דיסקים חדשים: הקונצ'רטי של שומאן בכלי תקופה
הקונצ'רטו לפסנתר של רוברט שומאן הוא אחד היצירות המוכרות והשחוקות ברפרטואר. וזו בדיוק הסיבה שהביצוע החדש הזה נשמע כל כך מפתיע ומלהיב. הסולן בביצוע הוא הפסנתרן אלכסנדר מלניקוב (Melnikov), ומלווה אותו תזמורת הבארוק מפרייבורג בניצוחו של הספרדי פאבלו הראס קסאדו (Heras-Casado). קסאדו (38) נחשב כיום לאחד המאורות החדשים בעולם הניצוח, וכאן אפשר להבין היטב למה.
האלבום הוא חלק משלישיית אלבומים חדשה של "הרמוניה מונדי", המוקדשת לקונצ'רטי ולשלישיות הפסנתר של שומאן. האלבום הראשון בטרילוגיה, שבמרכזו הקונצ'רטו לכינור, כבר יצא לאור ונסקר כאן בהמשך. האלבום השלישי יוקדש לקונצ'רטו המפורסם לצ'לו, וצפוי לצאת לאור בעתיד הקרוב.
הייחוד הראשון של הביצוע החדש הוא בכלים, שהם כלי תקופה מקוריים מזמנו של שומאן (אמצע המאה ה- 19). הסולן מנגן בפסנתר פטישים (בניגוד לפסנתר מודרני), כלי הקשת מנגנים עם 'מיתרי גיד', וכך הלאה (המונח 'מיתרי גיד' הוא שיבוש עברי מקובל ל-Gut Strings, מיתרים העשויים ממעיים של חיות). הייחוד השני הוא בפרשנות, שמנצלת את אופי הכלים הייחודי כדי ליצור תמונת צליל שונה לגמרי מהמקובל.
התוצאה נפלאה. הקונצ'רטו השחוק נשמע כאן כמו חדש: מבריק, צלול ומעודן, עם צליל יפהפה של הפסנתר וליווי סוחף של התזמורת. להערכתי גם מאזינים שמרנים, שמעדיפים בדרך כלל ביצועים בכלים מודרניים, ישאבו ממנו הנאה מלאה.
בנוסף להקלטת האודיו של הקונצ'רטו מציע האלבום גם דיסק DVD, ובו ביצוע מצולם ליצירה. ביצוע זה צולם באולם ה"פילהרמוני" של ברלין, ומאפשר לצפות הן במבצעים והן בכלים בהם הם מנגנים. עבור מי שאינו מכיר את כלי התקופה, זו עשויה להיות חוויה מרתקת.
בדיסק השמע מופיע בנוסף לקונצ'רטו גם ביצוע של שלישיית הפסנתר מספר 2 של שומאן, הפעם בגירסת אודיו בלבד. לביצועה מצטרפים למלניקוב הכנרת איזבל פאוסט (Faust) והצ'לן ז'אן-גוויהן קייראס (Jean-Guihen Queyras). שלושתם מצוינים, אך לטעמי הרושם שמשאיר הביצוע פחות מלהיב מאשר זה של הקונצ'רטו. אולי עקב היעדר התזמורת, ואולי בגלל שהיצירה פחות מוצלחת. גם כך, האלבום הזה מומלץ בכל לב.
שומאן- הקונצ'רטו לפסנתר ושלישיית הפסנתר מספר 2. פסנתר: אלכסנדר מלניקוב. תזמורת הבארוק מפרייבורג. מנצח: פאבלו הראס-קסאדו. אלבום עם דיסק ו- DVD של "הרמוניה מונדי".
======================================
הכינור יוצא לאור
זהו אלבום נוסף בסידרת הקונצ'רטי של שומאן, והוא מומלץ באותה מידה. הפעם מדובר על הקונצ'רטו לכינור, המוכר והמבוצע פחות מבין שלושת הקונצ'רטי של המלחין. זו גם הסיבה שהוא מופיע שני בסקירת הסידרה כאן: בניגוד לקונצ'רטו המפורסם לפסנתר של שומאן, חובבי מוזיקה רבים כלל לא יודעים על קיומו. זה דווקא חבל, כי מדובר ביצירה יפה ובעלת אופי 'שומאני' מובהק, עם מוטו חגיגי שמופיע בפרק הראשון וחוזר גם בהמשך בלבוש שונה.
האלבום בנוי בצורה זהה לקודמו ועם אותם משתתפים. בדיסק השמע יש ביצוע של הקונצ'רטו לכינור ושל שלישיית הפסנתר מספר 3, שלטעמי מוצלחת יותר מקודמתה. בדיסק ה-DVD יש גירסה מצולמת באיכות מצוינת של הביצוע לקונצ'רטו, ללא שלישיית הפסנתר.
הכנרת הסולנית היא הגרמנייה איזבל פאוסט (44), המוכרת היטב בתחומה. הביצוע שלה מעולה, וגם כאן מאפשר השימוש בכלי תקופה להשיג מצלול וצבע שונים מאוד מהמקובל בכלים מודרניים. דיסק ה-DVD המצורף מספק הצצה מרתקת אל כלי התקופה והיכרות ויזואלית עם המנצח והסולנית. אלבום חובה לאוהבי שומאן.
שומאן – הקונצ'רטו לכינור ושלישיית הפסנתר מספר 3. כינור: איזבל פאוסט. תזמורת הבארוק מפרייבורג. מנצח: פאבלו הראס –קסאדו. אלבום עם דיסק ו-DVD של "הרמוניה מונדי".
פורסם ב"גלובס", 17.12.2015
בעיקר מוזיקה 
איך מאזין שמרן מעדיף כלים מודרניים?
🙂
זה צריך להיות הפוך… השמרנים רוצים את הכלים הישנים, והאוונגרדיסטים את הכלים המודרניים…
כך זה תמיד באמנות, לא?
🙂
זה גם יותר מאשר שימוש בכלים. זו דרך נגינה ושירה אחרות. שימת לב לפרטים קטנים בתוך הקו הגדול, ארטיקולציה ברורה, הפחתת ויברטו (הרעדה של הצליל), שקיפות בבאלאנס, כלומר לא שמיכה של כינורות וכל השאר מוסתרים מאחוריהם אלא הדגשה של כלי הנשיפה, כולל ממתכת, בקונצ'רטי לא מצב של סולן כוכב שעומד קדימה וכל השאר רק מלווים אלא שיח של מוזיקה קאמרית אמיתית, עם היררכיה פחות נוקשה (וזה נכון גם לבאך, למוצרט ולבטהובן). במוזיקה ווקאלית יחס לטקסט כמשרת את המוזיקה במקום ההיפך.
היום יש תזמורות מודרניות שכבר תפסו את העניין ונשמעות לא רע. עדיין חסר הצבע הייחודי לכלים הישנים-חדשים (שבהם, למשל, רה מז'ור נשמע שונה ממי מז'ור בצבע שלו, לא רק צלילים שונים)
דוגמא אחת לעניין היתה אתמול בבוקר בקול המוזיקה: הסימפוניה ה-38 של מוצרט בביצוע הפילהרמונית עם זובין מהטה. לא ביצוע רע לדעתי אבל גם לא מלהיב ולדעתי לא מנצל את האפשרויות הצליליות של המוזיקה הזאת: יותר מדי כינורות, כלי נשיפה מאחור, אף אחד מהם לא עם צבע מעניין, הצבע הכללי דהוי. פרק שני שנוגן לאט מדי ולא מתייחס לאלמנט הריקודי של המוזיקה הזאת, שיונקת מהבארוק.
יכול היה להיות הרבה יותר מעניין: חי, חד, מחוספס, ריקודי, משחק אמיתי בין קבוצות הכלים. וכשכל אלה לא שם, הכל נשמע מהוגן מדי. וזה לא מספיק. כאן יש לאנסמבלים טובים של כלים מהתקופה (מה שנקרא באופן מבלבל, כלים קלאסיים) יתרון עצום כבר מההתחלה. כמובן, כשהם ברמה טכנית טובה ועם מנצח/ת עם שאר רוח.
ומי קובע שזה לא מספיק?
🙂
בסופו של דבר אנחנו במקרה הזה בעולם האסתטיקה, לאתיקה אין מה לחפש כאן…
מי שאוהב כך, אוהב כך.. מי שאחרת – אחרת…
זהו בדיוק הפרדוקס של הביצועים בכלי התקופה… השימוש בכלים העתיקים זהו הדבר החדשני, והכלים המודרניים הם השמרניים. אגב זה כבר לא ניוז- השימוש המחודש בכלי תקופה לביצועי מוזיקה מהבארוק והקלאסיקה התחיל לפני יותר משלושים שנה. החידוש בעשור האחרון הוא הזחילה המתמדת של הגישה הזו עמוק לתוך המאה ה- 19. כאן עם שומאן (לא בפעם הראשונה אגב), וכבר יש גם ביצועים של ברהמס ודבוז'אק בכלי תקופה.
אלכסנדר מלניקוב הופיע לפני שנתיים עם תזמורת ירושלים בניצוח שאזלן וניגן את קונצרטו הקיסר של בטהובן. פסנתרן נפלא!
Hello Omer
I want to tell you how much I enjoyed last Thursday's excellent class.
I find that listening to a piece of music while you stop and explain is so rewarding. Lovely lecture. Thank you
Sent from my iPhone
>
Dear Nava, thanks a lot! It's heart warming to read this
█ נושא כללי. █
מה ההבדל בשמע בין קובץ MP3, לבין התקליט המודרני?
אפשר כיום לרכוש את הקבצים באתרים רבים או לרכוש תקליט.
אני מניח שהתשובה תלויה גם במכשיר השמע העומד ברשותי. ( מערכת שמע משוכללת או שמיעה באזניות ממכשיר פשוט. )