינטרס שלא יהיו לימודי מוזיקה בבתי ספר": ראיון עם המנצח ג'יימס ג'אד, מנהלה המוזיקלי החדש של התזמורת הסימפונית ראשל"צ

6 במאי 2015
ג'יימס ג'אד. צילום: אילן ספירא

ג'יימס ג'אד. צילום: אילן ספירא

במהלך חודש יוני הקרוב תבצע התזמורת הסימפונית ראשל"צ סידרת קונצרטים מעוררי ציפיות, בהם תבוצע הסימפוניה מספר 9 של מהלר. על הקונצרט ינצח המנצח האנגלי ג'יימס ג'אד, שמסיים כעת שנה ראשונה בתפקיד המנהל המוזיקלי של התזמורת.

ג'אד (65), נשוי ואב לבת, הוא יליד לונדון. הוא מתגורר כבר למעלה מארבעים שנה בארה"ב, אליה עבר בעקבות קבלת תפקיד המנהל המוזיקלי של הפילהרמונית של פלורידה. התזמורת נסגרה מאז, אבל הוא עצמו נשאר בארה"ב. כעת, בתפקידו החדש בראשל"צ, יבלה כארבעה חודשים בשנה גם בארץ.

החזון של ג'אד לגבי תפקיד המוזיקאי בחברה ברור מאוד. "התפקיד שלנו הוא לחבר בין המוזיקה לקהילה", הוא אומר בראיון בלעדי ל"גלובס". "עיקר המאמץ צריך להיות כלפי חיבור הדור הצעיר למוזיקה הקלאסית, וזה נכון לכל מקום בעולם".

כדי להשיג את המטרה הזו, ג'אד מעורב במגוון פרויקטים. "במיאמי, לדוגמא, אנחנו מקיימים פרויקט בו מלמדים נגינה בתזמורת לילדים כבר מגיל ארבע. מטרת העל של הפרויקט הזה היא לאו דווקא מוזיקלית, אלא להביא שינוי חברתי. מסתבר שהתלמידים בפרויקט משתפרים בהרבה מימדים אחרים בלימודים, כמו משמעת, נוכחות ומעורבות".

לג'אד יש בטן מלאה על הממסד החינוכי בהקשר לחינוך מוזיקלי. "במערכת החינוך מלמדים עובדות, אבל לא מלמדים לחשוב", הוא אומר. "בארה"ב כבר הוציאו לגמרי את המוזיקה מתכנית הלימודים. לדעתי, יש לזה סיבה. מחקרים מראים שמוזיקה משפרת את תהליך החשיבה, כיוון שהיא מחברת בין שני הצדדים של המוח: האנליטי והריגשי. אבל השלטון לא מעוניין שאנשים יחשבו באופן עצמאי, כי יותר קל לשלוט באנשים שלא חושבים. אדם ששני צידי המוח שלו לא מחוברים לא שואל שאלות, אלא מאמין למה שהפוליטיקאים מספרים לו".

זה ממש נשמע כמו תיאוריית קונספירציה.

"זה לא משהו שזכה אי פעם לכותרות, אבל הרבה מחנכים ומוזיקאים בארה"ב יגידו לך שהממשלה לא רוצה ללמד מוזיקה. הממשלה רוצה לשלוט באנשים דרך פחד, וחינוך הוא תחילת תהליך של שליטה. המוזיקה עושה דבר הפוך, ולכן הממשלה לא מעוניינת בה".

 איך זה מתיישב עם העובדה שהמימסד הכנסייתי דווקא טיפח מוזיקה?

"ראשית, הכנסייה לא הכירה את התיאוריה על שני צדי המוח. שנית, הכנסייה השתמשה במוזיקה כדרך לביטוי אמונה דתית, לא כביטוי אישי".

"המצב כיום הוא שהקהל של המוזיקה הקלאסית הוא מבוגר מאוד בכל העולם", אומר ג'אד. "אנחנו חייבים להביא גם אנשים צעירים לאולמות הקונצרטים, וצריך להילחם להחזיר את לימודי המוזיקה לבתי הספר. בתכניות חינוך מוזיקלי אתה רואה איך דרך המוזיקה נוצרים הקשבה לאחר, שיתוף פעולה ודיאלוג, והם מובילים לכך שהילדים מתחילים להקשיב אחד לשני גם בחיים. זה לא רק חינוך מוזיקלי, אלא חינוך לדמוקרטיה. והחינוך הזה מנוגד מאוד לפוליטיקה שאתה רואה היום, שמציגה חוסר יכולת לתקשר וניסיון בלתי פוסק לכפות דעות".

אתה מדבר על דמוקרטיה, אבל פעולת הניצוח היא לא ממש דמוקרטית.

"דווקא כן. אצל כל המנצחים הגדולים הניצוח הוא לא רק סימון של פעמה, אלא הזמנה של הנגנים לפרש את המוזיקה בדרכם. כמנצח אני לא כופה דעה, אלא מקשיב למה שיש לנגן לומר מבחינה מוזיקלית. מנצח טוב הוא מי שנותן לנגנים חופש, לא מי ששולט עליהם בצורה רודנית. בסופו של דבר מי שמייצר את המוזיקה הם בני אדם, ומה שחשוב זה לתת להם את ההרגשה שהם יכולים להתבטא באופן חופשי. ברור שצריך קונספציה עם רעיונות ברורים: זו לא מסיבה. אבל העבודה האמיתית של המנצח היא לתת לנגנים לבטא את עצמם ולהרגיש שווי זכויות. חלף זמנם של המנצחים הרודנים של פעם, שעבדו על בסיס הפחדה".

יכול להיות שהפורמט הקלאסי של הקונצרט כבר לא מתאים לקהל של היום?

"אני בהחלט בעד ריענון בסוגייה הזו. בארה"ב, לדוגמא, נהוג מאוד היום שהמנצח אומר כמה מילים לפני הנגינה. ייתכן שאעשה זאת לעיתים גם בישראל. אבל אני לא מאמין בנוסחאות. מה שיותר חשוב זה להעביר תשוקה אמיתית, ולבנות אמון בין הקהל לתזמורת".

"מה שחשוב לי זה להתרחק מהתדמית האליטיסטית שיש למוזיקה הקלאסית", מדגיש ג'אד. "זו לא צריכה להיות רק מוזיקה לאנשים עשירים. צריך לעשות דילים לצעירים, להגדיל את המודעות, להציע קונצרטים בשעות מאוחרות וכדומה. אלו דברים שעובדים בעולם היטב, כך שלא צריך להמציא את הגלגל מחדש. היתרון בישראל הוא שיש כאן נכונות גדולה להתנסות בדברים, ויש גם הרבה רעיונות מצוינים שעלו מהנגנים".

מה לגבי סוגיית הרפרטואר? בדרך כלל התזמורות בארץ נוטות לתכניות שמרניות שיבטיחו הגעת קהל.

"החזון שלי הוא לבצע הרבה יותר יצירות של מלחינים ישראלים בני-זמננו, ואם אפשר אפילו יצירה ישראלית בכל קונצרט. הרבה מוזיקה טובה לא מבוצעת כי אנשים נכנסים לשיגרה ככל שהם מתבגרים. אם בסרטים אנחנו כן מחפשים את החדש, אז למה לא גם במוזיקה?"

איך משפיע המצב הכלכלי על העבודה שלך?

"אחד הדברים שמאפיינים את העבודה בישראל הוא שצריך לחשוב על כל שקל. הייתי רוצה שהמוזיקאים יקבלו שכר יותר גבוה, אפילו במונחים ישראליים. הם הטובים בתחומם, וצריכים להיות מתוגמלים בצורה הולמת. קיבלתי הלם כשגיליתי כמה נגנים מקבלים כאן בהשוואה לארצות אחרות. זה לא הגיוני ולא הוגן לשלם לאנשים כל כך מעט".

אתה נשמע מאוד מחויב לתזמורת ראשל"צ.

"אני לוקח על עצמי משהו רק אם אני מרגיש שאני יכול לתרום ולשנות. לא מעניין אותי לעשות דברים רק בגלל הכסף, ובישראל ממילא לא משלמים הרבה", הוא צוחק. "כשאני נעשה מעורב, אני מעורב עד הסוף".

פורסם ב"גלובס", 7.5.2015

From → Uncategorized

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: