חדשים ומומלצים: אמיר כץ, אנדי פלדבאו

שני דיסקים חדשים של פסנתרנים ישראלים יצאו לאחרונה למדפים, ושניהם מומלצים מאוד. הראשון הוא של הפסנתרן הבינלאומי אמיר כץ (44), שמוכר היטב בזכות הקלטות מעולות משנים קודמות. כץ הוא פרשן מוביל למוזיקה של המחצית הראשונה של המאה ה- 19 (שוברט, שופן, מנדלסון ובני זמנם), וגם את הדיסק החדש שלו הוא הקדיש לשופן.

הדיסק כולל את שני מחזורי האטיודים ה"שלמים" של שופן, אופוס 10 ואופוס 25, שבכל אחד מהם 12 אטיודים (לשופן יש עוד שלושה אטיודים ללא מספר אופוס, שאינם מופיעים בדרך-כלל בהקלטות של האטיודים וגם לא כאן).

הפרשנות של כץ לאטיודים מהממת. היא משלבת וירטואוזיות עוצרת נשימה באטיודים המהירים, עומק הבעה ורגש באיטיים יותר, וצליל פסנתר יפהפה לכל אורך הדיסק. הפרשנות נמנעת בשיטתיות ממנייריזם: אין כאן השהיות מלאכותיות ומוגזמות או שימוש מופרז בפדאל, ובאופן כללי יש העדפה לטמפי מהירים וזרימה קולחת. חובבי שופן בסגנון הסנטימנטלי עשויים למצוא אותה לא מספיק "רומנטית", ובעיני זו דווקא מחמאה. גם איכות ההקלטה מעולה. בכל הנוגע לצד המוזיקלי- זהו דיסק נפלא, אולי למעט מקומות ספציפיים בהם הייתי מעדיף טמפי קצת פחות מהירים.

המינוס היחיד של האלבום הוא בחוברת המצורפת. הטקסט שמופיע בה (בגרמנית ובאנגלית) על האטיודים עשיר ומעניין, אבל ערוך בצורה לא ידידותית וכתוב בפונט מאוד לא נוח לקריאה. מצד שני, אני מתאר לעצמי שכל פסנתרן היה שמח שזה יהיה החיסרון היחיד שמוצאים באלבום שהוא מקליט.

שופן- אטיודים. אמיר כץ. דיסק Orfeo.

**********

Let's Get Wild– מכלול העיבודים של ארל ווילד למוזיקה של ג'ורג' גרשווין.  פסנתר: אנדי פלדבאו

הדיסק הזה הוא ממתק לכל אורכו, במיוחד אם אתם אוהבים את גרשווין. מדובר באלבום הבכורה של הפסנתרן הישראלי אנדי פלדבאו (Feldbau), בן 34, בוגר ביה"ס ג'וליארד בארה"ב. האלבום מוקדש כולו לעיבודים לפסנתר למוזיקה של גרשווין, אותם ערך הפסנתרן והמלחין ארל ווילד.

ויילד, שמת בשנת 2010 בגיל 94, התפרסם בעיקר כפסנתרן-מבצע וירטואוז. עם זאת, עסק במקביל גם בעיבודים לפסנתר והתמקד ביצירות של רחמנינוב וגרשווין. בדיסק מופיע מכלול העיבודים שלו למוזיקה של גרשווין: "פנטזיה גדולה על האופרה פורגי ובס", "שבעה אטיודים וירטואוזיים", ואילתור בצורת נושא ו-וריאציות על נושא השיר 'מישהו ששומר עלי'. העיבודים שומרים בדרך כלל על המסגרת המלודית של גרשווין, אבל לוקחים אותה למקומות חדשים ומפתיעים מבחינת ההרמוניה, האפקטים הפסנתרניים, עיצוב המשפטים המוזיקליים וכדומה.

פלדבאו מתגלה באלבום כפסנתרן נהדר. קודם כל בזכות יכולת טכנית מצוינת, אבל גם בזכות העובדה שהוא מצליח להוציא מהתווים מגוון עשיר של רגשות וצבעים. זהו דיסק שתענוג לשמוע, במיוחד לאוהבי גרשווין שישמחו לגלות את המוזיקה שלו ב"לבוש" פסנתרני מרתק.

המינוס היחיד באלבום- בדמיון מפתיע למצב אצל אמיר כץ- הוא בחוסר הידידותיות של החוברת המצורפת. גם כאן מדובר בטקסט עשיר ומעניין, ואפילו בעברית; אבל הוא כתוב בפונט זעיר על רקע כתום לא חלק, מה שהופך את הקריאה לאתגר. כאמור, שאלו יהיו הצרות שלנו.