איך שרים באך: ראיון עם ג'ושוע ריפקין

ג'ושוע ריפקין עם תזמורת הבארוק ירושלים. צילום: יח"צ

כמה זמרים צריכים להשתתף בביצוע היצירות הקוליות הגדולות של באך? האם מדובר במקהלה גדולה, במקהלה קאמרית, או אולי בכלל בסולנים? השאלה הזו העסיקה רבות את עולם המוזיקולוגיה לאורך העשורים האחרונים. בשנת 2000 זכיתי להשתתף בסימפוזיון שנערך בעיר לייפציג בגרמניה, שנערך במסגרת "פסטיבל באך" המקומי. אחד מאורחי הסימפוזיון היה המנצח והמוזיקולוג האמריקאי ג'ושוע ריפקין, מחשובי חוקרי באך בעולם. ריפקין הגיע לסימפוזיון כדי לספר על המחקר המהפכני שערך בשנות השמונים, לפיו ייעד באך את המוזיקה המקהלתית שלו לביצוע על-ידי סולן אחד בלבד בכל תפקיד. עמיתיו לפאנל, כולם גרמנים, הפגינו כלפיו סלידה מנומסת אך גלויה. אחרי הכול, הטיעון שלו שומט את הקרקע מתחת למסורת הטוענת שאת היצירות המקהלתיות של באך צריכה לבצע מקהלה גדולה, ובמיוחד מקהלת הנערים "תומאס" שפועלת בעיר כבר מאות שנים.

"הגרמנים היו תמיד שליליים כלפי הגישה שלי, וזו לא היתה הפעם היחידה", אומר ריפקין בראיון מיוחד ל"אופוס". "הופעתי אז בלייפציג עם ההרכב שלי במסגרת פסטיבל באך, ולמחרת קראתי בעיתון מקומי את אחת הביקורות המרושעות ביותר שנכתבו עלי אי פעם. כותרת הביקורת היתה "עכשיו הוא רוצה להיכנס גם לסט. תומאס" (הכנסייה המזוהה ביותר עם באך ועם מקהלת הנערים "תומאס" בלייפציג). זו ביקורת שבעיני היא לא רק מוזיקלית, אלא כמעט אנטישמית".

את הטיעון לפיו באך ייעד את המוזיקה הקולית שלו לזמר אחד בלבד לכל תפקיד ביסס ריפקין על מחקר מעמיק, אותו המשיך לימים המנצח האנגלי אנדרו פארוט. "המחקר שלי התבסס על בדיקת כתבי היד של באך", מספר ריפקין. "בדקתי את כתבי היד של תפקידי הזמרים, שכולם שרדו במלואם. הסתבר לי שלכל זמר היה תפקיד משלו, כלומר, שהיה רק זמר אחד ששר מכל דף תווים. העובדה הזו עולה בוודאות מכתב היד".

ריפקין מספר שהתיאוריה שלו זכתה להסתייגות גורפת מצד אנשי המוזיקה בגרמניה. "באחת ההרצאות שלי שם הראיתי הדגמה של הטיעון שלי על מסך שהיה מאחורי שולחן הפאנל, ואחד מחוקרי באך החשובים שישב לידי אפילו לא סובב את הראש כדי לראות את המסך. הוא פשוט לא היה מוכן להקשיב".

אם ביצעו את יצירות באך עם זמר אחד לכל תפקיד אז מה היה תפקידה של מקהלת הילדים המפורסמת "תומאס", שהיתה קיימת מאז ועד היום?

"המקהלה אמנם היתה קיימת, רק שתפקידה היה שונה. היום זהו מוסד מודרני, שנבנה על המודל של המקהלה הרומנטית מראשית המאה ה-19. בתקופתו של באך, המקהלה הזו נועדה לספק זמרים לטקסים הדתיים בכנסיות בלייפציג. גייסו לשם נערים בעלי כישרון מוזיקלי, כמו שנותנים היום מילגות לספורטאים לקולג'ים בארה"ב. בימיו של באך היו במקהלה הזו 55 נערים, שפוצלו למקהלות משנה ששרו במקביל בטקסים בכנסיות השונות בעיר".

"הטעות הגדולה שגרמה למבצעים בני-זמננו לחשוב שבאך העדיף מקהלה היא מכתב מפורסם שלו משנת 1730, שנשלח למועצת העיר לייפציג. באך מציין שם שכל אחת ממקהלות המשנה צריכה לכלול לפחות 12 זמרים. אבל אנשים פשוט לא הבינו את המכתב הזה נכון: זה לא אומר שכל 12 הקולות שרים יחד! הרי יש יצירות שכתובות למקהלה כפולה, וצריך לוודא שיהיה גם מי שישיר במקרה שמישהו חולה".

גם אם הטיעון שלך נכון הסטורית, יש מי שיאמר שבאך נשמע הרבה יותר טוב במקהלה גדולה.

"מי שאוהב גישות אחרות- זו זכותו. לדעתי, בגישה של 'קול אחד בכל תפקיד' המוזיקה נשמעת הכי טוב. זה כמו שלא נוסיף כלים לרביעיית מיתרים".

"אני אדם פלורליסט ומאמין שאפשר לעשות מה שרוצים", הוא מוסיף. "יש רק  יוצא מן הכלל אחד, והוא שאני לא יכול לקבל ביצועים של המוזיקה הקולית של באך עם מקהלה גדולה שאותה מלווה הרכב של כלים תקופתיים. זה פשוט לא אתי לבצע כך. אם מנצחים בגישה הזו היו אומרים משהו כמו 'זה שגוי מבחינה הסטורית, אבל אני אוהב את זה'- זה היה בסדר. אבל צריך להיות כנים".

יש סיפור מקובל שאומר שמאות מהקנטטות של באך הלכו לאיבוד, כיוון שאנשים השתמשו בדפי התווים כדי לעטוף דגים בשוק. זה נכון?

"לא. ככל הנראה כמעט כל הקנטטות הדתיות של באך שרדו. גם הסיפור על הדגים הוא שטויות. הוא מגיע מאנקדוטה על ברהמס דווקא, שהוא וחבר נוסף עשו מעשה קונדס לחבר מוזיקאי: הם נתנו למוכר הדגים בשוק תווים של רביעייה של בטהובן, וביקשו ממנו לעטוף בהם את הדגים שקנה החבר. החבר פתח את העטיפה וכמובן שהיה בהלם. אבל אולי גם זו אגדה".

========================

בימים אלו מתארח ריפקין בישראל, ויופיע בימים הקרובים כמנצח-אורח על תזמורת הבארוק ירושלים ואנסמבל זמרי ססיליה. התכנית מבוססת על יצירותיו הקוליות היפהפיות של היינריך שיץ (1585-1672), מגדולי מלחיני הבארוק האמצעי בגרמניה. "התכנית קשורה למלחמת שלושים השנה", אומר ריפקין. "יהיו בה יצירות להרכב של קולות מעורבים, שקשורות לאירועים הדרמטיים שהתרחשו באותה תקופה".

כל היצירות שתבצעו יהיו קוליות?

"כן. באותה תקופה היתה אבחנה פוליטית בין סוגי יצירות. המוזיקה הקולית נחשבה לגבוהה ביותר בהיררכיה, והמוזיקה הכלית היתה בתחתית. שיץ היה האחראי על המוזיקה בחצר החזקה ביותר בגרמניה הפרוטסטנטית, ולכן היה מלחין בעל מעמד. זה לא היה לרמה שלו לכתוב מוזיקה כלית".

========================

כמוזיקאי מבצע, איך אתה רואה את עולם המוזיקה המוקדמת היום?

"הדברים מאוד השתנו בשנים האחרונות. בעבר, אפשר היה לשרוד רק בזכות הקלטות וקונצרטים וללא שום תמיכה חיצונית. כיום עולם ההקלטות כבר לא קיים, וגם הסכומים שמקבלים הרכבי מוזיקה מוקדמת עבור קונצרטים ירדו. ה'הייפ' שהיה סביב המוזיקה המוקדמת לפני ארבעים שנה ירד. זה כבר לא חדש ולא אופנתי. מצד שני אפשר לומר שהתחום הזה התקבע והפך לממוסד יותר, בעיקר באירופה".

"אי אפשר לדמיין היום את עולם המוזיקה בלי הרכבי מוזיקה מוקדמת", הוא מסכם, "אבל זו כבר לא סנסציה גדולה. מצד שני, מוזיקה קלאסית זו כבר לא סנסציה גדולה באופן כללי".

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית