ביקורת אופרה: "סיפורו של הצאר סלטאן" מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב עם בית האופרה ממוסקבה
הנסיכה-ברבור מהאופרה. צילום: יח"צ
קסם של הפקה. זהו הסיכום המדויק ביותר שאפשר לומר על האופרה "סיפורו של הצאר סלטאן" מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שעולה כעת באופרה הישראלית. האופרה המתוקה הזו מציגה סיפור אגדה בעל סוף טוב, שמבוסס- כמו באופרות אחרות של המלחין- על שילוב בין פנטזיה לדמויות אנושיות. מדובר בהפקה אורחת, בה משתתפים הסולנים, התזמורת, המקהלה ושחקנים של בית האופרה סטניסלבקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו ממוסקבה. אני חייב להודות שלא הכרתי את המוסד הזה קודם, ובאתי בציפיות נמוכות לאור הניסיון העגום שהיה כאן בעבר עם בתי אופרה אורחים. לא הפעם: מדובר בביצוע נפלא, גם מבחינה בימתית וגם מבחינת האיכות המוזיקלית.
האופרה מציגה סיפור אגדה, שמבוסס על פואמה מאת פושקין. ההתחלה מזכירה את סיפור "לכלוכית" אצל רוסיני: שלוש אחיות חולמות להתחתן עם הצאר סלטאן, והוא בוחר לאשה את האחות השלישית. שתי אחיותיה רוקמות מזימה מרושעת כדי לנקום בה, וכתוצאה מהמזימה משליך הצאר את אישתו ובנו לים בחבית. הבן גווידון גדל עם אמו באי בודד, והופך לגיבור חיל. הוא מציל בקשתו ברבור קסום מציפורני עיט, והברבור גומל לו ביד רחבה. הוא הופך את האי לעיר מופלאה, ואת גווידון לנסיך. כאשר מגיע הצאר לאי הוא מגלה כי גווידון הוא בנו, ומאושר לגלות כי גם אשתו בחיים. גווידון מגלה שהברבור הוא בעצם נסיכה, והשניים מתחתנים ברוב אושר. בדומה לאגדת ליכלוכית אצל רוסיני, גם כאן האחיות המרושעות זוכות לחנינה והסוף טוב. העולם שהאופרה מציירת הוא עולם של אגדה, ולכן בחלקים רבים האווירה היא של פנטזיה ציורית ומלאת צבע. בהשתחוויה יש אפילו קונפטי.
רימסקי-קורסקוב הלחין לאגדה הזו מוזיקה יפה מאוד. אולי לא מדובר ביצירת מופת אופראית, אבל היא קליטה ונגישה בקלות גם בשמיעה ראשונה. "מעוף הדבורה" המפורסם, שהוא בעצם "מעוף הדבור", הוא הקטע הידוע ביותר באופרה. המוזיקה הזו מלווה את דבור הקסמים שעוקץ את האחיות הרעות והמדריכה שלהן, ומגולם כאן ע"י ילד חמוד שנראה בן חמש לכל היותר. אוהבי מוזיקה חדי אוזן יזהו באופרה השפעות לא מבוטלות של וגנר, הן מבחינה נושאית והן מבחינת שימוש במוטיבים חוזרים.
כאמור, כל המבצעים בהפקה הזו מצוינים: הסולנים, התזמורת, המקהלה והמנצח. אף אחד מהסולנים אינו מוכר, ולכן אני מוותר מראש על איזכור השמות. אבל כן אציין שתענוג לשמוע בבית האופרה קולות כאלו. קצת לא נעים לומר, אבל רמת הביצוע של האורחים בערב הזה היתה בכמה רמות מעל המקובל כאן בדרך כלל. יש לציין שיש בהפקה גם הרכב ישראלי, מקהלת הילדים "עפרוני", בתפקיד קטן שגם הוא מבוצע למופת. שבחים מיוחדים מגיעים לתרגום הנפלא של ישראל אובל, שממש התעלה על עצמו הפעם עם תרגום עכשווי ומשעשע שלא גלש להתחכמויות מיותרות.
אני ממש מקווה שההצלחה הזו תגרום לשני דברים. ראשית, שיבוצעו כאן עוד אופרות של רימסקי-קורסקוב, מלחין שדי הוזנח כאן לאורך השנים. אפשר להתחיל עם להיט בטוח כמו "סדקו", שלמיטב זכרוני לא בוצעה בארץ מעולם. שנית- שיביאו לפה את בית האופרה המוסקבאי שוב. הם נהדרים.
לסיכום: המלצה חמה וחד-משמעית. זה היה פשוט כיף גדול.
"סיפורו של צאר סלטאן" באופרה הישראלית. הפקה של בית האופרה סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו ממוסקבה. מנצח: יבגני ברז'ניק. בית האופרה ת"א, 6.5.2018.
בעיקר מוזיקה 
צודק לגמרי – תענוג עילאי!!!
אופרה מלאת קסם וצבעוניות. קולות נפלאים בעיקר הברבור….