"אני לא מומחה בארוק, אני פשוט מאמין ביכולת המוזיקלית שלי": ראיון עם פול מקריש

פול מקריש. צילום: יח"צ

בתחילת חודש פברואר יתקיים באילת הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית. פסטיבל זה מיצב את עצמו מאז הקמתו כפסטיבל אנין ואיכותי, ומארח בקביעות שמות מובילים מעולם המוזיקה הקלאסית. אחד האורחים הבולטים בפסטיבל השנה הוא  הרכב הבארוק האנגלי המצוין "גבריאלי קונסורט", בהובלת המנצח פול מקריש (McCreesh).

זהו ביקורו השני של ההרכב בפסטיבל אילת, ומקריש (56) שמח מאוד לקראתו. "פה יורד עכשיו שלג", הוא אומר בראיון טלפוני מביתו באנגליה. "זה נחמד מאוד להגיע מהקור האנגלי לעיר נופש חמה".

תכנית הקונצרט תכלול יצירות מאת קורלי (קונצ'רטו גרוסו אופוס 6 מספר 4) והנדל (הקנטטה לסופרן Donna, che in ciel di tanta luce splendi וה"דיקסיט דומינוס" המפורסם). "הקנטטה של הנדל שנבצע אינה מוכרת יחסית, אבל היא יצירה מעניינת מאוד", אומר מקריש. "זו יצירה בת כחצי שעה, שחוברה בשנת 1707. הנדל היה אז ברומא, בחור צעיר בן 22.  הוא היה גרמני שהובא לרומא ע"י הפטרונים האיטלקים שלו, ורצה להיות יותר רומאי מהאפיפיור. בעיר היתה רעידת אדמה גדולה, ולמרבה הפלא רק אנשים ספורים נהרגו. הקנטטה הזו היא מעין "יצירת הודיה" על הנס. זו מוזיקה משוגעת של איש צעיר, יצירה מלאת אנרגיה עם שירת 'קולורטורה' ווירטואוזית של זמרת הסופרן. יש בה גם פרק איטי, שבו יש את המוזיקה הכי יפה".

נהוג לומר על הנדל שגנב רעיונות מוזיקליים מאחרים ומעצמו. מה דעתך על זה?

"זה דיון חסר חשיבות. התפיסה הזו נובעת מגישה פוריטנית מהמאה ה- 19, שהציגה את ההלחנה כמשהו שקשור להשראה. הנדל היה מלחין פרגמטי, והשתמש במה שהיה לו ביד. באותה תקופה היה מקובל לגמרי להשתמש במוזיקה קיימת ולארגן אותה מחדש. גם באך עשה זאת הרבה, ואפילו בטהובן. הרי לא היו אז זכויות יוצרים. אי אפשר לשפוט זאת בקריטריונים של ימינו".

מה דעתך על מה שקורה כיום בעולם ביצוע המוזיקה המוקדמת, יחסית לעבר?

"התחום הזה גדל מאוד. יש לזה הרבה צדדים טובים: התפתחו סגנונות שונים בתוך התחום, גילינו הרבה מוזיקה שהיתה זנוחה לגמרי, והמודעות לתחום כולו עלתה. אבל יש גם צדדים רעים. לדוגמא, במידה מסוימת הוא נעשה תעשייה והפסיק להיות חדשני. בעיה נוספת היא שאין להרכבי הבארוק את אותו הכסף שיש לתזמורות הגדולות. יש פחות תקציבים, ויש יותר מדי הרכבים יחסית לקהל. בעיה נוספת היא שמבצעים הרבה את היצירות המוכרות ולא מעזים לבצע יצירות נדירות. חלק ממנהלי הפסטיבלים מעזים עם רפרטואר לא מוכר, אבל רובם לא מוכנים להסתכן והולכים על בטוח".

"למרות כל הבעיות, יש היום הרבה אנשים שעוסקים במוזיקת בארוק", הוא מוסיף. "באופן מוזר כולם מתפרנסים. אבל זה תחום שקשה לשרוד בו. לשמחתי, אני מנצח גם על תזמורות גדולות, ומרוויח מספיק כדי שלא אצטרך לדאוג מבחינה פיננסית. אבל למי שעוסק רק בבארוק החיים יותר קשים".

אתה לא רואה את עצמך קודם כל כמומחה במוזיקה של הבארוק?

"ממש לא. הבסיס שלי הוא של רפרטואר מאוחר יותר, מהמאות ה- 19 וה- 20. הזיהוי שלי כמומחה בארוק הוא זיהוי שגוי. הוא נעשה רק כי את הרפרטואר המאוחר יותר לא הקלטתי, ורוב ההקלטות שלי היו למוזיקה מוקדמת. את חלק מההקלטות האלו אני אפילו אוהב", הוא מוסיף בהומור בריטי דק.

"כל מוזיקה זקוקה לביצוע בסגנון משלה", הוא אומר. "צריך להבין את התקופה, את הכלים, את התזמורת, את עבודת הקשת בכל תקופה וכדומה. אני לא מוזיקולוג ולא 'מומחה בארוק', אלא פשוט מאמין ביכולות שלי כמוזיקאי. אם להיות פוליטי לרגע, יש מנצחים צעירים שחושבים שאם יש להם בתזמורת שתי חצוצרות עתיקות הם יכולים לבצע ביצוע אותנטי. זה שטויות. כדי להבין את המוזיקה הסימפונית הגרמנית צריך להבין קודם כל את כל ההיסטוריה המוזיקלית שעליה היא צמחה. מי שלא מבין את פרטוריוס לא מבין את באך, ומי שלא מבין את באך לא מבין את כל המלחינים הגרמנים של המאה ה- 19. לשמחתי, חברת "דויטשה גרמופון" שילמה לי בזמנו כדי לעשות הקלטות של כל המלחינים האלו, כך שזכיתי לעסוק בזה ואני מבין איך המוזיקה עובדת".

פורסם ב"מעריב", 20.1.2017