עוד ערב באופרה- "לוצ'יה די למרמור" באופרה הישראלית

לוצ'יה די למרמור באופרה הישראלית. צילום: Yossi Zwecker

האופרה "לוצ'יה די למרמור" של דוניצטי עלתה באופרה הישראלית רק לפני חמש שנים, בניצוחו של דניאל אורן. לא ברור מה כל כך בער לאופרה להעלות אותה שוב כעת, במיוחד כשמדובר בבימוי כה משעמם וחסר השראה כמו זה שקיבלנו אמש. מצד שני, מבחינה מוזיקלית מדובר בהצלחה. מקהלה, תזמורת, סולנים, ניצוח- כמעט הכול נשמע טוב בהפקה הזו. לולא הבימוי החיוור, ההמלצה עליה היתה הרבה יותר נלהבת.

"לוצ'יה די למרמור" מבוססת על רומן של סר וולטר סקוט, ועלילתה מתרחשת בסקוטלנד. היא מספרת את סיפור אהבתם הטראגית של לוצ'יה ואדגארדו, שלא מתממשת עקב שיקולים פוליטיים ומסתיימת במותם של הגיבורים (היא משתגעת ומתה, הוא מתאבד). המנצח דניאל קלגארי (Callegari) החליט הפעם לבצע במלואם את הקטעים שהושמטו בהפקה מ- 2012, כך שהאופרה ארוכה בחצי שעה לערך מאשר אז. כשהם מבוצעים – כפי שהתכוון המלחין- האופרה אמנם מעט ארכנית, אבל אפשר להבין ביתר קלות את השתלשלות העלילה ואת המוטיבציות של הדמויות.

המוזיקה שכתב דוניצטי נותנת משקל גדול ליכולת הקולית של  הסולנים בתפקידים הראשיים, במיוחד זה של לוצ'יה. זהו תפקיד "בל קנטו" קשה מאוד, שכתוב לסופרן "קולורטורה דרמטי" ודורש וירטואוזיות קולית מסחררת. בצוות שהופיע אמש (קאסט ראשון) שרה את התפקיד הזמרת הספרדיה מאריה חוסה מורנו (Moreno), זמרת מצוינת ששרה בצורה מרשימה מאוד ובקול חודר ומרגש. עם זאת, ב"אריית השיגעון" המפורסמת לא הצליחה להרטיב את העיניים כמצופה. מעניין איך תתמודד עם התפקיד הילה באג'יו הישראלית, ששרה בקאסט השני.

אלקסיי דולגוב (Dolgov), בתפקיד אדגרדו, התחיל עם קול מעט חזק ומתכתי מדי, אבל בהמשך הפך לאחד הכוכבים של הערב. התפקיד מיועד לטנור לירי, אבל הדרמטיות והעוצמה של דולגוב דווקא התאימו לדמותו הנסערת והטראגית של המאהב הצעיר. הבאס דאריו רוסו (Russo), בתפקיד ריימונדו, והבריטון מאריו קאסי (Cassi), בתפקיד אנריקו, היו טובים מאוד. גם המקהלה והתזמורת נשמעו מצוין תחת ידיו הבטוחות של דניאל קלגארי. בהחלט הישג מוזיקלי גדול לאופרה הישראלית.

הצד הוויזואלי, כאמור, הוא סיפור אחר לגמרי. "לוצ'יה" היא אופרה די סטטית, ובימוי נבון אמור לשבור את הסטטיות הזו ולתת לאופרה נפח וצבע. הפעם זה לא קרה. התפאורה נשארת זהה לאורך כל האופרה, עם שינויים מינוריים בלבד; ההעמדות בסיסיות מאוד, ולאורך רוב היצירה פשוט עומדים ושרים; ובנוסף לכל זה, התאורה בעייתית. במיוחד הפריעה הבחירה להקרין מהבמה לאורך דקות ארוכות אור מסנוור, שממש הציק בעיניים. מצד שני, האור הזה מנע מהקהל למשך כמה דקות מבורכות את שלל העיסוקים שניצפו יותר מאוחר בחסות האפילה (שיטוט בסלולרי, נימנום, ובשורה מאחורינו אפילו ארוחת ערב קלה).

לסיכום: הצלחה גדולה מבחינה מוזיקלית, בינוניות גדולה מבחינה בימתית, וחוויה כללית של "עוד ערב באופרה".

"לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי באופרה הישראלית. מנצח: דניאל קלגארי. בית האופרה, 17.1.17.

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 18.1.17