המנצח שהתפטר למען נגני התזמורת שלו: ראיון עם אוסמו ונסקה

אוסמו ונסקה. צילום יחצ

בשבועות האחרונים מתארח בארץ המנצח הפיני אוסמו ונסקה (Vanska), שמוביל שתי תכניות שונות עם הפילהרמונית הישראלית. התכנית הראשונה, בה התארח הקלרניתן השוודי מרטין פרוסט, זכתה לשבחים נלהבים. התכנית השנייה עולה בימים אלו, ומתארח בה נגן המנדולינה הישראלי אבי אביטל.

ונסקה, שהתחיל את הקריירה המוזיקלית שלו כקלרניתן והפך למנצח, מכהן כיום בשנית כמנהלה המוזיקלי של תזמורת מינסוטה בארה"ב. הוא הופיע עם מיטב התזמורות בעולם, ונחשב לפרשן מוביל למוזיקה של סיבליוס. אולם, מעבר להישגיו המוזיקליים, הוא התפרסם גם בהקשר חברתי. זה קרה בשנת 2013, כשכיהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת מינסוטה בפעם הראשונה וניצב לצד נגני התזמורת במאבקם כנגד ההנהלה.

"לתזמורת היה מנהל כללי שאיבד את אמונתו במוזיקה קלאסית", הוא מספר. "לכן, הוא ניסה לפרק את התזמורת ולבנות אותה מחדש עם נגנים זולים יותר שיקבלו חצי מהמשכורות הקודמות. הדרך של ההנהלה ללחוץ על הנגנים לקבל את הגזירות היתה השבתה יזומה, כלומר לסגור את התזמורת. כך נוצר מצב בו לא היו קונצרטים ולא היתה לנגנים עבודה. המצב הזה ארך שנתיים. אני הייתי אז המנהל המוזיקלי, וכשראיתי שהנגנים זוכים ליחס כל כך לא הוגן – בחרתי בצד שלהם. התפטרתי מהניהול המוזיקלי של התזמורת, והקמנו גוף חלופי בשם 'המוזיקאים של תזמורת מינסוטה'. כך יצרנו לנגנים הזדמנויות להמשיך להופיע".

איך הסיפור הזה נגמר?

"בסוף אוהבי המוזיקה ניצחו. המנהלים פוטרו, והתזמורת הוקמה מחדש. המשבר הוביל לכך שהנגנים כיום הרבה יותר מעורבים בתכנון, יותר מחויבים, וגם מנגנים הרבה יותר טוב".

לא חששת לקחת צעד כה נועז ולצאת נגד ההנהלה?

"השאלה הגדולה היא של כנות, ללכת אחרי מה שנכון. ידעתי שאני חייב לבחור עם איזה צד אני הולך, ואז להסתכל בראי ולהיות שלם עם הבחירה. היה לי ברור שההחלטות שעשתה ההנהלה במהלך המשבר היו לא הוגנות. אין ספק שהתזמורת היתה צריכה תיקונים, אבל כאן היה מדובר בהרבה יותר מאשר סתם תיקונים. בסופו של דבר, הבחירה בנגנים התגלתה כנכונה".

יכול להיות שהבחירה שלך נבעה מזה שבעבר היית בעצמך נגן בתזמורת?

"בוודאי. הייתי נגן קלרינט בתזמורות בפינלנד במשך 11 שנים. אני בא מתוך תזמורת ומרגיש מחובר לנגנים. לכן אני גם מאמין בכך שהנגנים יהיו מאורגנים. כשכל אחד צריך לדאוג לעצמו- זה לא טוב. אני רואה בתזמורת צוות, כמו קבוצת ספורט".

***************

ונסקה מתגורר מאז 2003 במיניאפוליס. לפני שנתיים נישא בשנית לכנרת הראשונה של תזמורת מינסוטה, ארין קיף. יש לו שלושה ילדים ונכדה מנישואיו הראשונים, כולם בפינלנד. "הבסיס שלי הוא בארה"ב, אבל אני מגיע לפינלנד בתדירות גבוהה כדי לראות את המשפחה", הוא אומר.

פינלנד היא מדינה קטנה, אבל הוציאה מקירבה שורה ארוכה של מנצחים וסולנים. איך זה מוסבר?

"לפינלנד יש מסורת קלאסית מאוד חזקה. השנה אנחנו חוגגים מאה שנה לעצמאות פינלנד, וסיבליוס היה דמות חשובה מאוד בתהליך הזה. כשפינלנד הכריזה על עצמאות היו הרבה שאלות- האם נסתדר כמדינה עצמאית, האם נצליח להיות כמו יתר המדינות וכדומה. סיבליוס היה אז מלחין מפורסם, והוא הפך לגיבור לאומי ומודל להצלחה. בזכותו אנשים האמינו שאם יעסקו במוזיקה יוכלו לפתח קריירה, והעיסוק במוזיקה קלאסית הפך לאופציה מושכת".

"עבור מנצחים פיניים, סיבליוס הפך להיות מקפצה לקריירה בינלאומית", הוא ממשיך. "תזמורות בעולם רצו אותנטיות, והזמינו מנצחים פיניים כדי לנצח על סיבליוס. אם עשית זאת טוב- היו מזמינים אותך לנצח בעונות הבאות גם על בטהובן ומלחינים אחרים. עד היום מבקשים ממני לנצח הרבה על סיבליוס, ואני מבקש לעשות אולי עוד משהו חוץ ממנו".

אתה חושב שבאמת יש יתרון למנצח פיני בביצועי סיבליוס?

"זה לא מזיק, אבל בוודאי לא הכרחי. הרי יש הקלטות נהדרות לסיבליוס גם עם מנצחים לא פיניים, כמו קולין דיוויס והרברט פון קראיאן. אבל זה נכון שאנחנו כפינים שמענו סיבליוס מאז שהיינו תינוקות, וגדלנו על המוזיקה הזו".

*******

בסידרה הנוכחית של הפילהרמונית מנצח ונסקה על הסימפוניה מספר 1 של שוסטקוביץ', מלחין שפעל בחשש מתמיד מתגובת השלטון הסובייטי ליצירותיו. "אני אוהב מאוד את היצירה הזו", אומר ונסקה. "שוסטקוביץ' כותב מוזיקה שבאה מתוך ליבו. הוא חיבר את הסימפוניה הזו בגיל צעיר, בשנות העשרים שלו. מצד אחד היא וירטואוזית ומלאת רגש, ומצד שני יש בה הרבה תמימות. כאילו הוא מאמין שבסוף הכול יהיה בסדר, אבל מציג גם צד אפל. זה מה שאני אוהב בה, שיש בה קיצוניות לכאן ולכאן".

כמנצח פיני, יש עבורך רגישות מיוחדת בביצוע יצירות של שוסטקוביץ'?

"זו שאלה טובה. בתקופת מלחמת העולם השנייה אבא שלי שירת בצבא הפיני, והוא וחבריו עצרו את הרוסים בגופם ומנעו ממנה להיכבש. אבל מבחינתי היצירות של המלחינים הרוסיים- מי שזה לא יהיה- הן קודם כל מוזיקה. בנוסף, צריך לזכור שגם שוסטקוביץ' סבל מאוד תחת ידו של סטאלין. המוזיקה שלו משקפת מאבק. מהבחינה הזו היא מאוד אנושית. לכולנו יש מאבקים בחיים, והדברים לא תמיד הולכים כמו שאנחנו רוצים. וזו בדיוק הסיבה ששוסטקוביץ' נוגע בנו, כי אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתוך המוזיקה שלו. לכולנו יש שנים קלות יותר, אבל השמש לא תמיד זורחת. אצל שוסטקוביץ', כמו אצל כול המלחינים הגדולים, המוזיקה היא הדרך למצוא את השמש הזו".

******

מדברים הרבה כיום בעולם על הצורך למשוך קהל צעיר לאולמות המוזיקה הקלאסית. מה עמדתך בעניין?

"הקהל למוזיקה קלאסית הוא קהל מבוגר בכל העולם, וזו באמת שאלה גדולה. יש לי שני דברים לומר על זה. הראשון- אין שום דבר רע בקהל מבוגר. אלו בדיוק האנשים שדואגים לתרבות הגבוהה, ולא רק במוזיקה. כשאדם צעיר, הוא עסוק בהרבה דברים. בשלב מסוים אנשים רוצים משהו אחר, וזה הזמן לאמנויות. הדבר השני הוא שמוזיקה קלאסית היא בדיוק מה שהיא. לא אופנות ולהיטים, אלא מוזיקה שתהיה רלוונטית תמיד. יחד עם זאת, מוסדות תרבות חייבים להשתנות וליצור עניין. אי אפשר להישאר במקום, ולכל זמן צריך פתרונות משלו".

"יש הרבה אופציות שמתאימות לתקופתנו ויכולות למשוך קהל צעיר", אומר ונסקה. "לדוגמא, קונצרט שיציג פסקולים מסרטים. כיוון נוסף הוא מוזיקה ממשחקי מחשב, כשבמקביל לנגינה רואים מסך ואנימציות. אני חושב שיש חשיבות גדולה גם לביצוע יצירות של מלחינים צעירים. הצעירים האלו מזמינים חברים שלהם, וכך נוצר קשר בינם לבין עולם המוזיקה הקלאסית. עם כל הכבוד למלחינים הגדולים של העבר, צריך לדאוג גם לדור שלנו ולמצוא את המלחינים הטובים בני זמננו".

אתה לא מזהה נטייה של תזמורות להתמקד ברפרטואר שמרני כדי לא לאתגר את הקהל?

"אם תזמורת מנגנת בקביעות מוזיקה חדשה, הקהל יצפה לזה ויפסיק לפחד מדיסוננסים. אם מנגנים רק מה שכבר ביצעו מאה פעם בעבר, הקהל לא יצפה למשהו חדש. מוצרט, בטהובן וברהמס זו מוזיקה גדולה, אבל מבחינה תכנונית זה משעמם. זה כמו ללכת למסעדה ולאכול כל פעם את אותו הדבר. כשאתה שומע מוזיקה חדשה אתה לא חייב לאהוב אותה, אבל זה נותן לך רעיונות חדשים. ומי יודע, אולי אפילו תהנה ממנה".

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 28.1.2017