ביקורת קונצרט: ואסילי פטרנקו ודניל טריפונוב עם הפילהרמונית הישראלית
ואסילי פטרנקו. צילום: מארק מק'נולטי
תפיסה מקובלת בעולם המוזיקה הקלאסית טוענת שאנשים אוהבים לשמוע את מה שהם כבר מכירים. מכאן, שכדי למשוך קהל לקונצרטים צריך לבצע שוב ושוב את אותן יצירות מוכרות ושחוקות. ואז, כשיש עוגן מוכר שמבטיח שהקהל יבוא, אפשר "לדחוף" לו באותו ערב גם יצירה לא מוכרת שתרענן קצת את הרפרטואר. ואם היא של מלחין מוכר, בכלל טוב.
ההיגיון הזה, מן הסתם, היה מה שהוביל לשבץ שתי יצירות שונות מאוד של רחמנינוב באותו ערב. הראשונה היתה הקונצ'רטו מספר 2, שהמילה "שחוק" קטנה עליו. השנייה- הסימפוניה הכוראלית "הפעמונים", בביצוע בכורה בפילהרמונית. עבורי, ביצוע "הפעמונים" סיפק חוויה משמעותית בהרבה. היצירה הזו משקפת בדיוק את מה שתזמורות כיום צריכות לשאוף אליו: רפרטואר לא מוכר ואפילו קצת מאתגר, אבל עדיין קל יחסית לעיכול גם לקהל שמרני כמו זה של הפילהרמונית. וזה בדיוק מה ששמענו אמש.
ה"עוגן" של התכנית, כאמור, היה הקונצ'רטו מספר 2 של רחמנינוב לפסנתר ותזמורת. עבור רבים מבאי היכל התרבות היצירה הזו כבר מאוסה מרוב השמעות, וצריך נס כדי שתצליח לחולל התרגשות אמיתית. הנס הזה לא קרה. נכון, הביצוע של דניל טריפונוב היה יפה ברובו, עם רגעי "פיאנו" נהדרים בפרקים השני והשלישי. גם התזמורת ליוותה מעולה, במיוחד ברגעי הסולו היפים שכתב רחמנינוב לכלים שונים (קרן בפרק הראשון, קלרינט בשני ועוד). אבל הביצוע לא נשא איתו בשורה גדולה, וגם לא היה הכי מדויק מבחינה ריתמית וטכנית. אין מה לעשות: כששומעים יצירה מיליון פעמים, הסטנדרט נמצא בשמיים.
הסימפוניה הכוראלית "הפעמונים", לעומת זאת, סיפקה אתגר מוזיקלי מרתק. "דווקא היה יפה", אמרה בהפתעה מנויה וותיקה לחברתה לאחר הביצוע, והביקורת הזו מתארת היטב את תמצית החוויה. היצירה מושרת כולה (ברוסית), עם צוות מבצעים שכולל שלושה סולנים ומקהלה גדולה. היא כוללת ארבעה שירים: פעמוני מזחלת, פעמוני חתונה, פעמוני אזעקה ופעמוני מוות. עם זאת, בניגוד לשם היצירה, לא שומעים בה הרבה פעמונים ובטח שלא בצורה בוטה. הם משמשים רק כדי לסמל שלבים שונים במחזור החיים, מרוח הנעורים בשיר הראשון ועד המוות באחרון. הפרק השלישי (פעמוני האזעקה) קצת ארוך ומבולגן מדי לטעמי, אך האחרים יפהפיים. זו מוזיקה שמאוד כדאי להכיר (ביצוע יפה באיכות HD, בניצוח ג'יימס גאפיגן, אפשר למצוא כאן).
לצורך הביצוע בפילהרמונית התאחדו שתי מקהלות- המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני והמקהלה הקאמרית אוריה (Oreya) מאוקראינה. הצליל המשותף נשמע יפה ומשכנע, ויש להניח שיתגבש אפילו יותר בביצועים הבאים. שלושת הסולנים (סופרן, טנור ובאס), כולם מרוסיה, היו מצוינים.
על הערב כולו ניצח ואסילי פטרנקו (Petrenko), שזכור היטב מביקורו הראשון בארץ בדצמבר 2014. פטרנקו נחשב לאחד המועמדים הבולטים לרשת את התזמורת בעתיד מידיו של מהטה, ובערב הזה אפשר היה להבין בקלות מדוע. הוא הציג ניצוח מדויק ואנרגטי, והצליח להוביל את התזמורת והמקהלות בצורה מעוררת התפעלות באתגרים שהעמיד לפניו הביצוע: ריתמוסים משתנים, הבדלי דינמיקה פתאומיים, השגת צליל אחיד משתי מקהלות שונות ועוד.
להערכה הזו מצטרף גם מידע מאחורי הקלעים: לא בכל יום זוכה מנצח לתשואות רמות מהתזמורת כבר בסוף החזרה הראשונה. כפי שהגדיר זאת נגן מהנהלת התזמורת, "רק במקרים בודדים ביותר מסכימה התזמורת פה אחד על איכותו של מנצח". וכמו נגני הפילהרמונית, גם אני אשמח מאוד לראות אותו פה שוב.
יש לציין גם שאת הערב פתחה יצירה קצרצרה מאת סטרווינסקי, בשם "זיקוקין די נור". קשה להבין לשם מה היא שובצה בתכנית: אורכה הוא חמש דקות בלבד, ומיד אחריה כבר התחילה התכונה של העלאת הפסנתר לבמה לקראת ביצוע הקונצ'רטו. ההיגיון היחיד שהצלחתי למצוא בשיבוץ התמוה הזה הוא טכני, כדי לאפשר למאחרים להיכנס לאולם לפני תחילת הקונצ'רטו ולא במהלכו. לטובת התזמורת אפשר לומר שהיא צילצלה מעולה בביצוע היצירה, מה שהיה נכון לאורך כל הערב.
לסיכום: ערב מומלץ, במיוחד בזכות "הפעמונים". הלוואי שנשמע עוד הפתעות נעימות כאלו בעונות הבאות.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית מנגנת מיצירות רחמנינוב וסטרווינסקי. מנצח: ואסילי פטרנקו. פסנתרן: דניל טריפונוב. היכל התרבות תל-אביב, 15.6.2016
בעיקר מוזיקה 
עומר ,
תודה על הסקירה המקצועית שלך , כדרכך
ותודה גם על הקישור לביצוע היצירה בניצוח ג'יימס גאפיגן .
נהניתי מאוד מיצירה שלא הכרתי .