Skip to content

"היום תעשיית המוזיקה כבר לא סבלנית לדיוות": ראיון עם דן אטינגר

1 ביוני 2017
ettinger©niedermueller

דן אטינגר. צילום: יח"צ

החל ביום ראשון הקרוב תעלה הפילהרמונית ביצוע קונצרטי של האופרה "נישואי פיגארו" מאת מוצרט. על ההפקה ינצח דן אטינגר (46), מחשובי המנצחים שיצאו מישראל בעשורים האחרונים. זה יהיה ביקור העבודה השני שלו בארץ השנה: הראשון היה במרץ באופרה הישראלית, שם קצר שבחים על הפקת "פאוסט". הפילהרמונית, לעומת זאת, מהווה עבורו טריטוריה חדשה.

"זה נשמע מפתיע, אבל מעולם לא ניצחתי על הפילהרמונית באופן רשמי", הוא מספר. "הפעם היחידה שהופעתי איתם היתה לפני 15 שנים, כמחליף לאנטוניו פפאנו שביטל. כעת זו הפעם הראשונה שאני מופיע איתם באופן פורמלי".

אנחנו נפגשים לאחר אחת החזרות על "נישואי פיגארו", ואטינגר נראה זורח מנחת. "העבודה פה מעוררת אצלי רצון לחזור לעבוד יותר בארץ", הוא אומר. "זה התחיל בעבודה על 'פאוסט' באופרה. הרגשתי כמו ילד בר-מצווה לנצח שם שוב אחרי עשר שנים. זה תענוג לחזור לבית שגדלתי בו ולתקשר עם המוזיקאים בשפת האם שלי. כעת זה ממשיך עם העבודה עם הפילהרמונית. הם מגיבים בצורה מדהימה, ויש להם רצון מקסימלי להשיג תוצאות".

אטינגר ינצח על הפקת "נישואי פיגארו" מהמקלדת של פסנתר פטישים, וילווה בנגינה את הרצ'יטטיבים. "זו הפרקטיקה הרגילה שלי באופרות של מוצרט", הוא אומר. "זה נותן לי שליטה הרבה יותר גדולה על הביצוע. התפקיד הכפול דורש ריכוז מטורף, כי למעשה אין לי שנייה להפסקה או למנוחה. אבל זה גם נותן תוצאה יותר שלמה. במידה מסוימת זה גם יותר קל לי, כי ככה אין עליות וירידות במתח לאורך הביצוע. אני צריך להיות בריכוז מושלם כל הזמן".

**************************

אטינגר מתגורר בגרמניה כבר שנים ארוכות. כיום הוא מכהן כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של שטוטגארט, ובמקביל מופיע בקביעות כמנצח אורח בבתי האופרה החשובים ביותר ועם התזמורות המובילות בעולם. למרבה הפלא, אין לו כל השכלה פורמלית בניצוח. אחרי שסיים לימודי תיכון בתלמה ילין המשיך ללימודים באקדמיה למוזיקה, אך פרש אחרי שנה אחרי שהבין שהמסגרת הפורמלית אינה מתאימה לו. הוא החל קריירה כזמר בריטון, ובמקביל החל לגלות עניין גובר בניצוח. "את מה שצריך לעשות עם הידיים – ספירה וכדומה- למדתי מאיזה ספר מצ'וקמק שקיבלתי", הוא מספר. "את כל היתר למדתי מניסיון ומעבודה עם מנצחים ששרתי איתם. כשהחיים הובילו אותי לניצוח, ראיתי שזה עובד". לדבריו, ניצוח זה מקצוע שאי אפשר ללמוד. "לפני שהפכתי למנצח שיחקתי בזה שנים מול המראה, אבל אתה יכול לרכוש ניסיון אמיתי בניצוח רק כשאתה עובד עם תזמורת".

בניגוד לפילהרמונית, שאיתה יופיע כעת לראשונה, הרי שעם האופרה הישראלית יש לו היסטוריה ארוכה. רק לאחרונה התמנה לאופרה מנכ"ל חדש, צח גרניט, ואטינגר מדבר על רוח חדשה שנושבת בין כתלי המוסד. "האופרה הישראלית נמצאת כעת בתהליך של שינוי והתחדשות", הוא אומר. "אי אפשר לצפות לניסים מיד בהתחלה, כי שינוי לוקח זמן. מעניין אותי לראות אם המנכ"ל החדש יצליח להחזיר עטרה ליושנה- כלומר, להביא לכך שזה יהיה בית אופרה שלא רק מביא הפקות קיימות אלא יוצר הפקות חדשות. מדובר כמובן בעניין כלכלי, כי בדרך כלל יותר זול להביא או לחדש הפקות קיימות. אני מקווה שהכיוון הזה ישתנה".

החוזה של דניאל אורן כמנהל מוזיקלי של האופרה הישראלית יסתיים עוד שנתיים וחצי. אם יציעו לך להחליף אותו- תסכים?

"לפני חמש שנים הייתי עונה על זה בשלילה. היום אני בפאזה אחרת, וזו בהחלט אופציה. היום אני פחות רודף אחרי מה ש'צריך', ויותר אחרי מה שטוב לי. הגעתי כבר לאן ש'צריך', וניצחתי בכל בתי האופרה הגדולים. היום אני יכול לבחור בין מה שעושה לי טוב ומפרה אותי לעומת מה ששוחק אותי, והעבודה בישראל שייכת ללא ספק לקטגוריה הראשונה. חשוב לי ליצור יותר בבית. מעבר לזה, פה נמצאים המשפחה והמעגל המצומצם של חברי האמת שלי, שחסרים לי מאוד בחו"ל".

**************************

אטינגר מציין כי ה'ביזנס' המוזיקלי היום בעולם שונה מהותית מהעבר, ולאו דווקא לטובה. "על התזמורות ובתי האופרה יש עומס כלכלי מתמיד, ולכן הרבה מהעבודה נעשית עם פחות חזרות ויותר לחץ", הוא אומר. "ההעדפה שלי היום היא לעבוד בבתי אופרה שמעלים הפקה אחת בכל פעם, כמו ה'באסטי' בפאריז, ה'קובנט גארדן' או האופרה הישראלית. זאת בניגוד לבתי 'רפרטואר', כמו וינה או מינכן, שמעלים אופרה אחרת כל יום. אני מעדיף לשבת חודש במקום אחד וליצור, גם אם המשמעות היא להרוויח קצת פחות כסף".

מיהו כיום בית האופרה המוביל בעולם, לדעתך?

"היום כבר אי אפשר לענות על השאלה הזו, כי העולם הפך לכפר גלובלי. כולם שרים בכל מקום. זמר מסוים יכול לשיר היום בקובנט גארדן, ובשבוע הבא בבית אופרה קטן ומקומי. פעם לבתי האופרה הגדולים היתה בלעדיות, אבל כיום ההגדרות הקשיחות נפרצו. חלק מההפקות הטובות ביותר שניצחתי עליהן היו דווקא בבתי אופרה קטנים".

מה צריך לעשות כדי שהאופרה הישראלית תהיה ב'לופ' של הזמרים הגדולים?

"זה תלוי קודם כל בניהול. אחת הציפיות העיקריות כיום ממנהל מוזיקלי היא שיפעיל את הקשרים האמנותיים והכלכליים שלו. גם בתקציבים שיש לאופרה הישראלית אפשר להביא זמרים טובים. כמובן שלא מדובר על הסטארים הגדולים, ששכרם יכול להגיע עד 25,000 אירו לערב. אבל יש מספיק זמרים טובים גם בשכר סביר".

יש היום עדיין דיוות כמו פעם, או שגם זה כבר חלף מהעולם? 

"יש היום פחות ופחות דיוות, כי הביזנס כבר לא מקבל זאת. בדיוק מאותה סיבה כבר אין מנצחים רודניים. מעניין לציין שדווקא הזמרים הגדולים ביותר הם הכי פחות דיוות. הגדולים באמת, כמו אנה נטרבקו או יונאס קאופמן, הם אנשים נחמדים שבאים לעבוד קשה".

**************************

מה לגבי רפרטואר? כיום אתה מכהן כמנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של שטוטגארט. הרפרטואר שאתה מרשה לעצמך לבצע שם שונה ממה שהיית מרשה לעצמך בארץ?

"לא בצורה מהותית. גם שם אני משלב רפרטואר שאנשים מכירים ואוהבים. היום כולם פוחדים על הקהל שלהם ורוצים לשמר אותו. כנראה שלא במקרה המילים 'שימור' ו'שמרנות' באות מאותו שורש. לא צריך לשלול את הרפרטואר המוכר, אבל צריך ליצור איזון. לדוגמא, לבצע סימפוניה מוכרת ולצרף לה יצירה חדשה".

"אנחנו עוסקים באמנות ארכאית", הוא מוסיף. "וברור שהקהל השתנה. הקהל רוצה תכניות קצרות יותר, ויש לו גם פחות יכולת להתמודד עם תכניות ארוכות. לכן אני לא מעמיס. בתכנית של קונצרט לא יהיו שלוש או ארבע יצירות, אלא שתיים. זה מתחבר היטב גם לזמן שיש לחזרות, שמתקצר בגלל שיקולים כספיים".

פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית, יוני 2017

 

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: