סרטים דוקומנטריים על מנצחים בפסטיבל "אפוס"
בשבוע השני של מרץ יתקיים בת"א פסטיבל "אפוס", המתמקד בסרטים דוקומנטריים בתחומי התרבות השונים. בין סרטי המוזיקה שיוצגו בפסטיבל בולטים שניים העוסקים במנצחים. הראשון מציג את המנצח ההולנדי הותיק ברנרד הייטינק (Haitink), שמציין השנה את יום הולדתו התשעים. השני- את המנצחת הליטאית הצעירה מירגה גרז'יניטה-טילה (Gražinytė-Tyla), בת 34, מהמטאורים הבולטים של עולם הניצוח כיום.
שני הסרטים שונים מאוד בדינמיקה ובאנרגיה הנושבות מהם. הסרט על ברנרד הייטינק מתמקד בראיון עומק (בהולנדית), שנערך איתו בבית הכפר שלו בדרום צרפת. הייטינק היה בן 87 בעת קיום הראיון, ועדיין הופיע אז כמנצח (הוא פרש מניצוח רק בשנה שעברה). הסרט מציג אותו כמוזיקאי צנוע, מעמיק וביישן, שמספר כי למד להקיף את עצמו במעין "מעגל קסמים" כדי להתנתק מתשואות הקהל ולהיות מרוכז במוזיקה עצמה. הוא מודע מאוד לגילו ולאפשרות שיצטרך לפרוש מניצוח, ומדבר על כך בצורה מאופקת ונוגעת ללב. "המוזיקה זה הסיבה היחידה שבזכותה אני עדיין מתפקד", הוא אומר למראיין. "זה לא מובן מאליו לנצח על מהלר בגיל 87. ברור לי שמתישהו אצטרך לפרוש. אני סומך על אשתי שתגיד לי מתי הזמן הזה יגיע".
בתקופה בה צולם הראיון היה הייטינק עסוק בהכנות לקונצרטים של "השיר על הארץ" מאת מהלר, יצירה עליה ניצח פעמים רבות בעבר. הוא מראה למראיין את הדרך שלו לשמור על פרשנות רעננה: הוא לומד את היצירה עם פרטיטורה חדשה, נקייה, ללא הסימונים שאותם עשה בביצועים קודמים. הפעם הוא עובד עם הפרטיטורה שהיתה בשימושו של המנצח ההולנדי וילם מנגלברג, שהכיר את מהלר אישית וסימן בפרטיטורה הערות חשובות על הביצוע הרצוי.
הסרט עמוס בתובנות מעניינות שנותן הייטינק על מקצוע הניצוח. לדוגמא- כמה חשוב להקשיב למוזיקאים, ולהבין שאתה לא תמיד צודק. בין היתר הוא מספר שתזמורות תמיד מופתעות מהמנהג שלו להתחיל לעבוד רק אחרי שנתן להן לנגן פרק שלם בלי הערות, כדי לשמוע אותן ולהכיר את יכולתן. מצד שני, הוא מסביר גם על החשיבות של שמירת טמפו אחיד על ידי המנצח, גם אם הוא לא מושלם ("עדיף טמפו אחד רע מאשר מאה טובים").
נגני תזמורות רבים אמרו בעבר שהתזמורת שלהם "נשמעת אחרת" כשהייטינק מנצח עליה. כשהוא מתבקש להסביר כיצד הוא משיג את הצליל הייחודי שלו הייטינק מצחקק במבוכה, ואומר בפשטות שהוא לא יודע.
===============================
הסרט השני, על המנצחת הליטאית מירגה גרז'יניטה-טילה, שונה מאוד באופיו. הפעם מדובר במנצחת אישה, צעירה למדי (בת 34 כיום, בת 30 כשצולם הסרט). הסרט מלווה את כניסתה לתפקיד המנהלת המוזיקלית של התזמורת הסימפונית של בירמינגהם, תפקיד אותו מילאו לפניה שמות גדולים כמו סיימון ראטל ואנדריס נלסונס.
הסרט מציג תמונה רחבה מחייה: ילדותה כזמרת במשפחה מוזיקלית, הקשר ההדוק שלה למשפחתה ולליטא מולדתה, העבודה שלה עם מנצחים ומוזיקאים צעירים, החזרות שלה עם תזמורות, ההתמודדות עם עומס ההזמנות לנצח ברחבי העולם ועוד.
לעומת הייטינק המאופק והביישן, גרז'יניטה-טילה מלאת אנרגיה וקסם אישי. "אני מרגישה שזו כמו תזמורת נוער", היא אומרת לנגנים מבירמינגהם. לרגע הם נראים נעלבים, אבל אז היא מסבירה שהתכוונה לרוח הנעורים המפעמת בתזמורת וכולם מחייכים. כשהנגנים באים ללחוץ לה יד היא מחבקת אותם, ובאופן כללי משרה על סביבותיה הרגשה של פתיחות ונעימות.
מרתק במיוחד לצפות בה עורכת חזרות: מצד אחד היא משתפת את הנגנים ומנהלת את החזרה ברוח חברית, אך מצד שני היא גם מדויקת וחדה להפליא. השמיעה שלה פנומנלית, ושפת הגוף שלה חסכנית ונמנעת ממניירות מיותרות. "תקשורת מוזיקלית רחוקה מאוד מתקשורת ורבלית", היא אומרת. "כבר אין 'אני' ברגע הזה. זה מאמץ קולקטיבי לקראת מטרה משותפת". ברוב הסרט היא משוחחת עם המראיינים בגרמנית, אותה היא דוברת ממש כשפת אם.
גם מהסרט הזה יוכלו מנצחים צעירים להפיק תובנות מעניינות. אחת מהן מופיעה בשיעור ניצוח שהיא נותנת למנצחת ליטאית צעירה על "חליל הקסם" של מוצרט. "התנועות שלך גדולות מדי", היא מסבירה לה. "את מנצחת על קטע שקוף ומהיר, ולכן עדיף לנצח בתנועות קטנות". דימוי נוסף שהיא מציעה לקוח מעולם הכדורגל: לסמן לנגנים כניסה, ואז לתת להם לנגן בלי להתערב יותר מדי. "זה כמו לתת לשחקנים כדור, ולאפשר להם לשחק איתו".
אחד הדברים היפים בסרט הוא שכמעט ואין בו דיון על כך שמדובר במנצחת אישה. נשים מנצחות היו תופעה נדירה רק לפני עשרים שנה, וגם כיום הרוב המכריע של המנצחים הגדולים הם גברים. כאן, לעומת זאת, העבודה שמדובר במנצחת נתפסת כמציאות שאין אפילו צורך להרחיב עליה את הדיבור. כך נחסכות מהצופים סוגיות עבשות כמו "האם יש ניצוח נשי" או "האם יש הבדלי פרשנות בין נשים וגברים". מבחינת הסרט הזה לפחות, העולם כבר התקדם משם הלאה. מצד שני, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בבחורה נאה מאוד, ולתהות האם המראה החיצוני שלה לא מסייע לקריירה מעבר לכישרון המוזיקלי. הסרט, כאמור, לא מתייחס לשאלה זו כלל, אבל זו סוגייה שבוודאי תעלה לדיון אחרי הצפייה.
הערה חשובה למי ששוקל לבוא לראות- חשוב לציין שמדובר בסרטים דוקומנטריים, שלא מנסים להתחנף לצופים אלא פונים לחובבי מוזיקה "כבדים" שלא מצפים לזיקוקי דינור הוליוודיים. אם אתם שוקלים לבוא, כדאי לצפות בטריילרים ולראות אם הם מדברים אליכם.
הטריילר לסרט על ברנרד הייטינק:
הטריילר לסרט על מירגה גרז'יניטה-טילה:
שני הסרטים יוקרנו ברצף ב- 12 במרץ. הסרט על הייטינק בשעה 16:30, הסרט על גרז'יניטה-טילה בשעה 18:00.
אתר פסטיבל אפוס:
בעיקר מוזיקה 