ביקור התזמורת: ראיון עם יאניק נזה-סגאן, מנהלה המוזיקלי של תזמורת פילדלפיה, לקראת הגעת התזמורת לישראל

יאניק נזה-סגאן. צילום יח"צ

בתחילת חודש יוני הקרוב תגיע לארץ תזמורת פילדלפיה לביקור ראשון בישראל. על התזמורת ינצח מנהלה המוזיקלי, הקנדי יאניק נזה-סגאן (Nézet-Séguin), מהמנצחים הבולטים ביותר של הדור הצעיר בשדה המוזיקה הבינלאומי.

שורת התפקידים שנושא כיום נזה-סגאן (43) מרשימה בכל קנה מידה. השנה התמנה כמנהל מוזיקלי של ה'מטרופוליטן אופרה' היוקרתית בניו-יורק, במקומו של ג'יימס ליוויין; במקביל הוא מכהן כמנהל מוזיקלי של תזמורת המטרופוליטן של מונטריאול (משנת 2000) ותזמורת פילדלפיה (משנת 2010). השנה יסיים את כהונתו כמנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם, שם החליף אותו בתפקיד להב שני.

למרות מה שנראה כמו זינוק מטאורי, נזה-סגאן מספר שהתקדם דווקא בדרך שמרנית ומקומית. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל חמש, ובגיל 13 החל לעבוד כפסנתרן חזרות במקהלת כנסייה בעיר הולדתו מונטריאול. הוא מספר שאחת הסיבות לכך שהתחיל לעבוד בגיל כה צעיר היתה כדי לממן את רכישת אוסף הדיסקים שלו, שמונה כיום כ- 10,000 כותרים.

בגיל עשרים הקים הרכב המתמחה במוזיקת בארוק, ושלוש שנים מאוחר יותר הפך לעוזר-מנצח באופרה של מונטריאול. בגיל 25 הפך למנהל המוזיקלי של תזמורת המטרופוליטן של מונטריאול, תפקיד אותו הוא מחזיק עד היום. "העבודות המוקדמות שלי לימדו אותי המון על מוזיקה", הוא מספר. "בגיל 18 הייתי לא רק המנצח אלא גם ספרן התווים, מנהל כוח האדם, איש השיווק ומי שהתנהל מול הוועד והתומכים. היה לי מזל גדול להתחיל כל-כך מוקדם".

———–

הסיור של תזמורת פילדפיה בישראל יכלול שלושה קונצרטים – בת"א, חיפה וירושלים. היצירה היחידה מהמאה העשרים שתבוצע בסיור היא הסימפוניה מספר 2 לפסנתר ותזמורת של לאונרד ברנשטיין, "עידן החרדה", לציון מאה שנים להולדתו של המלחין. היא תבוצע בת"א ובירושלים, עם הפסנתרן ז'אן-איב תיבודה (Thibaudet) כסולן.

"זוהי יצירה מאוד יוצאת דופן", הוא אומר. "אפשר לתאר אותה כקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אבל ברנשטיין ראה אותה יותר כיצירה שבה הפסנתר מייצג את עצמו באמצע סיפור שאותו מספרת התזמורת. זה מזכיר קצת את הקונצ'רטו מספר 1 של ברהמס לפסנתר, שגם אותו נבצע בישראל: מעין סימפוניה עם פסנתר אובליגאטו. לדעתי זו אחת היצירות הטובות ביותר של ברנשטיין, שמביאה לידי ביטוי את הגאונות שלו בכל מה שנוגע לצורה, מלודיה, הבעה, ושילוב מוזיקה בעלת אופי קל יחסית".

כל יתר היצירות שיבוצעו בסיור שייכות לרפרטואר הסטנדרטי של המוזיקה הסימפונית הרומנטית. בחיפה תצטרף לתזמורת הפסנתרנית הלן גרימו (Grimaud), שתנגן את הקונצ'רטו הכביר לפסנתר ותזמורת מספר 1 של ברהמס; ובחלק השני של כל שלושת הקונצרטים תנגן התזמורת את הסימפוניה מספר 4 מאת צ'ייקובסקי.

"הסיורים צריכים לשקף את המיטב של תזמורת פילדלפיה לקהלים שלנו ברחבי העולם", אומר נזה-סגאן בתשובה לשאלה על בחירת הרפרטואר. "אני שמח במיוחד לבצע ברהמס וצ'ייקובסקי, שבאופן מסורתי מתאימים מאוד לסאונד של התזמורת. אני גם גאה להציג את המוזיקה האמריקאית עם היצירה של ברנשטיין. באופן כללי בנוגע לרפרטואר, האתגר עבורי הוא לאזן בין ביצועים רעננים לרפרטואר המסורתי לבין חשיפת הקהל למוזיקה חדשה".

נזה-סגאן מאמין שהשיגרה היא האויב של המוזיקה, אבל אומר שבניגוד לעבר הוא פחות מוטרד מכך. "בעבר, החשש משיגרה גרם לי ללכת יותר מדי לקצוות. כעת אני מאמין שצריך למצוא בכל קונצרט את האיזור המתאים. אין טייס אוטומטי. אם אתה פתוח לקבל מה שקורה באותו רגע עם הנגנים, אתה משיג ביצוע ספונטני".

————–

בקונצרטים בישראל ינצח נזה-סגאן על מוזיקה סימפונית, אך הוא מנצח בקביעות גם על אופרות. "לא צריך להיות הבדל בניצוח על סימפוניה או על אופרה", הוא אומר. "כשיש סולו לאבוב, לדוגמא, האבובן צריך לנשום, והמנצח צריך ללוות אותו בדיוק כמו שהוא מלווה קו ווקאלי של זמר. המנצח צריך להתמקד בקו המוזיקלי, וזה לא כל כך משנה מי מפיק אותו".

איך אתה מאפיין את הצליל של תזמורת פילדלפיה?

"המילה שבה הייתי משתמש היא 'נדיבות'. העושר של המיתרים, האופי של כלי הנשיפה מעץ, הצליל הייחודי של כלי הנשיפה ממתכת. אבל מה שיותר חשוב זו הרוח שמאפיינת את התזמורת, והעובדה שכל אחד מהנגנים נותן מאתיים אחוז מעצמו בכל קונצרט. כל המנצחים שקדמו לי לאורך הדורות עיצבו את הצליל הזה, ועכשיו זו החובה שלי להמשיך ולטפח אותו".

כמו רבים מעמיתיו, נזה-סגאן מדבר גם על התפקיד המשתנה של תזמורת קלאסיות ומנצחים. "יש לנו משימה, שנעשית יותר ויותר חשובה, להיות רלוונטיים לקהילה שבה אנחנו חיים. אני, באופן אישי, רואה חובה לגרום לכולם להרגיש נוח לבוא וליהנות מהרפרטואר התזמורתי- ללא קשר לרקע שלהם, התרבות ממנה באו, החינוך שלהם, גילם וכדומה".

מהם הכישורים הפסיכולוגיים שצריך מנצח שבא לעבוד עם תזמורות ברמה כל כך גבוהה?

"לדעתי, התפקיד של מנצח הוא לספק את התנאים הטובים ביותר לכל נגן בתזמורת להביע את עצמו בצורה הכי חופשית והכי עמוקה שאפשר. אם אתה מדבר על פסיכולוגיה, אז זה המקום שהיא נכנסת לתמונה".

ומה לגבי תהליך העבודה שלך עם סולנים? מה קורה כשיש חילוקי דיעות בינך לבין סולן?

"המנצח והתזמורת צריכים לספק אווירה שמאפשרת לסולן להביע את החזון שלו או שלה ליצירה. אין פרשנות אחת 'נכונה' לאף יצירת מופת. לכן, ההתמודדות עם תפיסות שונות וגישות שונות לאותו קונצ'רטו עם סולנים שונים היא דבר מרתק".

פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית, 23.5.2018