"אנחנו צריכים להיות גאים בכוחות המוזיקליים שגדלו כאן": ראיון עם המנצח דניאל כהן לקראת העלאת "לה צ'נרנטולה" באופרה הישראלית

דניאל כהן. צילום: Benjamin Aleovega

החל מהיום (שישי) ולאורך השבועיים הקרובים תעלה האופרה הישראלית את האופרה המקסימה "לה צ'נרנטולה" (La Cenerentola) של רוסיני, המציעה גירסה אופראית קומית לאגדת סינדרלה. על האופרה ינצח דניאל כהן (32), מהשמות המובילים מהדור הצעיר של המנצחים בישראל. כהן, המתגורר בברלין, מכהן כיום כמנצח הבית של ה"דויטשה אופר" (האופרה הגרמנית), ומופיע כמנצח אורח ברחבי העולם.

את הריאיון קיימנו בסמוך להודעה שפורסמה בתקשורת בשבוע שעבר, לפיה בכוונת שרת התרבות מירי רגב לקצץ באופן חד בתקציב האופרה הישראלית. כהן בוחר להתייחס לשאלה על ההודעה בזהירות רבה, אך אומר דברים חדים. "ההבדלים בתקציבי התרבות בין ישראל וגרמניה אסטרונומיים גם כעת", הוא אומר. "זה לא נתפס כמה מעט מקבלים מוסדות תרבות בארץ. עם זאת, כמות התרבות בארץ מעוררת השתאות והערצה יחסית לסכומים שמגיעים מהמדינה. אנשים בארץ מוכנים להקריב הרבה כדי לעשות כאן מוזיקה. לבוא לאנשים שעובדים בתנאי שכר לא סבירים גם היום, ולומר להם שהתנאים יורעו עוד, זו בגידה מצד המשרד שאמור לתמוך בתרבות ולא לפגוע בה".

כמו עם מוזיקאים ישראלים אחרים רבים ברמתו, מרכז חייו של כהן נמצא בחו"ל. "יש כיום מאות מוזיקאים ישראלים מעולים שעובדים בחו"ל", הוא מעריך. "רוב הישראלים ברמה הזו נאלצים לעזוב, למעט ברי המזל שמצאו עבודה בפילהרמונית. זוהי התזמורת היחידה בארץ שמעסיקה נגנים בתנאים הוגנים. היתר נוסעים לחו"ל, מפתחים שם קריירה, ואז כבר קשה לחזור".
כהן ניצח באופרה הישראלית פעמים רבות, ומציין בגאווה כי רבות מהזמרות בהפקה הנוכחית של "לה צ'נרנטולה" הן ישראליות. "כולן יצאו מבית האופרה הזה", הוא אומר. "אנחנו, כחברה, צריכים להיות גאים בעובדה שכוחות מוזיקליים ברמה כה גבוהה צומחים בתקופה של מצור על העשייה התרבותית".

אתה מרגיש הבדל בעבודה עם ישראלים לעומת הפקות בחו"ל?

"ועוד איך. יש משהו שקורה בנשמה ובלב כשאומרים לך בעברית "בוקר טוב". אני מחויב לגמרי למקום העבודה שלי בברלין, אבל פה זו חוויה אחרת. אני עובד כאן עם אנשים שאני מכיר מגיל צעיר, וחלקם ממש גדלו איתי. יש תחושה של אינטרס משותף עמוק, וזה מרגש".

כעת הוא כאן כדי לנצח על "לה צ'נרנטולה" של רוסיני, ונשמע מאושר ומסופק מתהליך העבודה. "רוסיני הוא אחד הגאונים הקומיים בכל הזמנים", הוא אומר. "הכתיבה שלו מסוגננת מאוד, אבל מלאת פשטות וחן".

ב"לה צ'נרנטולה" נעלמים מגרסת סינדרלה המוכרת כמה מהאלמנטים  המרכזיים של האגדה. את האם החורגת המרושעת מחליף אב גרוטסקי ונלעג; נעל הזכוכית של סינדרלה המקורית מוחלפת בצמיד מוזהב; ובמקום הפיה הטובה מופיע באופרה אלידורו (Alidoro), היועץ של הנסיך, שדואג לסוף טוב. נקודה מעניינת נוספת היא שאת התפקיד הנשי המרכזי, של אנג'לינה הצעירה וטובת הלב, שרה זמרת מצו-סופרן- כלומר, קול נמוך יחסית.

למה בעצם רוסיני כתב את התפקידים המרכזיים באופרות הקומיות שלו- כמו זה של אנג'לינה ב"לה צ'נרנטולה" או רוזינה ב"ספר מסוויליה"- לזמרות מצו-סופרן ולא לקול סופרן נערי וקל?

"אין לי תשובה חד-משמעית, אבל ההימור שלי הוא שזה בגלל שרוסיני היה מלחין פרקטי. הוא לא כתב למגירה, אלא כדי להעלות אופרה בטווח של מספר חודשים. אני מניח שהיתה לו קבוצת זמרים נתונה, והוא כתב לפי היכולות שלהם. אופציה נוספת היא מוזיקלית: לאנג'לינה, גיבורת האופרה, יש קול פחות מבריק וגבוה מאשר לאחיות המרושעות. אבל לאורך האופרה אנג'לינה מתגלה ונפתחת, ובסוף ה'אנדרדוג' באמת זוכה".

האופרה הזו נחשבת לאחת מאופרות ה"בל קנטו" ("השירה היפה") החשובות. אתה יכול להסביר מה זה בעצם "בל קנטו", מנקודת המבט שלך?

"עבורי, ה"בל קנטו" משתמש בווירטואוזיות של הקול כדי לספר סיפור. אצל מלחינים גרמניים, כמו ריכרד שטראוס או ואגנר, איפיון הדמויות או האפקטים נעשה באמצעות התזמורת. לדוגמא, כששטראוס מתאר דמות שרוצה להיות מצחיקה הוא ייתן לקרן לנגן 'טריל' גבוה במקום המתאים. ב"בל קנטו", לעומת זאת, האפקטים מושגים דרך קישוט וירטואוזי בקול. כשיש התאהבות, המאזין מקבל תחושה שהנשימה שלו נעתקת. כשיש לעג נשמע קפיצות קוליות, וכך הלאה. כלומר, יש שימוש ביכולות האקרובטיות של הקול כדי לספר סיפור".

"הבל קנטו עובד בצורה הכי משכנעת באופרות הקומיות של רוסיני ודוניצטי", הוא מוסיף. "הוא מגיע מעולם הקומדיה דל ארטה, ומאפשר ליצור איפיונים לדמויות ספציפיות. "לה צ'נרנטולה" היא דוגמא מצוינת, כי יש בה ממש קליידוסקופ של קישוטים קוליים. היא דוגמא מובהקת כדי להסביר למה אופרות ה"בל קנטו" כבשו את אירופה בסערה. זה בידור מעולה".

האופרה תעלה 13 פעמים בין יום ו' 18.3 ועד מוצ"ש 2.4.

פורסם ב"מעריב", 18.3.2016